שושנה ויג| עיון בספר 'ובכל זאת מתלקח האור' מאת המשוררת צפורה הלר אלאור
סופרת ומשוררת. מנהלת הוצאת פיוטית. נשואה למשה, אם לחמישה ילדים וסבתא לארבעה נכדים. יצירותיה הופיעו בעשרות כתבי עת וביומונים בארץ ובעולם. ספרה 'ענפי התודעה' שראה אור בשנת 2021, הוא ספרה ה-15.
עיון בספר השירים 'ובכל זאת מתלקח האור' מאת המשוררת צפורה הלר אלאור
מבחר שירים
2022-1940
על כריכת הספר "ובכל זאת מתלקח האור" (שור הלר-ליריקה, 2022) דמותה של המשוררת צפורה הלר אלאור בתוך גן ירוק, יושבת וצופה במבטה הצידה, לבושה בשמלה כחולה ובחולצת שיפון ורודה עדינה. אי אפשר להתעלם מן היופי הזה של דמות המשוררת. אישה שאינה צעירה כלל אבל יפה כל כך. בשפתיה אדום ורצון להיות נוכחת וגם לא להישיר מבט. זוהי אמירה של נוכחות. היא כתבה שנים רבות עד אשר הבמאי רנן שור עלה 64 מדרגות אל ביתה ברחוב אבן גבירול וגילה את אוצר השירים והמילים שנצבר עשרות שנים.
הצלת הארכיון של צפורה הלר אלאור המכונה פלינה (כינוי שהעניקה לה ערגה בת אחותה לאה וגם אחותו של רנן שור, על פי הסרט במבי, אמו של במבי נקראה פלינה) הוא מפעל תיעודי חשוב ביותר מן הפן האישי וגם מן הפן הלאומי. לצד העבודה על הספר עם העורכת עליזה ציגלר צולם סרט תיעודי עם המשוררת על ידי רנן שור.
תמונות משפחתיות של המשוררת מתוך ספר השירה
באדיבות המחברת
אביה של צפורה היה אברהם זיידה הלר 1990-1894 ראש ישיבה בצפת ומבכירי "ההגנה" במלחמת העצמאות, והיו לו חמש בנות. לאה 1996-1915, הבכורה (אימו של רנן שור, ולו ארבע דודות.). צפורה ואחיותיה "הצעירות" עדיין חיות בתל אביב ברדיוס בין חיפה לגדרה ושומרות על קשר. צפורה מתגוררת בתל אביב, לא נישאה ואין לה ילדים, מפעלו של רנן שור חשוב מאוד לאור עובדה זאת ליצור למשוררת ארכיון וגם סרט תיעודי שינציח את פעילותה רבת השנים בצניעות וללא חיפוש אור הזרקורים, היא המשיכה לשלם מס חבר לאגודת הסופרים כל השנים, אולם לא ראו אותה בפעילות כבר עשרות שנים. מעניין אם מישהו התעניין בה שם.
כריכת הספר 'ובכל זאת מתלקח האור' למשוררת צפורה הלר-אלאור
באדיבות המחברת
על שירתה של צפורה הלר אלאור
ספר שיריה של צפורה הלר אלאור מכיל קטעים של פיוטים לפעמים קצרים מאוד שיש בהם אמירות פואטיות, בעיקר אקספרסיוניסטיות שמתארות מראה. בחלק מן השירים מצוין גם מועד חיבור היצירה.
מתוך הפרק: צפת - עיר תהומות וכוכב
בשיר בעמ' 32 מיום 20.6.2016 כך נכתב:
*
בֵּית כְּנֶסֶת בִּי,
הִנְנִי בּוֹ.
אוֹרוֹ מִתְבַּהֵר וְצַח
נִפְרַשׂ לְאֵנְאוֹפָקָיו
כמי שאביה היה ראש קהילה בצפת מוצאת המשוררת את דרכה לאמונה בצורה ייחודית. היא לא צריכה בית כנסת חיצוני, היא בעצמה בית כנסת, זה מלמד על הכרה והכלה של היותה בערוב ימיה במעין מקום של קדושה של השלמה, האור נמצא בתוכה והיא יכולה להשפיע מאורה על סביבתה.
