שושנה ויג| מבחר שירים מאת המשוררת המקסיקנית ורוניקה ואלאדז- לופז (Veronica Valadez -Lopez)

Cuatro Poemas de Veronica Valadez -Lopez

Traductora: Shoshana Vegh

ארבעה שירים למשוררת המקסיקנית ורוניקה ואלאדז-לופז

מתרגמת ומבקרת: שושנה ויג

פואטוגרפיה

ילידת סן פרנסיסקו דל רינקון, גואנג'ואטו, מקסיקו. בעלת תואר ראשון במדעי התקשורת ותואר שני בחינוך. שימשה כעיתונאית במשך 25 שנה ב- 'Diario A.M'. מייסדת ועורכת המגזין "אמיגוס"; זכתה פעמיים באות "שמש הזהב" מטעם חוג העיתונאים הלאומי. זוכת ציון לשבח בתחרות השירה והסיפורים הבינלאומית ה -64 לשנת 2019 של ג'ונין, בואנוס איירס, ארגנטינה; השתתפה באנתולוגיות רבות ובהן: "Letras por el mundo 2019" ו- "Autores Selectos 2019" בארגנטינה. נבחרה כ"מורה-סופר " מאת ה 'איונטמינטו דה סן פרנסיסקו דל רינקון. שימשה כנציגת מקסיקו בפסטיבל השירה הבינלאומי במדריד בשנת 2019 . זכתה במקום הראשון בתחרות לשירה, בתחרות הסיפור הקצר ופרס השירה הבינלאומי בפרו לשנת 2020. ואלאדז-לופז נמצאת בקשרים ספרותיים עם קולגות ממקסיקו, ספרד, הודו, פרו, קובה ואיראן. זכתה בפרס המחקר לשנת 2020 ע"ש "אנה מריה אגירו מלניצ'וק". מונתה לשגרירת אשת חמניות על ידי האגודה הספרדית Absorvaex, חברת איגוד הסופרים של אומות העולם בקזחסטן. בפרסומיה משתמשת לעיתים בשם העט החושני 'Erato Love ', שהיא אלת המוזה, התשוקה והאהבה.

על אודות היצירות

שיריה של ורוניקה ולאדאז-לופז כתובים מנקודת מבט רומנטית. היא רוצה להיות נכבשת וגם כובשת, המשוררת סוחפת את הקורא בשירה לירית, שבה היא יוצאת אל אהוב והיא זו שיונקת מן האהוב ומטריפה את חושיו. החושניות בולטת בשיר 'יונקת הדבש'. בחירה בדימוי האהובה כיונקת דבש יוצרת תמונה פנטסטית של ציפור עדינה ויפה שניזונה מן הדבש שהיא צורכת. בשיר זה הדוברת רוצה דבש מאהובה. היא אינה עוקצת כמו דבורה אלא רוצה את המתיקות והעונג שבמעשה האהבה המטריף. אהבה שמפעילה את כל החושים: טעם, מראה, קול ומישוש. ריבוי הפעלים מלמד על החיים שמתקיימים בעת מעשה האהבה המתואר והחיבור בין האהובה לאהוב הוא חיבור חיים, אהבה שקושרת בין שניים המשתוקקים זה לזה בתשוקה חסרת הגבולות. כשאוהבים מישהו רוצים להיטמע בתוכו ופעולה זו מתבצעת תוך כדי ההכלה של הדוברת את האהוב שלה. בשיר גם צעדי הריקוד מוצגים כפיתוי. האהובה מושכת את הדמות הגברית והיא מפתה אותו בקלילות והוא נעתר לה וזהו חיבור של המון מתיקות.

השיר השני 'לא מושלמת' הוא וידוי של מי שיודעת ששלמות תגיע ברגע שאדם משלים עם משוגותיו, לכן כשהיא מבינה זאת היא גם שלמה עם עצמה ומקבלת את הטעויות שלה. גם זהו שיר של התכנסות והתבוננות בפשטות על האני. כתיבתה של ורוניקה פשוטה, סוחפת וכובשת. גילוי הלב שלה מכמיר לב.

