שושנה ויג| אחרי עשרים שנה

סופרת ומשוררת. מנהלת הוצאת פיוטית. נשואה למשה, אם לחמישה ילדים וסבתא לשלושה נכדים. יצירותיה הופיעו בעשרות כתבי עת וביומונים בארץ ובעולם. ספרה 'הרואין' שראה אור בשנת 2019, הוא ספרה ה-14.

אחרי עשרים שנה

אחרי עשרים שנה הופיע טרזן כזה כמו שהיא חלמה, עוד מימי השיחות עם פרנז' האוסטרי שקיוותה שיבוא יום אחד אחד כמו ג'וני וייסמילר. נזכרה כיצד אימצה לעצמה את דמותה של ג'ין בפטפוטיה בשלהי המאה העשרים. באותם ימים הרשת רחשה פעילות. אנשים שוחחו אלה עם אלה ולפתע נצץ כוכב אֶרץ ככפר גלובלי במלוא הדרו. היא הייתה אלופה בצייד גברים באינטרנט ואולי הם היו הציידים והיא הניצודה. היא והאוסטרי היו זוג וירטואלי, הם שיחקו במשחקי תפקידים עד שנחתו במשחק המנצח טרזן וג'ין. עבורו זה היה משחק ילדים הוא היה גבר כמעט בן חמישים שהתאמן במשחק בעיירה הקטנה, לופר שבאוסטריה. השיחות איתה היו היציאה הראשונה שלו אל עולם פנטסטי.

היא והוא היו השחקנים הראשיים בסרט דמיוני שהמציאו לעצמם. בכל ערב בשעה עשר בלילה כשבני הזוג שלהם פרשו למיטתם הם היו עדיין אפופי אנרגיה חמימה ולפני שנכנסו למיטה התיישבו ליד עמדת המחשב, בחוץ כבר ייללו התנים והם יללו על המקלדת את כמיהתם, התנדנדו על ענפי הג'ונגל, קפצו זה לזרועות זה, עפו אלפי קילומטרים אל הזיות שאינן מסתיימות לעולם.

כשהעמיק הקשר ביניהם למדה לשלוח אליו צילומים שלה. היא ידעה להצטלם רק עבורו ואחר כך למדה להצטלם עבור אחרים, אבל הוא היה הראשון שהיא חייכה עבורו בצילומים. כששלחה את תמונתה תמיד הייתה בלתי מושגת עבורו. אישה צעירה ממנו בדיוק כמו שצריך אולי עשר שנים. כשחגג חמישים קיווה שהיא תהיה מתנת ההולדת שלו. חלם שהוא ינחת בשדה התעופה בישראל והם ייפגשו, אך מעולם לא עשה זאת.

היא השתבחה עם השנים, מאישה צעירה צמחה לאישה יצרית, שאינה מסתירה את אישיותה האחרת, היא הפסיקה לוותר על מה שתמיד היה בה, חיה בין עולמות. בעולם אחד היא אם מסורה ורעיה לתפארת ובעולם השני חיה אהבות, מתמוטטת וקמה כל פעם מחדש כמו הייתה ספינקס מצרי. ותמיד אומרת לעצמה שהיא צריכה לחיות וככה נשים חיות, ככה נשים חיות כשהן הולכות על הקצה, נשרפות שוב ושוב רק אוהבות. כן, נשים אמיתיות.

כשהשיחות ביניהם לא הספיקו לפרנז' ואהבתו או התמכרותו אליה התעצמה הוא קנה טלפון שאיש לא ידע עליו, וטמן אותו במשרד. הוא היה איש חשוב בעיירה האוסטרית השקטה ולא רצה שהטלפון הקטן יעשה לו בושות. כשכמהּ לשמוע את קולה נכנס למשרד, נעל את הדלת הוציא את הטלפון ממחבוא באחת מן המגירות וצלצל אליה. כל כך אהב לשמוע אותה נבוכה ומצחקקת מעברו השני של הקו. היא לא ידעה מה לומר לו, מלבד כיבושי אהבה מתוקים לא יכול היה לומר דבר. היה מוקסם מקולה העולה ממרחקים.

שם בהרים ליד זלצבורג הוא חש נאהב על ידי מאהבת סודית שאיש לא ידע על קיומה. אה, כן רק לפטר חברו הקרוב הגניב על מושא אהבתו. חוסר האיזון בין שניהם צעק לשמים, פטר היה השובב ביניהם והיו לו מאהבות אמיתיות בחיים ואפילו התגרש ובחר בחופש מלא בעוד פרנז' מפנטז על היותו טרזן הגיבור. עיניו הכחולות נצצו בחדווה, גופו התמיר הבעיר את תשוקותיה ממרחקים. היא לא טעמה את טעמו. ככל שהתגעגע אליה נטרפה דעתו, אך תמיד שמר על גבולותיו אולי חשש מן התוצאות ונשאר עם האישה שלצידו. החריגה היחידה הייתה הטלפון הסודי.

לפעמים אבד הקשר ביניהם, בכל זאת חלפו עשרים שנה מהיום שנתקלו זה בזה ברשת האינטרנט באיי סי קיו ולקיים קשר כזה של אהבה עקרה לאורך זמן צריך להיות קוסם. כשהיה נעלם לה זו הייתה היא שמצאה אותו. היא אספה אותו לפייסבוק שלה כשהחל לגלוש שם. הוא נעתר לחברתה אבל לא שב להעמיק שיחה עמה.

