קובי קוזקוב| יהדות כתרבות

עודכן ב: ינו 19

יהודי. אתאיסט, חוקר ושוחר תרבות במכון לחקר התפוצות. יליד המאה הקודמת וגאה בכך. נשוי ואב לשלושה חתולים. מתגורר בחיפה. פרסם שורת ארוכה של מאמרים בסוציולוגיה של הישראליות מנקודת מבט תרבותית.



תפיסת 'יהדות כתרבות' בספרות העברית החדשה


תפיסת ה"יהדות כתרבות" היא תפיסה המתייחסת למכלול ההגות, היצירה והפעולה המתקיימים בהקשר של תודעה ושפה יהודיים (תנ"ך, משנה, תלמוד, ספרות יהודית לאורך הדורות וכיו"ב'). יש הרואים במושג "יהדות כתרבות" ביטוי למכלול היצירה היהודית בכל הזמנים, בכל התפוצות, בכל העדות ובכל הזרמים. חסידי ה"יהדות כתרבות" רואים בה מושג שרחב בהרבה מ"היהדות כדת", שהיא רק מרכיב קטן ממושג היהדות כתרבות. לדידם של הדוגלים בראיית ה'יהדות כתרבות', מאמצי תפיסה זו יכולים לקיים חיים יהודיים שלמים ואיכותיים, טעונים בעומק של משמעות ומחויבות ללא כל הקשר דתי.


לאורך שנות קיומה של היהדות הוגים ויוצרים רבים הטיבו להדגים את "יהדות כתרבות" ביצירותיהם. זו התבטאה בסינתזה שנוצרה בין התכנים הדתיים ועושרם הלשוני לבין רעיונות מודרניים וליצירות חילוניות שביסודם מונחת תשתית יהודית דתית בעלת משמעות אשר נהירה לכל קורא יהודי. בטור זה, בחרתי להתייחס לשלושה משוררים המיטיבים להציג את הסינרגיה בין התכנים היהודיים הדתיים, עולם הקונוטציות הדתי והשפה המקראית-תלמודית , לבין רעיונות חילוניים, מחשבה חילונית מובהקת ושפה חילונית. סינרגיה אשר יהיו שיאמרו שפריה הוא תרבות עם יהודית מקורית הפתוחה למציאות הזמן, השפעותיה ואתגריה.


אורי צבי גרינברג: נולד למשפחת אדמו"רים חסידית ב- 1896. נמנה עם גדולי המשוררים האקספרסיוניסטים בשירה העברית. מבחינה הגותית, שירתו של גרינברג נעה בין ניהיליזם נואש ומרדני לדיאלוג עם האמונה הדתית. יחסו לאל אמביוולנטי, ולא אחת הוא תוקפו בחריפות: 'אתה הבטחת לבוא באחד הימים לקבצם/והנה לא באת, אלוהים! ובא האויב וקיבצם/לכיליון...עכשיו אין עוד צורך בגאולה/ שב שב בשמיך, אלוהים!' . מבחינה תמטית, שירתו של אצ"ג נדרשה לכל הנושאים והבעיות שעוררה ההיסטוריה הגועשת של העם היהודי וכן לנושאים אוניברסאליים שעיצבו את תרבות המערב. בנושאים אלו אשר לכאורה מנותקים מהיהדות הדתית הצליח אצ"ג לשזור בתבונה רעיונות תנכיים (עקידת יצחק, קינות איוב, קהלת) ואף משפטים שלמים מן הנביאים והכתובים. בשירו "עדר ההולכים" נמצא שימוש בפסוקים ידועים מתוך קהלת א'. כך למשל, מחזוריות חסרת משמעות היא חווייתם המשותפת של מחבר קהלת ואצ"ג. זיקה נוספת ביצירתו של אצ"ג היא לאיוב. כאשר אצ"ג כותב קינות לאומיות הוא משתמש במשפטים מספר איוב. הצירוף "קנצי למלין" (י"ח, ב') מובא בשיר "רחובות הנהר": "וקנצי למלין וקצה ליהודים". מקום מיוחד תופסים בשירתו של אצ"ג גם מזמורי התהילים. אצ"ג שואל את כתובות המזמורים לציון שמות שיריו6. כך, למשל, שמה של המחרוזת התשיעית ב"כלב בית" הוא "מזמור לבני קרח". ניתן אפוא לומר כי זיקתו של אצ"ג למסרי המקרא, לאירועיו, לדמויותיו וללשונותיו מיוסדים היטב בשירתו הלאומית-חילונית. אצ"ג משלב בשירתו מילים ממגוון משלבים: שפה גבוהה, תנ"כית, סלנג, יידישיזמים, מילים לועזיות. ניתן גם למצוא בשיריו בזו לצד זו דמויות שונות מאוד ומגוונות, מההיסטוריה היהודית (דוד המלך, משה), מהפילוסופיה (ברוך שפינוזה) ומהמיתולוגיה הנוצרית. בשירתו המוקדמת הושפע אצ"ג מאוד מהפילוסופיה של פרידריך ניטשה, ומרעיון "מות האלוהים", ובמקביל הוא הושפע גם מהמיתולוגיה היהודית, שהשפעתה ניכרת בביטוי "האלף השישי" - ביטוי אסכטולוגי יהודי עתיק. שירתו מזוהה עם הימין הציוני הרוויזיוניסטי. אצ"ג הינו בבחינת היהודי הנמצא בתפר ומשלב בין יהדות דתית לחילונית.