מוטיב השירה כמקור מרפא מופיע בשני השירים כאן 'כשתחלוף הסערה' וגם 'כתוב שיר'ה. יבוא יום ותהיה תקווה לאנושות, התבוננותה של המשוררת בעולם שאין בו תקנה ותקווה לעתיד טוב יותר. נברא עולם חדש במילותינו, תפקיד המשורר לדברי ורוניקה ליצור עולמות חדשים, היוצרת בוראת עולמות ומבקשת שכאשר אנו כותבים שירה נטפס אל עולמות חדשים ונשאף להגיע להרמוניה. יופיו של השיר הוא באווירה שהוא יוצר. ורוניקה יוצרת לנו אווירה של פיוס, היא כאלת המוזה לאהבה.

ורוניקה ואלאדז-לופז בפסטיבל שירה הספרדית

באדיבות דף היוצרת של המשוררת

ארבעה שירים לורוניקה ואלאדז-לופז

תרגמה מאנגלית לעברית: שושנה ויג

יוֹנֵקת דְּבַשׁ

אֲנִי מְעוֹפֶפֶת בִּכְנָפֵי יוֹנֶקֶת הַדְּבַשׁ

אֲנִי רוֹטֶטֶת בְּנִשְׁמָתִי בְּנִיחוֹחוֹת עֲדִינִים

אֲנִי מְנִיעָה רִקּוּד בֶּטֶן אֱלִילִי לְהַטְרִיף אוֹתְךָ

אֲנִי רוֹקֶדֶת לִצְלִילֵי צְעָדֶיךָ הַמִּתְגַּלִּים בִּמְתִיקוּת.

כְּיוֹנֶקֶת הַדְּבַשׁ אֶסְפֹּג אֶת דִּבְשְׁךָ

אַתָּה הַפֶּרַח אֵלָיו אֲנִי צְמֵאָה, אֲהוּבִי, אֶמְצֹץ מִמְּךָ כָּל פְּרָט

אֶשְׁתֶּה אוֹתְךָ, אֶנְשֹׁם אוֹתְךָ

וְתִתְעַרְבֵּב בְּדָמִי עַד שֶׁתְּהֵא מֻתָּשׁ.

אֶמָּצֵא בְּהַרְפַּתְקְאוֹתֶיךָ וּבַיָּם שֶׁלְּךָ

אֶהְיֶה יוֹנֶקֶת דְּבַשׁ שֶׁמּוֹפִיעָה כְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ עַל גּוּפְךָ

תַּחְלִיק בְּמוֹרַד מָתְנַי בִּזְמַן שֶׁאֶשְׁתֶּה

וַאֲלַטֵּף אוֹתְךָ כִּבְדֶרֶךְ בְּתוּלִית וַחֲדָשָׁה.

אֲנִי מַצִּיעָה לְךָ אֶת הַצְּבָעִים שֶׁלִּי

אֲמַלֵּא אוֹתְךָ בִּטְעָמַי

אֲנִי יוֹנֶקֶת דְּבַשׁ, מִן הַמַּרְאֶה הַשְּׁמֵימִי שֶׁלְּךָ אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת

הִנְנִי יוֹנֶקֶת הַדְּבַשׁ כָּזֹאת שֶׁמִּשְׁתַּגַּעַת בַּטִּיסוֹת אֵלֶיךָ.

לֹא מֻשְׁלֶמֶת

לֹא מֻשְׁלֶמֶת כְּמוֹ הָעֵץ שֶׁגָּדֵל עָקֹם,

לֹא מֻשְׁלֶמֶת כְּמוֹ הַנָּהָר שֶׁסָּטָה מֵעֲרוּצוֹ.

