שושנה ויג| הנפש הנודדת של מרלין פאסני: לקט תרגומים משירי המשוררת המקסיקנית, Marlene Pasini

הנפש הנודדת של מרלין פאסני

מרילין פאסיני Marlene Pasini ילידת מקסיקו

תרגמה מאנגלית והאדירה: שושנה ויג

פאסיני היא עיתונאית, משוררת, סופרת ועורכת, פסיכותרפיסטית ומאמנת אישית במיינדפולנס ובמדיטציה. בעלת תואר שני בספרות, ובנוסף בעלת תואר בהיסטוריה, בהתמחות בתולדות מצרים ובהירוגליפים. מומחית לרפואה אלטרנטיבית. משמשת כשגרירת תרבות במקסיקו סיטי מטעם איגוד המשוררים, הסופרים והאמנים של אמריקה הלטינית. נחשבת למומחית בחכמת אבות, ובדתות ומיסטיקה. פרסמה שבעה ספרי שירה, שני מאמרים, שני רומנים ושני ספרי התפתחות אישית.

בשנים האחרונות זכתה בשני פרסים על שיריה. פרס ראשון הוענק לה במקסיקו ואחד נוסף בבואנוס איירס, ארגנטינה. בשנת 2018 היא השיגה את תעודת "כוכבת היהלומים" בקריירה שלה בכתבות למעגל העיתונאים הבינלאומי. באפריל 2019 היא זכתה בפרס ע"ש אִיברוֹ-האמריקני לספרות מטעם קרן המנהיגות. לאחרונה היא גם זכתה להכרה ככותבת מקסיקנית על ידי האקדמיה לספרות ושירה, כמו גם על ידי בתי אגודת המשוררים, ביולי 2019.

כיאה לספרות דרום אמריקאית מספרת מרילין שהיא נפש ספיריטואלית, אישה רוחנית שנדדה וחיפשה את עצמה בדתות שונות ובמקומות שונים. היא שהתה בישראל בהיותה בת 20 והיא רואה חשיבות מיוחדת בחיבור לשפה העברית. היא מעידה שהתגיירה בגיל צעיר וקצת למדה עברית.

טעימה משיריה לפניכם.

המשוררת מרלין פאסיני

מקור: נמסר באדיבות המשוררת

Poems by: Marlene Pasini

Translated by: Shoshana Vegh

התחלה

הַשַּׁחַר מִתְמַשֵּׁךְ

בִּשְׁקִיפוּת חַמָּה וּמִשְׁיִית,

הַלַּחוּת מְסֻנֶּנֶת

בְּעַד נַקְבּוּבִיּוֹת הָאֲדָמָה.

פְּרָחִים, עָלִים וּקְרוּמִים

לִיקֶר אֶתֶרִי

מַהֲלַךְ הַיָּמִים,

בָּרוּחַ הַגְּבוֹהָה אָבָק נִשָּׂא

זִכְרוֹנוֹת דְּחוּסִים וְאַבְקָנִים,

צִמְחִיָּה וַחֲזָזִיּוֹת מְשַׁבְּשִׁים

שְׁתִיקָתָם הַקְּטִיפָתִית.

שִׁגְרָה חֲרִישִׁית

בְּתוֹךְ חֲלַל נִצְחִי.

מֵהָעֲיֵפוּת אוֹתוֹת שֶׁנְהַב פַּרְוָתִי

עֵינַי גּוֹלוֹת אֵינְסוֹפִיּוֹת

וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הִתְנַפְּצוּ בְּתַעְתּוּעַ

רֵיחַ חָרִיף שֶׁל מוּשְׁק

מְחַלְחֵל לָאֲוִיר

וּמֵמֵס אֶת אֲרוּמַת שָׂרַף הָעֵצִים

וְהַכָּתֹם שֶׁל הָעֶרֶב,

שָׁם מְפֻזָּרִים שִׁירֵי הַצִּפּוֹרִים

וַחֲוָיוֹת מִצְטַמְצְמוֹת,

בְּמָקוֹם שֶׁהַחֲלוֹמוֹת הָאֶתֶרִיִּים מִתְחַדְּדִים

וְחֶסְרוֹנָן בַּתְּלוּנָה,

שָׁם נַחֲזֹר לַהַתְחָלָה.

בָּאִינְדִּיגוֹ הָעַז שֶׁלּוֹ,

הַלַּיְלָה מַחְבִּיא רְצוֹנוֹת

כִימִיִּים מִתְחַלְּפִים,

בְּצַעַד אִטִּי וּמֵעֵבֶר

לְמָה שֶׁתָּמִיד זֵהֶה

אָנוּ מִתְמוֹסְסִים לִרְצָפִים בִּלְתִּי מוּחָשִׁיִּים.

שָׁם בָּרִיק הַמְּנַצְנֵץ

נַחֲזֹר לַהַתְחָלָה.

כישוף

אַדְוָה אָבְדָה

בְּמַבָּט,

כְּתוֹבוֹת בִּלְתִּי נִרְאוֹת

מִתְמוֹטְטוֹת לְתַחְתִּית הַחֲלוֹם,

תָּגִים מִתְּקוּפָה אַחֶרֶת.

