מערכת קול ההמון
- 8 ביוני 2020
- זמן קריאה 6 דקות

שושנה ויג |"אִם הָאַהֲבָה שְׁחוֹרָה,אֲנִי כְּבָר שָׁחֹר": ראיון עם המשורר הניגרי אוואל אחמד איברהים

עודכן: 23 בנוב׳ 2020

איש האהבה

המשורר אוואל אחמד איברהים, משורר ומחזאי

ריאיון עם המשורר

ערכה ותרגמה מאנגלית: שושנה ויג

אוואל אחמד איברהים נולד בשבט הווסה (Hausa) , במדינת קדונה שבצפון ניגריה (מחוז צפוני מתוך 36 מחוזות) בתאריך 16/11/1987. הוא למד במוסדות חינוכיים ואקדמיים רבים, ובהם: מכללת "אבו-בקר מחמוד גומי", אוניברסיטת באיירו, טכניון מלכותי בסוקוטו ולמד לימודי תעודה במרכז לפיתוח צוותים במינהל ציבורי – פקיד ממשל. אוואל הוא בעל תעודות מקצועיות ואקדמיות רבות: תעודה בחינוך להוראת אנגלית ולימודי מחשבים מטעם טכניון הממלכתי בסוקוטו; תעודה בתקשורת המונים מטעם אוניברסיטת באיירו; תעודה בתקשורת המונים; ובנוסף בעל תואר מדעי B.Sc.

המשורר מרצה במכללה בקדונה במחלקה לתקשורת המונים. אוואל כותב דעות ביומונים הלאומיים הניגריים שונים כגון: "Daily Trust Blueprint", "People's Daily", "Herald", "New Newspaper" ועוד. לפני עבודתו במכללת קדונה עבד במשרד החינוך הממלכתי של קדונה כמורה לאנגלית בבית הספר העל יסודי, בבתי ספר "לדיליג'נס" ובמכללת "שייח עבדאללה גוונדו." הוא מרצה אורח במכון לחינוך "שייח עבדאללהי גוונדו", מכון "חידאיה לחינוך ולמצוינות" ומתמחה בהוראת השפה אנגלית וספרות.

לדבריו העבודה בהוראה זמינה עבור בני מעמד הביניים בארצו אך השכר זעום והמורים בתחתית סולם השכר אף שהם שייכים למעמד המשכיל. לשאלתי מדוע הוא כותב שירה הוא השיב : "אני כותב כדי לעורר את העולם לחשיבה ופועל לשנות את תפיסת האנשים באמצעות מילים. אני רוצה שישתכנעו באמצעות ידע ואמנות. כמו כן, כוונתי לחנך ולהשפיע על המתלבטים, כדי שיבינו שלא כל הדברים שאנחנו חושבים הם מושלמים!"

התעניינתי בשבט שממנו בא אוואל והוא סיפר לי שאנשי השבט הם אנשים אוהבי שלום ומקיימים מערכת יחסי אנוש המושתתת על כבוד הדדי ותרבות עשירה. יש להם תלבושת שנראית כמו גלביה ארוכה צבעונית וכובע. דורבה הוא פסטיבל מסורתי שבו מנהיגים רוכבים על סוסים בשמלות יפות ומסתובבים בקהילה. מצאתי בשירתו של אוואל שירה רומנטית שיכולה להיכנס ללב והריני נרגשת להביא לעיון הקוראים י"ג שירים מתורגמים ממפעלו הספרותי אוואל אחמד איברהים .

י"ג שירים מתורגמים מאת שושנה ויג

רַק בִּשְׁבִילֵךְ!

אֲנִי כּוֹתֵב כְּדֵי לְהַגִּיד לָךְ,

לִגְרֹם לָךְ לְהַאֲמִין,

הַכֹּל קָשׁוּר בָּךְ

הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי בִּשְׁבִילֵךְ,

הַשִּׁירִים שֶׁלִּי עֲבוּרֵךְ,

אֲנִי רוֹקֵד בִּשְׁבִילֵךְ,

מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בִּלְעָדַיִךְ

אֵין לִי שְׁנִיָּה אַחַת בִּלְעָדַיִךְ,

הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי הֵם עַל הַחִיּוּכִים שֶׁלָּךְ,

יָפִים הֵם

כְּשֶׁאַתְּ מִתְרַגֶּשֶׁת גַּם אֲנִי,

וּמָה עִם הַפָּנִים הַיָּפוֹת שֶׁלָּךְ

הַאִם אֲנִי יָכוֹל לַחֲלֹם

שֶׁאָנוּ בְּעוֹלָם שֶׁל פְּלָאוֹת,

אֲבוֹי! אֲנִי נוֹשֵׁם בִּשְׁבִילֵךְ,

לָאַהֲבָה אֵין גְּבוּלוֹת,

הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי קָפְצוּ עַד אֵלַיִךְ,

חֲלוֹמִי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ קַיְטָנָה שֶׁל אַהֲבָה,

שִׁמְרִי עַל עַצְמֵךְ וְתִהְיִי מְאֻשֶּׁרֶת

לְעוֹלָם אַל תְּאַפְשְׁרִי כְּאֵב,

אַתְּ יְקָרָה מִפָּז אֲשֶׁר הַכֶּסֶף לֹא יִקְנֶה,

תִּהְיִי אַתְּ,

וְאֶהְיֶה אֲנִי,

בִּזְמַן שֶׁאֲנִי תָּמִיד אִתָּךְ!

