תמר שיין| נעורים כמצב אין סופי
ביבליותרפיסטית, חושבת מילים וצלילים ויוצרת שירה. עו"סית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית עם תודעה רגשית עמוקה וערה.
בין היומיומי של אם חד-הורית לשלושה מתבגרים, לזו שבלילה כותבת בלהט שירים. ילידת בת-ים, פושטקית מלומדת שחיה בטבע בין ההרים. דור שני לשואה משני צידי ההורים. כתבה תזה בחוג לפולקלור, ועוד הרבה מטעמים אחרים. כותבת מגיל צעיר ופרסמה משיריה ב-1988 בקובץ שירי משוררים.
נְעוּרִים כְּמַצַּב אֵין סוֹפִי
רֶגַע שֶׁל עֶדְנָה
בְּמָקוֹם לֹא צָפוּי,
חֲמִימוּת שֶׁל חֹרֶף חוֹפִי.
מִישֶׁהוּ זָרַק לִי שֶׁבֶר גַּעֲגוּעַ נוֹשָׁן.
הַיָּם הַהוּא,
הַחוֹף הַהוּא,
נְעוּרִים כְּמַצָּב אֵין סוֹפִי.