שושנה ויג| קורינה עצובה רק בשירים: חייה ויצירתה של קורינה אופריאו (CORINA OPROAE)

קורינה עצובה רק בשירים

קורינה אופריאו נולדה ברומניה בשנת 1973 ומשנת 1998 מתגוררת בברצלונה אשר בקטלוניה, ספרד. היא כותבת בספרדית ובקטלאנית, מתרגמת מרומנית ומאנגלית לקטלאנית ולספרדית. היא תרגמה משוררים רומניים רבים כמו מרין סורסקו, אנה בלאדיאנה, לוסיאן בלאגה, גלו נאום, דינו פלמנד, יואן אס. פּוֹפּ. מאנגלית היא תרגמה את 'הציפור האדומה', מאת המשוררת האמריקאית מרי אוליבר. ספר השירה הראשון שלה הוא 'Mil y una muertes' [אלף ואחד מוות] (2016). ספר השירה השני שלה Intermitencias' [Intermittencies]' יצא לאור בשנת 2018. אופריאו תרגמה בעצמה את שני ספריה הראשונים לרומנית. ספר שיריה השלישי בספרדית 'Desde dónde amar' [מאיפה לאהוב] יצא לאחרונה בשנת 2021. בקטלאנית פרסמה את ספרי השירה 'La mà que tremola' [היד הרועדת] (2020) ו- 'Temprana eternidad' [נצח מוקדם] (2019). היא התפרסמה באנתולוגיה אישית שפורסמה בקולומביה בשנת 2019 ובשבדיה בשנת 2020. חלק משיריה תורגמו לצ'כית, איטלקית, סרבית, סלובקית, צרפתית, אנגלית, ערבית ובנגלית.

פגשתי את קורינה בפסטיבל בינלאומי לשירה, כשהסתיים השידור נוצר בינינו קשר, היא סיפרה שביקרה באושוויץ ורצתה לשתף אותי בחוויה ובשיר שכתבה בעקבות הביקור. בשירים של קורינה קיים עצב קיומי וראייה מפוכחת של החיים. השירים נוקבים ומציבים התמודדות עם הרוע בעולם, היא מניחה לפני הקורא את תחושות העוול בעולם מנקודת מבטו של הרוב, זוהי תפיסה מאוד ייחודית.

CORINA OPROAE

3 selected poems

Translated from English into Hebrew by Shoshana Vegh

תרגם מאנגלית לעברית: שושנה ויג

לְאַחַר אֶחָד

אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ אֶת זֶה,

אֲבָל אֲנִי הַסִּיזִיפוּס שֶׁל הַמֵּאָה הַזֹּאת

בְּכָל יוֹם עַל כְּתֵפַי

מִילְיוֹן וּמֵאָה אֶלֶף מִזְוָדוֹת

בְּמַסַּע עוֹפֶרֶת חֲסַר רַחֲמִים.

אַף אֶחָד לְעוֹלָם לֹא יַאֲמִין לִי.

אֲפִלּוּ אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי מַצְלִיחַ לָבוֹא וְלָלֶכֶת

מִילְיוֹן וּמֵאָה אֶלֶף פְּעָמִים בְּיוֹם.

הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הָעַיִן

הַאִם יָרַדְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בַּמִּשְׁקָל

וְהַצֶּבַע הַיָּשָׁן שֶׁל הַמִּזְוָדוֹת

מְכַסֶּה אֶת נִשְׁמָתִי.

מִכָּל הַדְּבָרִים, נִרְאֶה שֶׁהֵם הוֹלְכִים לְבַד,

שְׂרִידֵי טִיּוּל שֶׁלֹּא יְסֻלְּאוּ בַּפָּז

תַּחַת נֵטֶל הָאַשְׁלָיוֹת הַמְּשַׁעֲמֵם שֶׁלָּהֶם.

אֲנָשִׁים בַּצַּד הַזֶּה שֶׁל הָעוֹלָם

כְּבָר הִתְרַגְּלוּ לַמַּסָּע שֶׁלָּהֶם,

לַמְרוֹת שֶׁמִּדֵּי פַּעַם,

מִישֶׁהוּ עוֹצֵר אֶחָד;

הוּא אוֹ הִיא מְרִימִים אוֹתוֹ לְאַט וְקוֹרְאִים:

'זֶה רֵיק!'

אַחֲרֵי שֵׁנִי

נָעַלְתִּי נַעֲלַיִם

הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי לָאַחֲרוֹנָה

עִם מִילְיוֹן מֵאָה אֶלֶף זוּגוֹת נַעֲלַיִם.

הִתְחַלְתִּי בְּנַעֲלֵי יְלָדִים.

זֶה נִרְאֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי מִמַּבָּט רִאשׁוֹן

כְּדֵי שֶׁזֶּה יַתְאִים לְחֹרִים הַזְּעִירִים הָאֵלֶּה.