בפרק השירים הזה מצאתי פעמים את מוטיב ההרים, "והיו הרי ילדותי" "בעירי בהרים" "לאלוהי ההרים" "ההר הגדול" מראות עצי הזית, הציפורים, הסלעים, נופי ילדותה של המשוררת בקטעים קצרים שמציירים תמונות ומראות מן ההר, צללים, כוכבים.
עמ' 42 יש חשיבות למקום
א.
הָרִים קָשִׁים
מֶשִׁי פּוֹעֵם בָּם
עַד לְהִתְפּוֹצֵץ,
אִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה.
בְּהָרֵי גָּלִיל יַלְדָּה קְטַנָּה
עָבַרְתִּי שָׁם נִשְׁבֵּית
וְרוֹאָה.
ב.
זֶה קוֹרֶה לִי
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
מִפְּנֵי שֶׁגָּדַלְתִּי בֶּהָרִים.
ת"א 13.9.2017
*
בְּעִירִי הַחֲבוּיָה
נָתַן לִי אָבִי
דִּמְעַת כּוֹכָבִים.
קִדַּשְׁתִּי בָּהּ
אֶת הָהָר, הַשֶּׁמֶשׁ,
הַזְּמַן.
בְּהַר מֵרוֹן נִשְׂרָפִים הָעֵצִים
לַיְלָה לַיְלָה.
*
מוּל הַר מֵרוֹן
צְפַת
שֶׁבֵּין הֶהָרִים
שָׁם נוֹלַד זְמַנִּי
זוֹ דַּרְכִּי בָּהָר.
ת"א 13.6.2018
דברו של אבי ושירי אבל לאבי
בפרקים אלה אסופת שירים של אהבה וגעגועים לאביה, בעריכה הפרידו בין האב החי שהתגורר והסתובב ברחובות צפת לבין האב שבתו נפרדת ממנו, רגע הפרידה והחֶסר שנוצר. כולה הודיה למה שקיבלה מהוריה.
עֲדָיֵי זָהָב נָתְנָה לִי אִמִּי
וּדְמָמָה רְצוּפַת אוֹתִיּוֹת –
אָבִי
עמ' 52
רק טוב היא רוצה לזכור מהוריה, הם העניקו לה אבנים טובות וגם את כישרון המבע. מתוך שירי האבל:
יב.
כַּאֲשֶׁר קָבְרוֹ אוֹתְךָ
שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה
הָרִים גְּדוֹלִים הִבִּיטוּ מִנֶּגֶד
וּבְכָל זֹאת הָרִים נָעוּ בְּתוֹכִי
מֵהֶם תִּוָּלֵד כִּנֶּרֶת
צָחָה, צְלוּלָה.
עמ' 53, דצמבר 1990
בשירים גם מוצאים כמו קינות קטנות מצומצמות, בכי, קושי. כשקוראים בשירים חשים את הביוגרפיה של הכותבת ואת השפעתה עליה.
מתוך הפרק אמי במקדשי התוהו:
מִי יִתֵּן אִמִּי לִי
אוֹרָהּ הָאַדְמוֹנִי
לִבָּהּ הֶעָשֵׁן
מִי יִתֵּן אִמִּי לִי
אוֹרָהּ הָאַגָּדִי
עֵינֶיהָ תְּפִלּוֹת
לְסוֹף הַדּוֹרוֹת.
עמ' 64
אהובי ממלכת הבשר
את השיר הבא קראתי ופשוט באו בתוכי דמעות, זהו שיר אהבה משנת 1946 שנמצא בין קפלי הספר בעמוד 164. אי אפשר להכיל את כל שירי הספר במאמר אחד, אני פשוט נתקעתי בשיר הזה ולא יכולתי להמשיך לקרוא יותר. וכמו ברוב שירי הספר אין לשיר כותרת אבל הוא צובט בלב.