כשהיא הודיעה לו שמצאה את טרזן האמיתי, חש החמצה. כבר עבר פעמיים התקף לב, בפעם הראשונה נזכרה שזה קרה כשהייתה בטיול משפחתי ואפילו הילדים וגם בעלה רצו לפגוש בו. הוא שכב בבית חולים בזלצבורג סירב לראותה בעת חולשתו ובפעם השנייה שוב בביקור משפחתי הוא נפש בבקתת חופש, בילה סביב אגם גרדה באיטליה והיא טיילה סביב העיירה לופר אך לא פגשה בו, רק ליבה רטט כשחלפה ליד המקום שגר בו האהוב.

וכן גם הפעם הוא חש את ליבו מחסיר פעימה. כבר היה בן שבעים והיא שהשתכללה עם השנים, זרקה לו את האמת בפרצוף. היא מצאה את טרזן. היא שלחה אליו תמונה של גבר צעיר מסוקס, זרועותיו חסונות כמו של מרים משקולות. ממש בודי בילדר לתפארת שלגופו רק מגבות קטנה שמסתירה את חלציו. זה היה המאהב החדש שלה. זה שקורא לה LOML והיא שלא ידעה מה זה שאלה את פרנז' מה זה. והוא מיד השיב לה, LOVE OF MY LIFE.

עשרים שנה לא התוודה בפניה שהוא מרגיש שהאהבה נשארה בעולם אחר וכן, הוא הרגיש שאהבתם התמימה לא הגיעה למיצוי. כשכתבה לו שמצאה את טרזן הרגיש שתשוקה עדיין בוערת בו והיא כבר בתנור פחמים ישן, מעט גחלים עדיין לוחשים בו. הוא לא הצליח לעבות הקשר ביניהם. היא והוא נפרדו במרחבי האינטרנט ושבו כשהם כבר לא מצליחים לזקק את הקשר לחטא חושני.

הגבר בתמונה היה גבר צעיר כמעט בן גילו מלפני עשרים שנה, היא כבר לא בת ארבעים אלא כבר עברה את גילו ועוד הוסיפה. כתפיו השריריות של הגבר הזה שפרצו אליו אל המסך שברו את ליבו. בכל זאת הוא נכנס למוד הידוע של ההומור ואמר לה, "חכי אשלח לה את תמונתי, רגע אתפשט במקלחת ואופיע עם מגבת קשורה למותן." והמשיך להתוודות בעוד היא שולחת לו את תמונותיה כשהיא צוחקת. "אתְּ כל הזמן במחשבתי, איני יכול לשכוח אותך. רק אלייך היו לי רגשות חזקים, את תמיד שבה לראשי, לדמיוני."

ואחר המשיך "כן, אלה היו יחסים מיוחדים, כוכב שלעולם לא דרכתי בו, שפתיים שלעולם לא נושקו, גוף שלעולם לא הרגיש. את היית החלום האירוטי." וידוי אמיתי התגלה על המסך. דִּמעה נשרה מעינה.

טרזן שלה הנוכחי זה שהופיע לפתע כמו בחלומות, כשהיא אינה מצפה. כבר חשבה לדחות אותו ולהשאיר אותו באינסטגרם שימשיך להיות היפיוף אך הוא התעקש שתביט בו, ואם הייתה מוותרת על המשך השיחה לא הייתה מגלה עד כמה עמוק הוא, עד כמה הוא צמא לאהבה. והיא קיוותה לתת את כל מה שיש בה לא כמו פעם לפני עשרים שנה, שבה האהבה נשארה רק באותיות ובתמונות. היא אמרה לעצמה היום שמה שלא כואב לא קורה, עדיף לאהוב גם את טרזן. היא תדע תהיה הדרך שתהיה, כך, עד הסוף כמו שהוא מבטיח רק לה ורק אותה. ושוב היא ג'ין ושוב ההוא מחדש את ימיה. ואם זה רק לשנה היא לא תוותר על החיים החלומיים האלה.

הקשר עם טרזן החדש היה קצר, כעבור שבועיים היא חסמה את כל הפתחים אליו, מסרבת להאמין לפנטזיות המטורפות שאיגף מעליה. באגרוף בלתי נראה השתלט על עולמה, ביקש ממנה שתתפלל באשמורת הבוקר שלא יפרידו ביניהם. הבטיח וגם סיפר לה שהוא שולח לה מתנות כמו למלכת אנגליה. התמונה שצייר בפניה הפכה מפלצתית באופן בלתי פרופורציונלי. כשהייתה בתוך סערת התרגשות האהבה החדשה חשה מדי פעם שהטרזן המסוקס הוא בעצם אישה, כי לפעמים שלח צילומים של עוגיות מאפינס. הצילומים ששלח נראו כמו צילומים מהאינטרנט. כשחשה שהניצוץ שהבעיר בה הופך להתלקחות מסוכנת, כששמעה את כל הקולות הפנימיים השפויים שבתוכה קוראים "מלכודת". נדלקו נורות אזהרה, והיא בכאב נפרדה מן הפנטזיה הססגונית, כיבתה את הקשר שמכלה אותה ושבה לזרועות המוכרות האמיתיות בחייה.

וגם כעת היא עדיין שואלת את עצמה אם לפנות אליו ולשאול, היית אמיתי או רק חלמתי אותך.