הָיִיתִי צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת הַתְאָמָה,

בְּעֶצֶם.

בִּקַּשְׁתִּי לַחְתֹּךְ חֲתִיכָה

וְהֶחֱזַקְתִּי אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת בְּתוֹךְ גֶּזַע שׁוֹשָׁן.

הָיִיתִי צְרִיכָה לַחֲזֹר עַל הַפְּעֻלָּה

כַּמָּה פְּעָמִים,

אֲבָל לְבַסּוֹף הִתְנַצַּלְתִּי

וְכָל יוֹם נָעַלְתִּי נַעֲלֵי יְלָדִים

אֶחָד אֶחָד,

זוּג אַחַר זוּג.

אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַגִּיד לְךָ מָה הִרְגַּשְׁתִּי.

תֵּן לְכֻלָּם לְדַמְיֵן אֶת זֶה!

אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר לַמְרוֹת שֶׁזּוֹ הָיְתָה

צְמַרְמֹרֶת קְצָרָה בֵּין לֵדָה לְמָוֶת

אֲבָל אִם אַתָּה מְצַפֶּה מִמֶּנִּי לְדַבֵּר עַל פַּחַד,

אֲנִי,

אֲנִי לֹא הָאִישׁ שֶׁלְּךָ.

אֲנִי רַק זֶה שֶׁנָּעַץ אֶת נִשְׁמָתוֹ

לָאַחֲרוֹנָה בְּמִילְיוֹן וּמֵאָה אֶלֶף זוּגוֹת נַעֲלַיִם.

אֲבָל בּוֹאוּ נַמְשִׁיךְ!

אַחֲרֵי נַעֲלֵי הַיְּלָדִים

הֵם תִּקְּנוּ אֶת נִשְׁמָתִי אֵיכְשֶׁהוּ

נִרְאֶה שֶׁהֵם נוֹתְנִים לְזֶה לָנוּחַ

בִּשְׂדֵה הַפְּרָגִים הָעַרְסִיִּים עַל יְדֵי הָרוּחַ.

וְכָךְ, הִתְחַלְתִּי לִנְעֹל נַעֲלֵי נָשִׁים.

הֵם הָיוּ שַׁיָּכוֹת לְעַקְרוֹת בַּיִת,

לְמוֹרוֹת, לְנָשִׁים צְעִירוֹת, לְנָשִׁים מְאֹהָבוֹת,

לְנָשִׁים זְקֵנוֹת,

וַאֲפִלּוּ לְנָשִׁים מְשׁוֹרְרוֹת.

עִם הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּהֶן

נַעֲלַיִם אֲפֹרוֹת עִם עֹבֶשׁ,

הִצְלַחְתִּי לַעֲבֹר אֶת חַיֵּיהֶן.

אַל תַּחֲשֹׁב שֶׁזֶּה הָיָה קַל!

בְּכָל פַּעַם הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַחֲלִיף נַעֲלַיִם,

נִשְׁמָתִי נֶאֶלְצָה לְהִתְאַמֵּץ נוֹרָא

וְאָז הִמְשַׁכְתִּי,

עַד שֶׁהִצְלַחְתִּי וְנָעַלְתִּי אֶת כָּל נַעֲלֵי הַנָּשִׁים,

אֶחָד אֶחָד,

זוּג אַחַר זוּג.

וְאִם הַפַּעַם שָׁאַלְתָּ אוֹתִי

מָה הִרְגַּשְׁתִּי, הָיִיתִי מְסַפֵּר לְךָ

שֶׁזֶּה הָיָה רַעַד בִּלְתִּי נִגְמָר בֵּין לֵדָה לְמָוֶת

אֲבָל אִם אַתָּה מְצַפֶּה מִמֶּנִּי לְדַבֵּר עַל פַּחַד וּכְאֵב,

אֲנִי,

אֲנִי לֹא הָאִישׁ שֶׁלְּךָ.

אֲנִי רַק זֶה שֶׁנָּעַץ אֶת נִשְׁמָתוֹ

לָאַחֲרוֹנָה בְּמִילְיוֹן וּמֵאָה אֶלֶף זוּגוֹת נַעֲלַיִם.

אַחֲרֵי נַעֲלֵי הַנָּשִׁים,

הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי הָיְתָה זְקוּקָה לִמְנוּחָה אֲרֻכָּה

עַל רֹאשׁ הַר

לִפְנֵי אִסּוּף הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ

וְנָעַלְתִּי אֶת כָּל נַעֲלֵי הַגְּבָרִים,

בַּסּוֹף.

