שושנה ויג | עיון בספר 'באר תבונה' למשוררת יהודית מליק שירן

סופרת ומשוררת. מנהלת הוצאת פיוטית. נשואה למשה, אם לחמישה ילדים וסבתא לשלושה נכדים. יצירותיה הופיעו בעשרות כתבי עת וביומונים בארץ ובעולם. ספרה 'ענפי התודעה' שראה אור בשנת 2021, הוא ספרה ה-15.




עיון בספר 'באר תבונה' למשוררת יהודית מליק שירן


ספר שיריה של יהודית מליק שירן 'באר תבונה' שהתפרסם בהוצאת 'בת אור' בשנת 2020 מכיל פרקים מגוונים ואחד מפרקי הספר הוא התבוננות בעולם שהוא מחוץ למסגרת הנורמטיבית של החברה. יהודית מליק שירן המשוררת היא גם נשמה של מטפלת. היא יודעת לגעת באנשים שאנו לא שמים לב אליהם, שהם בשולי החברה. אובדן שפיות הוא נושא שמופיע בקבוצת שירים שעוסקת בדמויות של מאושפזים במחלקות סגורות. ההצצה למחלקה הסגורה היא הצצה לעולם שבו קיים איבוד עשתונות. הדמויות שמופיעות בפרקים הללו של המחלקה הסגורה הן אלה שנפלטו מן העולם וחיות בעולם משלהן.


יהודית מליק שירן המשוררת הרגישה חובה לבטא ולהאיר בפנינו זוויות אנושיות חדות אחרות. אומרים שהמשורר צריך כלים רבים כדי לבטא את המראות ויהודית משתמשת בכישרון ההתבוננות כדי לשרטט את התמונות שאינן מהעולם המוכר לנו. אנחנו רוצים לראות עולם יפה, תמונות נוף פסטורליות והיא מנחיתה עלינו את סבלו של האחר, את עולמם השבור של אלה שנגזר עליהם גורל של אשפוז במחלקות של בריאות הנפש.


השאלות המתעוררות מן השירים של יהודית מליק שירן הן, היש הגדרה לנורמליות?, האם השיגעון אכן נתפס כמשהו מעוות? האם אנחנו כביכול שפויים והאחרים אינם שפויים? המשוררת משתמשת בסמנטיקה מגוונת לתיאור הדמויות והיא חוזרת ומחדדת שהיא נתקלת בדמויות רדופות במחלות נפש והיא מציינת גם את השיטיון, את השסעת ועוד.


בשיר הראשון מתנהל שיח בין רופאה לבין מטופלת. החרדה של המטפלת או הרופאה באה לידי ביטוי בתיאור, האם המטופלת שמחזיקה מספריים ביד יכולה להזיק לעצמה. המטופלת מרגיעה ואומרת שאין בכוונתה לגזור את שיערה. היפוך תפקידים בין הרופאה לבין החולה.


***

אֶגְזֹר לְתָמִיד קְשָׁרִים לֹא רְצוּיִים

קְשָׁרִים

שְׁקָרִים

שֶׁהַמְּצִיאוּת לֹא סוֹבֶלֶת

אַתְּ בֶּטַח מַכִּירָה כָּאֵלֶּה, דּוֹקְטוֹרָה.

גַּם הוּא לֹא גִּבּוֹר

עֵינָיו בְּהוּלוֹת כְּשֶׁהוּא מְשַׁחְרֵר הַפְרָשׁוֹתָיו

וּמְצַיֵּר בְּקֶשֶׁת גֶּשֶׁם צָהֹב

יוֹצֵר הַגֶּשֶׁם, מֵבִיא הַשְּׂמָחוֹת קוֹרְאִים לוֹ חֲבֵרָיו

שֶׁרוֹקְדִים סְבִיבוֹ בְּטֶקֶס מְכֻשָּׁף

מַרְגִּישׁ כְּעֵגֶל מֻזְהָב

בְּתוֹךְ צַחֲנַת חַיָּיו.


האישה שכביכול חולה מצביעה על הצביעות של החברה, האם רק אדם חולה ולא שפוי יכול להאיר לנו באור הנכון את זווית הראייה. בהמשך מוזכר מטופל נוסף שגם הוא בורא עולם חלופי מטורף משתין בטקס מכושף. בזווית הראייה של המשוררת המתבוננת היא מבחינה בקסם הטירוף. הדמויות שמתארת המשוררת הם של אלה שסטו מדרך הישר כמו בשיר הזה, דמותו של הנרקומן זה שהעז יותר מדי.