לֹא מֻשְׁלֶמֶת כְּמוֹ הַפֶּרַח שֶׁאִבֵּד אֶת נִיחוֹחוֹ

אַחַר הַצָּהֳרַיִם שֶׁל שִׁעֲמוּם,

כְּמוֹ הַצִּפּוֹר שֶׁאִבְּדָה כָּנָף וְעָפָה נֶגֶד הָרוּחַ.

לֹא מֻשְׁלֶמֶת כִּי הַתְפַתְּתִי לַחֲלוֹמוֹת

וְהֵם הָפְכוּ לְהַבְטָחָה שֶׁאֵינָהּ מִתְמַמֶּשֶׁת,

אֲנִי מֵאָה אָחוּז אִשָּׁה, שֶׁעוֹשָׂה טָעוּיוֹת וּמוּנַעַת מִשִּׁכְחָה.

לֹא מֻשְׁלֶמֶת כִּי בְּגוּפִי קַיָּמִים פְּצָעִים,

בִּי מְלִיחוּת, בִּי מְתִיקוּת, אָכֵן, אֵין בִּי וָאקוּם.

לֹא מַשְׁפִּיעַ עָלַי שֶׁאֵדַע שֶׁאֲנִי לֹא מֻשְׁלֶמֶת בְּעֵינֵי מִי שֶׁשּׁוֹפֵט וּמַצְבִּיעַ,

מִתּוֹךְ חֻלְשׁוֹתַי יָצָאתִי אֶל אַהֲבָה עַצְמִית,

אַהֲבָה נְקִיָּה וּמִתּוֹךְ הֶבֶל הָאַרְצִיּוֹת.

כָּל כָּךְ לֹא מֻשְׁלֶמֶת שֶׁבְּכָל יוֹם אֲנִי מַשְׁלִימָה בְּנִשְׁמָתִי

הָרַפַּתְקֵאוֹתַי הַחָפְשִׁיּוֹת וְהַמְּנַצְּחוֹת..

כָּל כָּךְ לֹא מֻשְׁלֶמֶת שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת עַצְמִי עִם הַצַּלָּקוֹת וְהַכְּנָפַיִם הַשְּׁבוּרוֹת שֶׁלִּי.

אִם כִּי מֻשְׁלֶמֶת בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּמֻשְׁלֶמֶת בְּעֵינַי,

כָּעֵת אֲנִי רוֹאָה אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי וְהִיא בְּהִירָה יוֹתֵר מִכּוֹכָב בַּגָּלַקְסְיָה.

מֻשְׁלֶמֶת וּמְחֻבֶּרֶת לַיְּקוּם,

כָּעֵת מִתְמַסֶּרֶת אֶל חַיַּי כְּדֵי לִמְצֹא אֹשֶׁר נִסְתָּר.

אוֹהֶבֶת מְאוֹד, מְמֻקֶּדֶת מְאוֹד בְּשֶׁל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁלִּי,

מְאוֹד לֹא מֻשְׁלֶמֶת וְנוֹגַעַת בְּזֶרֶם מַהוּת חַיַּי

וְנוֹשֶׁמֶת קְבוּצַת כּוֹכָבַי הַמְּכֻבֶּדֶת..

כְּשֶׁתַּחֲלֹף הַסְּעָרָה

כְּשֶׁתַּחֲלֹף הַסְּעָרָה

נִמְצָא שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם חֲסַר הַתַּקָּנָה הַזֶּה

יוֹם אֶחָד יַגִּיעוּ הָאִחוּד, הָרְגִיעָה

וְהַיְּדִיעָה הַנַּעֲלָה שֶׁהַחִיּוּךְ לֹא אָבַד.

נֵדַע שֶׁיֵּשׁ אוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה

שֶׁהַשִּׁנּוּיִים הָיוּ קָשִׁים אַךְ הֶכְרֵחִיִּים,

שֶׁהַחַיִּים עֲדַיִן מַמְתִּינִים לָנוּ.

