שושנה ויג| יישות שבירה וחזקה: מבחר שירים למשוררת הפולניה-דנית אוולינה מאריה בורג׳סקה -ג׳וברקה

יישות שבירה וחזקה

אוולינה מריה בורג׳סקה -ג׳וברקה (Ewelina Maria Bugajska-Javorka)

נולדה בפולין. מתגוררת כיום בדנמרק. בתיכון למדה במסלול לכלכלה ובאוניברסיטה למדה פילוסופיה. חיברה ספרי שירה. שיריה תורגמו לשפות רבות וניתן למצוא אותם באנתולוגיות בינלאומיות רבות. היא זוכת פרסים והצטיינויות בינלאומיות רבות. היא חברה באיגוד הסופרים העולמי של WNWU. אוולינה מריה היא השגרירה של ספרות (מדליה שהוענקה על ידי Motivational Strips, קבוצת פייסבוק פעילה למשוררים מכל העולם). היא שגרירה בינלאומית של רצון טוב למען מיעוטים באיגוד הפדרלי לקידום מיעוטים גלויים - FAAVM מקנדה ושגרירת Brahmand Evolution, שמשימותיה שלום עולמי, וצדק ולאנושות. בנוסף היא משמשת כנשיאת איגוד הסופרים העולמי הספרדי - UNIÓN HISPANOMUNDIAL DE ESCRITORES (UHE בדנמרק, מפקחת ראשית ברצועות המוטיבציה למדינות סקנדינביה, עורכת Bharath Vision, במגזין האינטרנט של Motivational Strips.

המשוררת כותבת בפואטיקה מרוכזת ומשתמשת בלשון ציורית חדה. בשיר האמת של האהבה היא מתארת אהבה טוטאלית ובו בעת היא מפוקחת ויודעת שהיא זמנית כי תבוא אחריה נוספת, שכן היא מציינת ששווה למות למען האהבה הזו אפילו פעם אחת, וכנראה שאהבה היא במובן מסוים גם מוות גם חיים שאינם מציאותיים, ריחוף אל משהו מעבר. האוקסימורון המעניין נמצא בשורה השנייה שאם היא מתה בעבור האהוב היא תשכב עמו בארון הקבורה. האמת הזו היא אמת ייחודית ושוברת את התפיסה הרווחת שאנו חיים כשאנו מתאהבים, לפי אוולינה אנו למעשה מתנתקים מן החיים ומסתגרים במקום שמנתק אותנו מן המציאות. שירה מרוכזת ותמציתית שאומרת רבות בצמצום. אווירה מיתית מוצאים בשיר השני שבו הפסל הקר בוכה כמו על דמותה של הסובלת או הדמות הטרגית בשיר שנפרדת מן החיים אך השיר מסתיים בנימה אופטימית שעוד תשוב באביב. בשני השירים האחרונים נמצא נימה ליטורגית, של שבועה לאלוה, קרבה והתקרבות ותחושת שליחות.

Ewelina Maria Bugajska-Javorka

באדיבות המחברת

הָאֱמֶת שֶׁל אַהֲבָה

אַתָּה הָאֱמֶת,

בַּעֲבוּרְךָ שָׁוֶה לָמוּת אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת,

אֶשְׁכַּב בַּאֲרוֹן הַקְּבוּרָה שֶׁלְּךָ לִזְמַן מָה.

הָעֵינַיִם שֶׁלִּי כְּבָר דַּי בָּכוּ,

הַיּוֹם אַתָּה הַמּוֹשִׁיעַ שֶׁלִּי,

צַעַר וַחֲרָטוֹת נֶעֶלְמוּ וְנִשְׁכְּחוּ,

הַלֵּב שֶׁלִּי מֶשִׁי לָבָן,

כְּמוֹ גַּלֵּי הָאוֹקְיָאנוֹס הַסּוֹעֵר

הַמְּפַסֵּל אֶת הַחוֹף,

אֲבָל אַתָּה...

הָאֱמֶת שֶׁלִּי בָּאַהֲבָה,

אַתָּה הָאֹשֶׁר הַיָּחִיד,

בַּעֲבוּרְךָ שָׁוֶה לָמוּת אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת,

אֶשְׁכַּב בַּאֲרוֹן הַקְּבוּרָה שֶׁלְּךָ לִזְמַן מָה.

עוֹפֶרֶת מֻתֶּכֶת

דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת מַטָּה כְּמוֹ עוֹפֶרֶת מֻתֶּכֶת,

דֶּרֶךְ הַשַּׁיִשׁ עַל פָּנִים חִוְּרוֹת

הֵן נוֹשְׁרוֹת עַל קַרְקַע הַמֵּצַח.

נְשָׁמָה סְפוּגָה מִכְּאֵב,

מְיַלֶּלֶת בְּיֵאוּשׁ,

הִיא מֵתָה בַּשְּׁמָמָה

בַּקָּהָל הַצְּלִילִים רֵיקִים,

מַחְרִישִׁים מֵהַהֲמֻלָּה,

כְּמוֹ שִׁיר, הַמּוּשָׁר עַל יְדֵי צִפּוֹרִים.

הַיּוֹם הִיא נִפְרֶדֶת מֵהַחַיִּים

אַךְ מָחָר תִּוָּלֵד מֵחָדָשׁ,

מַמָּשׁ כְּמוֹ פְּרָחִים בְּאָבִיב.

יֵשׁוּת שְׁבִירָה

אֲנִי מְרַחֶפֶת מֵעַל בִּדְמָמָה

עַל רִיסֵי הַגּוֹרָל,

אַף כִּי אֲנִי יֵשׁוּת שַׁבְרִירִית

בַּקּוֹסְמוֹס,

וּבְכָל זֹאת אֲנִי חוֹצָה אֶת עוֹרֵק הַכּוֹכָבִים

בַּעֲלִיּוֹת וּבַיְּרִידוֹת,

אַרְחִיב אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁלִּי,

אֲשַׁפְשֵׁף אֶת עַצְמִי בָּרָקִיעַ

בְּתוֹךְ שֶׁפַע אֱלֹהִי,

אֶלְגֹּם צוּף מִכּוֹס הַלִּיבֵּרָלִיּוֹת שֶׁלּוֹ.

אָז זֶה

אוּלַי אֲנִי יְכוֹלָה לָשֵׂאת בְּנֵטֶל הָאֱלֹהוּת הַזֶּה,

שֶׁהִקְרַבְתָּ עַל כְּתֵפַי הָעֲדִינוּת?

הַיּוֹם אֲנִי מְחַדֶּשֶׁת אֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁלִּי,

שֶׁנִּתְּנָה לְךָ לִפְנֵי שָׁנִים,

בְּעֵת יוֹם הַלֵּדָה הַמְּחֻדָּשׁ

אֲנִי עוֹלָה מִקִּדָּתִי,

וּמוֹסֶרֶת לְךָ שֶׁלֶד הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי,

כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִבְנוֹת עָלֶיהָ מִקְדָּשׁ,

כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִמְצֹא אַהֲבָה וְהַקַּלָּה.

הַשְּׁתִיקָה שֶׁלִּי

הַשְּׁתִיקָה שֶׁלִּי

אֵינָהּ הַשִּׁכְחָה שֶׁלִּי

הַשְּׁתִיקָה שֶׁלִּי הִיא הָאֲנָחָה שֶׁלִּי

זֶהוּ חֲלוֹם הַמּוּנָע עַל יְדֵי הָרוּחַ

בְּלֵיל הַכּוֹכָבִים.