הָיוּ אֵלֶּה כָּל סוּגֵי הַנַּעֲלַיִם:

גָּדוֹל, קָטָן, בֵּינוֹנִי,

מְחֻדָּד אוֹ מְעֻגָּל,

נַעֲלֵי בַּיִת אוֹ נַעֲלַיִם מְפֹאָרוֹת,

כֻּלָּן דְּהוּיוֹת וּמְאֻבָּקוֹת,

הֵם נִכְנְסוּ לַחַיִּים פִּתְאוֹם

צָעֲדוּ ​​בִּנְחִישׁוּת כָּזוֹ

שֶׁנִּשְׁמָתִי תֶּחְזַק

וְהִמְשַׁכְתִּי אֶת הַמַּסָּע שֶׁלּוֹ

עַד שֶׁהִצְלַחְתִּי לִנְעֹל אֶת כָּל נַעֲלֵי הַגְּבָרִים

אֶחָד אֶחָד,

זוּג אַחַר זוּג.

כְּפִי שֶׁאֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ תִּשְׁאַל

מָה הִרְגַּשְׁתִּי, אֲסַפֵּר לְךָ

שֶׁמְּדֻבָּר בְּרַעַד קָשֶׁה בֵּין לֵדָה לְמָוֶת

אֲבָל אִם אַתָּה מְצַפֶּה מִמֶּנִּי לְדַבֵּר עַל זַעַם, פַּחַד וּכְאֵב,

אֲנִי,

אֲנִי לֹא הָאִישׁ שֶׁלְּךָ.

אֲנִי רַק זֶה שֶׁנָּעַץ אֶת נִשְׁמָתוֹ

לָאַחֲרוֹנָה בְּמִילְיוֹן וּמֵאָה אֶלֶף זוּגוֹת נַעֲלַיִם.

כָּעֵת נִשְׁמָתִי בְּמַצָּב קְרִיטִי.

הִיא רוֹצָה רַק לַעֲצֹם עֵינַיִם

בְּאֶחָד מֵהַיָּמִים הָאֵלֶּה,

לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר לָמוּת.

כִּי זֶה לֹא שֶׁלְּךָ

אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה

כִּי זֶה לֹא שֶׁלְּךָ.

זֶה הִגִּיעַ אֵלֶיךָ יוֹם אֶחָד

מָלֵא פְּרָגִים שְׁקֵטִים, עֲיֵפִים, נֶעֱדָרִים.

זֶה הָיָה עַל הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ

- פַּרְפַּר חֲסַר שֵׂכֶל -

וְזֶה מַדְהִים אוֹתְךָ,

אֲבָל הִרְגַּשְׁתָּ אֶת כְּנָפָיו

רוֹעֵד, מְבֻלְבָּל, מְרֻחָק.

כְּנָפָיו הַמְּחֻבָּרוֹת מִתְנוֹפְפוֹת מְאִירוֹת אֶת הָעִוָּרוֹן שֶׁלְּךָ.

מוּזָר

עֲשׂוּיָה שְׁתִיקָה אֵינְסוֹפִית

כְּמוֹ שְׂדֵה חִטָּה יָרֹק

יָשֵׁן בַּשֶּׁמֶשׁ.

הוּא מוֹדֶה שֶׁיֵּשׁ צְעִירִים שֶׁמֵּתִים

אֲנִי עֲדַיִן יָכוֹל לְהָרִיחַ אֶת הָאֲדָמָה הַלַּחָה,

אֲנָשִׁים מֵתִים שֶׁחָשִׁים מַגָּע שֶׁל חִבּוּק עַל הַדֶּשֶׁא,

אֹשֶׁר מַר-מָתוֹק מָרִיר

מִתַּחַת לְעוֹר הַשִּׁכְחָה,

הָרְצוֹנוֹת הָאַחֲרוֹנִים וְהַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַחַפִּים מִפֶּשַׁע

אֲבוּדִים בְּאַחַת מִמִּלְחָמוֹת רַבּוֹת,

אוֹ רָעָב אָטָוִיסְטִי שֶׁמְּחַלְחֵל לַשָּׁרָשִׁים

יַחַד עִם רֵיחַ שֶׁל לֶחֶם טָרִי.

הוּא גַּם מוֹדֶה שֶׁיֵּשׁ מֵתִים יְשָׁנִים

מִי לֹא יָכוֹל לְהָרִיחַ אוֹ לִזְכֹּר אֶת הָרֵיחוֹת,

אָדָם מֵת שֶׁהָפַךְ לְחֹמֶר

יוֹרֵד לְכִוּוּן מֶרְכַּז כַּדּוּר הָאָרֶץ

אֵיפֹה הַחַיִּים שֶׁהָיִינוּ

מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ נְקֻדָּה זְעִירָה

מֵכִיל הַכֹּל.

אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה

כִּי זֶה לֹא שֶׁלְּךָ.

זֶהוּ הַשִּׁיר שֶׁל כָּל מִי שֶׁחַי

חַיִּים וּמָוֶת בְּחֹסֶר הִגָּיוֹן,

מִמִּי שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַקֶּבֶר

הַאִם אֲנִי רוֹאֶה פַּעַם

מַחֲזִיר אֶת הַפָּנִים.