אוּלַי לֹא יַסְפִּיקוּ אַרְבָּעִים יוֹם כְּדֵי שֶׁנָּבִין

וְגַם לֹא כְּדֵי שֶׁיִּתְהַפֵּךְ עוֹלָמֵנוּ

אֲבָל אוּלַי כֵּן תָּצוּץ מֵחָדָשׁ תִּקְוָה.

וְאָז סוֹף סוֹף נוּכַל לְהִתְיַצֵּב מוּל הַחַמָּה

מְדֻכְדָּכִים, עֲיֵפִים אוֹ אֲטוּמִים

בִּמְעַט אֱמוּנָה בְּקִיּוּמָהּ הַנִּסְתָּר שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת.

כְּשֶׁתַּחֲלֹף הַסְּעָרָה יוֹפִיעוּ חַיִּים חֲדָשִׁים

מַבָּטִים עֲמֻקִּים שֶׁל שֻׁתָּפוּת, שֶׁל כּוֹחַ מָסִיבִי

וְרוּחָנִיּוּת קוֹלֶקְטִיבִית אֲבוּדָה, וְרֵיחַ חָדָשׁ שֶׁל הִזְדַּמְּנוּיוֹת.

יִהְיוּ מַבָּטִים שֶׁל נֶחָמָה, נֵחָלֵץ אֶת הַנְּשָׁמָה

נִהְיֶה מוּדָעִים לַמַּהוּת שֶׁלָּנוּ וְנִתְמַלֵּא בְּאַהֲבָה

הַפַּחַד וְהָעֲיֵפוּת יֵעָלְמוּ,

נַעֲבֹר עִם הָרוּחוֹת אֶל זְמַן טוֹב יוֹתֵר.

כְּתֹב שִׁירָה

כְּתֹב שִׁירָה, לֹא רַק כְּדֵי לַחֲרֹז אֶת הַנְּשָׁמָה

כְּתֹב שִׁירָה כְּדֵי שֶׁתַּרְגִּישׁ וְתִרְטֹט

כְּתֹב מִלִּים יָפוֹת, הַמֵּיטָב שֶׁבְּךָ.

עֲזֹב אֶת הַבִּטּוּי, תֵּן ​​לוֹ לִזְרֹם

זִכְרוֹנוֹת, אֲהָבוֹת, תְּשׁוּקוֹת וּכְעָסִים

תֵּן לַמִּלִּים לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילְךָ אֶת מָה שֶׁאַתָּה לֹא יָכוֹל לְהַגְשִׁים,

תֵּן לַבִּטּוּי שֶׁלְּךָ לְהוֹבִיל אוֹתְךָ לִיצֹר עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים

תְּחוּשׁוֹת חֲדָשׁוֹת וְנוֹשְׂאִים אֲסוּרִים.

הוֹסֵף קֶסֶם לַחִיּוּךְ שֶׁלְּךָ, הֲפֹךְ אוֹתוֹ לְמוֹנָה לִיזָה

אוֹ הֲפֹךְ אוֹתוֹ לַחוֹמָה הַסִּינִית רַק עַל יְדֵי בִּטּוּיוֹ בְּמִלִּים.

תִּרְטֹט בְּכוֹחַ הַבְּרִיאָה, תִּרְטֹט בְּאַשְׁלָיָה

יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ שִׁירַת הַצִּפּוֹר הָרוֹעֶמֶת

שֶׁהָרֶגֶשׁ שֶׁלְּךָ יִהְיֶה הַלִּטּוּף הַמְּחַיֶּה

וְאַהֲבָה זוֹ בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּאֶמְצָעוּת דְּבָרֶיךָ.

תִּצְחַק, תִּבְכֶּה, תָּשִׁיר, תַּחֲלֹם... תִּכְתֹּב שִׁירָה,

וְתֵדַע מָה זֶה לִחְיוֹת בְּהַרְמוֹנְיָה מְלֵאָה.