כְּנָפַיִם רוֹקְדוֹת וְחוֹלְפוֹת מִשָּׁם

בֵּין הָעֲנָפִים,

כָּל תְּנוּעָה

מִתְאַדָּה בְּרֶגַע הַבְּעֵרָה הַמְּזֻמֶּנֶת.

מֵרָחוֹק שׁוֹמְעִים צְעָדֵינוּ

כְּמָצוֹר עַל הַבְּרֵכָה וְדִמְמַת צִפּוֹרֵי יַרְקוֹנִים

שִׁחְרוּר צְלָלִים לֹא נִפְגָּם.

טִיּוּל אַחֲרוֹן, שֶׁקֶט מַבְעִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ

קְוַרְץ שֶׁל אוֹר

חוֹצֶה עֲנָנִים מְפֹאָרִים

מְהַדְהֵד בְּמַיִם שְׁקֵטִים.

הַשָּׁמַיִם עֲמֻקִּים

רַק שִׁירַת הָעוֹרְבִים מַפְרִיעָה.

תַּחְלֹם

הָאוֹר הַמִּתְמוֹסֵס -

כִּשּׁוּף

נטישה

הַלַּיְלָה חוֹלֵף

בַּחֲרָדָה עֲמֻקָּה,

נָחָשׁ חוֹדֵר

וּמְשַׁסֵּעַ אֶת הַחֲלוֹמוֹת.

אֲנַחְנוּ מַעֲמִידִים פָּנִים שֶׁאָנוּ גּוֹרְרִים

כַּדּוּרֵי קְרִיסְטָל

בִּלְתִּי חֲדִירִים.

הָאֲדָמָה אֵינָהּ מְנַחֶמֶת

אֶת חֶשְׁכַת

בֵּית הַיְּתוֹמִים הַקְּשׁוּחָה.

מִלְּמַעְלָה

מִגְדָּלִים בָּרוּחַ

מִתְמוֹטְטִים

וּלְמַטָּה

וָקוּם.

דרך זכוכית

צִפֳּרִים בִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת

בְּתוֹךְ מְעָרוֹת שׁוֹתְקוֹת

וּנְתִיבִים הַמִּתְחַקִּים בַּזְּמַן.

בַּחוּץ עֲדַיִן גֶּשֶׁם

בְּנַפְשָׁם הָאֲפֵלָה שֶׁל הַגּ'וּנְגֶּלִים,

בָּאַגַּן הָרוּחוֹת הַנִּשְׁכָּח:

קָרוּעַ אִי בְּדִידוּת.

עַל רַגְלָיו הַיְּחֵפוֹת שֶׁל הַקַּבְּצָן

בַּחֲצַר הַבַּיִת הַהוּא

עֲרֵמַת חֲפָצִים הֲרוּסִים.

הַלַּחוּת הָעֲדִינָה חוֹדֶרֶת אֶל הַנַּקְבּוּבִיּוּת

בְּקֹשִׁי אֶנְשֹׁם מִדְּבָרִים,

חֲוָיוֹת וּמִלִּים שֶׁצֻּיְּרוּ אֵי פַּעַם

עַל אֲבָנִים וּבְיוֹמָנִים מֻשְׁתָּקִים.

שֶׁטֶף מַחְשָׁבוֹת מֵעִיק עַל דַּעְתִּי,

צְלָלִים קָרִים מַחְלִיקִים בְּדִמְמַת הַשַּׁחַר.

מה שנשאר

עֲיֵפוּת כְּבֵדָה מִתְפָּרֶצֶת אַחַר הַצָּהֳרַיִם,

אֶצְטָרֵךְ הַתְחָלָה בְּהִירָה

אֶת פְּעִימַת הַחַיִּים עַצְמָם.

אֲנִי עוֹלָה עַל גְּדוֹתַי,

אִי אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁ אֲנִי נִשְׁפֶּכֶת

שְׁבִירָה לְרֶגַע.

הַזְּמַן קַלִּיל

כְּשֶׁהַקּוֹל שֶׁלְּךָ

וְנוֹכְחוּתְךָ כַּגֶּשֶׁם -

צוּק קֶצֶב אֵינְסוֹפִי.

כַּנְפֵי פַּרְפַּר:

פֶּרַח מֵעַל מֵימֵי הַבְּרֵכָה,

עֲנָנִים, פְּרִיחָה לְלֹא עָלִים,

צִפֳּרִים הַנּוֹדְדוֹת בְּמַחְזוֹרִיּוּת.

וּלְאָן אֵלֵךְ? וְאַתָּה?

מֵאָז שֶׁהַנֶּצַח מְפַרְפֵּר לַמָּוֶת

בִּרְצוּעוֹת הַשִּׁכְחָה.

וְהַנְּשִׁיקוֹת הַקַּלּוֹת שֶׁלְּךָ נוֹטְפוֹת בַּשַּׁחַר,

הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ בְּסֶדֶק

עָמֹק יוֹתֵר. בְּמַחְשְׁבוֹתַי

יוֹנִים בַּחֲלוֹם בְּתוֹךְ מִגְדְּלֵי פַּעֲמוֹנִים,

בֵּין הָעֲנָפִים הַנִּסְתָּרִים שֶׁל הַקַּדְרוּת

חֲתָךְ בָּאֶבֶן

שֶׁכּוֹאֵב בַּזִּכָּרוֹן