שִׁיר שֶׁעוֹלֶה מִבֶּטֶן הָאֲדָמָה,

חוֹזֵר עַל צְעָדָיו וּזְמַן,

יוֹשֵׁב עַל הָעֵינַיִם

- פַּרְפַּר זְמַנִּי, מְסַנְוֵר,

וּמְבַקֵּשׁ מִמְּךָ נוֹאָשׁוֹת לְהַמְשִׁיךְ בְּכָךְ

יוֹם שֵׁנִי הֶעָצוּב

יֵשׁ חַיִּים

בּוֹ אַתָּה לוֹקֵחַ אוֹתִי בַּיָּד

עַד לְדֶלֶת הַכְּנִיסָה

וְאַתָּה מְחַכֶּה שֶׁאֶעֱזֹב

לֵךְ וַחֲיֵה

בְּחִפָּזוֹן,

בְּעָצְמָה,

כְּאִלּוּ יָדַעְנוּ שֶׁהַגּוֹרָל הַזֶּה

יִקְרַע אֶת הַשָּׁרָשִׁים

מֵהַפְּרָחִים שֶׁצּוֹמְחִים

בְּתוֹךְ הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ

(מָהֵן נְשָׁמוֹת?)

תִּשְׁזֹר זֵרִים

וְתַנִּיחַ אוֹתָם

עַל קְבָרִים.

יֵשׁ חַיִּים,

אוֹתָם חַיִּים,

כְּשֶׁאַתָּה כּוֹתֵב בִּשְׁבִילִי

כָּל הַמִּלִּים שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֲלֵיהֶן,

כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵר

כָּל הַשִּׁירִים שֶׁמְּכִילִים אוֹתִי,

אֵיפֹה אַתָּה מְצַיֵּר אֶת כָּל הַצִּיּוּרִים שֶׁמַּסְתִּירִים אוֹתִי,

בְּחִפָּזוֹן,

בְּעָצְמָה,

כְּאִלּוּ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הַגּוֹרָל הַזֶּה

אוֹסֵף מִלִּים, צְלִילִים, צְבָעִים,

וְאָז מְפַזֵּר אוֹתָם

עַל קְבָרִים.

חַיִּים שֶׁבָּהֶם יוֹרֵד גֶּשֶׁם

דּוֹחֲסִים אֶת הָאָפֹר עַד שֶׁיִּהְיֶה הֶגְיוֹנִי,

בּוֹ אֲנִי צוֹעֵד לְצִדְּךָ

בִּזְמַן שֶׁאֲנִי חוֹפֵר אֶת הַקֶּבֶר שֶׁלִּי,

בְּכָל מָקוֹם,

אָכֵן,

מָה שֶׁחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ בְּוַדָּאוּת

שֶׁיֵּשׁ חַיִּים אֲחֵרִים

שֶׁנִּמְשָׁכִים רַק יוֹם אֶחָד.

אָנוּ חַיִּים זֹאת, אֵלֶּה מֵאִתָּנוּ שֶׁנּוֹלְדוּ

מוּכָנִים לָשֵׂאת אֶת הַכְּאֵב,

שֶׁלָּהֶם,

גּוֹרֵר אוֹתָם מֵאֲחוֹרֵינוּ עַד סוֹף הַיּוֹם,

הֵיכָן שֶׁהֵם נֶעֱצָרִים.

לֹא יִהְיֶה הֶגְיוֹנִי לְהַגִּיד

שֶׁהֵם חַיִּים חַיִּים עֲצוּבִים מְאוֹד,

לֹא שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה פּוֹאֶטִי,

חוּץ מִזֶּה שֶׁזֶּה לֹא אוֹמֵר כְּלוּם

עַל הַדֶּרֶךְ בָּהּ אָנוּ מַדְלִיקִים,

עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ אָנוּ בּוֹעֲרִים בְּשֶׁקֶט

נַהֲפֹךְ לְאֵפֶר בְּסוֹף הַיּוֹם.

וְגַם לֹא יִהְיוּ עֵדִים,

פְּרָט לַשַּׁחַר, הַשֶּׁמֶשׁ עַל רַגְלֵינוּ חַסְרוֹת הַמְּנוּחָה,

עַל הַיָּדַיִם עִם שְׁלֵמוּת הַלֹּבֶן שֶׁלָּהֶם,

וְהַמִּצְמוּץ הַבַּיְשָׁנִי וְהָרַע שֶׁל עַפְעַפֵּינוּ,

(בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם) כְּשֶׁהַמָּוֶת אוֹרֵב

וְשׁוֹאֵל אִם שִׁירִים בֶּאֱמֶת הֶגְיוֹנִיִּים.