*
אִם אָהַבְתָּ נְהָרוֹת רְחָבִים,
בּוֹטְחִים לִקְרַאת מוֹצָאָם.
אַשְׁדּוֹת מַיִם, אִם אָהַבְתָּ,
מִתְנַפְּלִים מֵרָאשֵׁי הָרִים,
עוֹטְפִים בְּאַדֶּרֶת לְבָנָה
אֶת קִירוֹת הַסְּלָעִים הַחַמִּים,
אַל נָא תָּבוֹא אֵלַי.
אֶגְלֵי מַיִם, אִם אָהַבְתָּ.
מַעְיָן לְאוֹר כּוֹכָבִים,
נְחִילִים נוֹשְׂאִים אֶת סוֹדָם,
מִתְאַפֵּק, לְאֹרֶךְ חוֹפֵיהֶם
הַמַּצִּילִים, אַל נָא תָּבוֹא אֵלַי.
וְאִם פְּלָגִים תֹּאהַב
מְלַהֲגִים,
וְאִם נִימִים כְּחוּטֵי זָהָב
בִּיעָרוֹת, אַל תָּבוֹא אֵלַי.
עֲרוּץ נְחִילִים חָרַב אֲנִי,
מֻפְקָר לַשֶּׁמֶשׁ,
בְּחֵיקִי נֵטֶף מַיִם מָרִים.
אֲנִי מַעֲטֶה הֲוָיָה
דַּק וְקָרוּעַ
עַל תְּהוֹמוֹת חַסְרֵי קַרְקָעִית.
מה הוביל את צפורה בגיל 21 זהו שיר אהבה מאוד חזק, אם כבר ידעת אהבה ענקית אל תבוא אליי, אולי לא תוכל לאהוב אותי כמו האהבה הקודמת, זהו שיר מטלטל של בקשה לאהבה טוטלית אהבה יחידה שתמלא אותה, ואם האדם שיבוא אליה אהב כך קודם האם יישארו לו עבורה את כוחות האהבה. וחיפשתי עוד שיר אהבה בפרק הזה, האם אוכל למצוא שירים של התמסרות, והאם זהו בכלל שיר אהבה עצום וזהו שיר אהבה ענקי. זה שיר כואב מאוד. וכן אני מוצאת שיר אחר שבו תשוקה ונחמה,
כְּמוֹ אֶל אֵל לֹא נִגְלֶה
אֲנִי בָּאָה אֵלֶיךָ, אֲהוּבִי מַמְלֶכֶת הַבָּשָׂר.
עֵדֶן מֵאֲדָמָה אֶעֱשֶׂה לְךָ
וְעַל מִצְחִי הַנָּחָשׁ הַבּוֹעֵר.
זוהי טעימה קצרה מקורפוס עצום של המשוררת, 245 עמודים, ואחזור לעיין באוצר השירים שלה ובסיפורים אודותיה ואחכה לסרט של רנן שור.
**
צפורה הלר נולדה בשנת 1925, דור חמישי בצפת למשפחה-דתית לאומית. אביה, הרב אברהם זיידה הלר, היה ראש ישיבה ובעל "אות ההגנה" על פעילותו במלחמת תש"ח.
היא למדה בבית הספר העממי המזרחי בצפת, בסמינר לוינסקי בתל אביב ובתיכון בית הכרם בירושלים. באמצע שנות הארבעים למדה מדעי היהדות ופילולוגיה קלאסית באוניברסיטה העברית. לאחר מלחמת העצמאות החלה לפרסם משיריה בכתבי העת המרכזיים של התקופה. תוך כך, עבדה במשרד מבקר המדינה בירושלים ואחר כך בתל אביב עד שנת 1975.
***
בספר ממואר "פלינה מספרת על פגישתה עם לאה גולדברג" וגם מאמר שכתב על הספרה אריאל הירשפלד. "הארה – על רוח הדתיות בשירתה של צפורה הלר.