חוֹשֵׁב עָלַיִךְ!

לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ בְּלִבִּי,

קְרוֹבָה יוֹתֵר אֵלַיִךְ לְשׁוֹנִי,

אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אֶת הָעוֹר שֶׁלָּךְ,

אַתְּ לְפָנַי כְּמוֹ מַרְאָה שֶׁלִּי,

אֲנִי רוֹצֶה אוֹתָךְ קָרוֹב!

לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי בִּשְׁבִילֵךְ,

אֶרְצֶה לִחְיוֹת כְּמוֹ עַבְדֵּךְ,

אֶתֵּן לָךְ אֶת כָּל אוֹצָרִי,

אֶרְצֶה לָתֵת לָךְ יוֹתֵר!

לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹכֵל רַק אִתָּךְ,

חִיּוּכִי רַק בִּשְׁבִילֵךְ,

הַזְּמַן נִשְׁחַק כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עָלַיִךְ,

אֲנִי רוֹצֶה שֶׁנִּשָּׁאֵר כָּאן לָנֶצַח,

רַק אֶת שְׁמֵךְ אֲנִי יוֹדֵעַ לְבַטֵּא הֵיטֵב,

לְפָנַי אַתְּ,

הֵצֵל שֶׁלָּךְ הוּא אֲנִי,

אֲנִי רוֹצֶה לָגוּר בְּתוֹכֵךְ,

בָּעוֹלָם שֶׁלִּי,

אֶחְיֶה בִּשְׁבִילֵךְ,

הַיָּדַיִם שֶׁלִּי הַכָּרִית שֶׁלָּךְ,

הַבִּרְכַּיִם שֶׁלִּי הַמִּטָּה שֶׁלָּךְ,

לָנֶצַח תּוּכְלִי לִישֹׁן,

בְּלִי רַעַשׁ שֶׁיַּפְרִיעַ לָךְ,

אֵינִי מְאַהֵב מְזֻיָּף אוֹ רַמַּאי,

תִּחְיִי הֲכִי שְׂמֵחָה,

מַרְגִּישׁ אוֹתָךְ בְּבִטְנִי,

הַנְּחִירוֹת יִהְיוּ לְשֵׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר,

אֲנִי לֹא אָעִיר אוֹתָךְ,

הֶחָזֶה שֶׁלִּי הוּא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלָּךְ!

לָאַהֲבָה אֵין שֵׁבֶט,

אֵין לְזֶה הַטָּיָה,

וְזוֹ לְמַעַן הָאֱמֶת,

זוֹ הָאַהֲבָה הֲכִי טוֹבָה,

אַהֲבָה מְדַבֶּרֶת בְּכָל הַשָּׂפוֹת,

זֶה קַיָּם לְלֹא גְּבוּלוֹת,

זֶה מְאַחֵד וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם,

הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי לֹא יִגָּמְרוּ,

אִם כִּי פָּשׁוּט הִתְחַלְנוּ,

אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב עָלַיִךְ,

חוֹשֵׁב עָלַיִךְ תָּמִיד!

מַשְׁמָעוּת אַהֲבָה

אַהֲבָה הִיא פְּשׁוּטָה,

אֵינָהּ מִתְכַּוֶּנֶת לְבַלְבֵּל,

הִיא תִּתְמַלֵּא עִם מָה שֶׁיֵּשׁ,

כְּדֵי לְסַפֵּק אֶת הַלְּבָבוֹת,

בְּחִבָּה יְקָרָה.

כְּאֵב אֶחָד הוּא לְאַחֵד,

שְׁנַיִם זֶה הוֹ, אֶחָד,

וּשְׁנַיִם מִתְכַּוְּנִים לַכֹּל,

הִיא מְשַׂמַּחַת לְבָבוֹת,

בְּמִלִּים וּבְחִיּוּכִים,

לְאַחְדוּת וּלְהִתְקַדְּמוּת.

טִירַת שִׂמְחָה,

בְּלִי לֹא,

אַף אֶחָד לֹא נִמְצָא בַּמִּפְרָץ,

כְּמוֹ רוֹמֶיאוֹ וְיוּלִיָה,

אֶחָד בִּשְׁבִיל אֶחָד בֶּאֱמֶת,

לַטּוֹב וְלָרַע.

אַהֲבָה אֵינָהּ קָרְבָּן,

הִיא רְגָשׁוֹת,

מֵהַלְּבָבוֹת,

מִשְׁתַּהָה כְּמוֹ נְהָרוֹת,

מַעֲסִיקָה אֶת כָּל הָעִנְיָנִים,

לָךְ יֹפִי שֶׁל פָּנִים,

לָךְ צֶבַע מַקְסִים,

כְּקֶשֶׁת בֶּעָנָן מְפֹאֶרֶת,

אַתְּ מַקְסִימָה עַד לַשָּׁמַיִם.

אַהֲבָה הִיא לַלֵּב וְלַנֶּפֶשׁ,

וְזֶה אַף פַּעַם לֹא נִמְכָּר,

לֹא מְשַׁנֶּה הַסְּכוּם.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