זלדה: ילידת אוקראינה. נצר למשפחת אדמו"רי חב"ד. שירתה מאופיינת בשמרנות דתית, אך גם ברעיונות חילוניים ומודרניים. יצירותיה מושתתות על אוצר מילים מעולם הקבלה ומעולם המיסטיקה הדתי: "להדליק נרות בכל העלומות-זוהי שבת/זוהי קפיצת נפש לים נהדר...". זלדה משרטטת בשיריה את מקומה הבלתי משתייך לשני המקורות העיקריים שהזינו את עולמה הרוחני: עולם המסורת והווי החיים הדתי ועולם הספרות החילונית, עולם החוויה החושנית והאסתטיקה אשר העניקו לה חיים חדשים. בהיותה נדה בין עולמות אלו למדה לגשר ביניהם וליצור בשיריה סינתזה של יהדות כתרבות שבה הדת היא רק אחד מן המרכיבים היהודיים. על אף היותה בת למשפחת חסידים, זלדה נחשפה בנעוריה גם לפושקין, ללרמנטוב, לטולסטוי וליתר ספרויות אירופה. זלדה משמשת בחיבור זה דוגמה מאלפת למשוררת רליגיוזית שלא חששה להנציח בשיריה נושאים שאינם דתיים או שמבקרים את הדת. מלבד זאת, זלדה עסקה בשיריה בפשוטי העם: "התופרת", ה"סנדלר", "הקבצן הקיטע" ובתיאורי טבע נאיביים. ביצירותיה זלדה ניסתה לשרטט את דמות היהודייה כפי שהיא ראתה אותה: "על אחד מכוכביך/גרה אישה/ששערותיה מכסיפות/וליבה עצוב/כמו מרתף/האישה הזאת היא/אמי". בציטוט שמובא כאן זלדה פונה לאלוהים (על אחד מכוכביך) שתפקידו המשני הוא להאזין למכאוביה על האם היהודייה כפי שהיא מציירת אותה. היחסים בין עמוס עוז הילד ואחר כך כסופר בוגר לזלדה מיטיבים לבטא את הפרקטיקה של "יהדות כתרבות"- ההתחברות בין שני העולמות היהודיים השונים כפי שבאה לידי ביטוי בספרו של עוז, "סיפור על אהבה וחושך", השפיעו עליו עמוקות והיוו תשתית מיוסדת ואיתנה ליצירותיו הספרותיות אשר מתגלמת בהן תפיסת ה"יהדות כתרבות".


אדמיאל קוסמן: בדומה לזלדה, גם שירת קוסמן היא שירה אמונית. האלוהים שלו הוא "אלוהים מרכזי". עם זאת, שיריו גם מתריסים כנגד האלוהים וכנגד אורח החיים הדתי. "זה אלוהים המרכזי אשר עובר עכשיו אצלנו בשכונה /הכול הוא מרפא ומתקן...כבר לא נדחק/אתמול, היום, מחר הוא מחייך/ עכשיו הוא האלוהים המרכזי הבא בחור זגג...". קוסמן שהיה חרדי עד לפני כשני עשורים, חובש בשנים האחרונות כיפה סרוגה ומתלבט, לדבריו, בין הזרמים היהודיים השונים המתאימים לו. הוא מחפש את נקודת המפגש בין היהדות הדתית בה עוצבה דמותו, ליהדות שאינה כפייתית ומשלבת את יתר האלמנטים היהודיים שאינם דתיים. להגדרתו הוא נמצא "איפשהו בין קונסרווטיבי לרפורמי". בשירתו מבקש קוסמן לצאת (ובאמת ישנו תהליך כזה אצלו) מעולם דתי- אמוני לעולם המשלב בין רעיונות מודרניים, חילוניות ורצונן חופשי של האדם לבין טקסטים דתיים מהמקורות. לדבריו: " איזה מין אלוהים זה, שמצד אחד בורא הומוסקסואלים ולסביות ומצד שני רודף אותם?". בשיר "אינני מתנועע בשעת תפילה" ניכר בברור השילוב בין שני העולמות בשירתו: "אינני מתנועע בשעת תפילה...אך בפנים האדמה הקשה כצור לי נבקעת/ בשבר ויללה כלסערת פרענות ממשמשת". כאמור, שירת קוסמן מאופיינת, בהשפעת הביוגרפיה האישית שלו, במוטיבים דתיים רבים והיא אינה יכולה להיקרא בלעדיהם. עם זאת, תכניו אינם עוסקים בשבח האל ובשבח הדת אלא בהתרסה, במיניות, בהומו-ארוטיקה, ובתכנים חילוניים אחרים. בשירו "שאלות לשמשון" לועג קוסמן לגבריות ולחוסר רלוונטיות של הלג'נדה הדתית באמצעות דמותו של שמשון הגיבור: " ואם תלבש גם לפתע את מעטה רוחות ההוד והגבורה שלך/כמו שקור לך לעיתים/ "תמות נפשי עם פלישתים"/ מי ינוד לך בכלל מהבניין רב הקומות?/ ואיך תזיק להם?...הצחוק האכזר שלהם יבעבע כיללה...". קוסמן אפוא מהווה דוגמא מודרנית ליהודי המקיים אורח חיים דתי מודרני שבו הדת היא רק חלק אחד מתוך המכלול היהודי, ושיריו בעלי האופי הדתי הם בבחינת הלל דתי-אמוני לחופש ולחילוניות היהודית.

27 צפיות

הֵרָשְׁמוּ לִרְשִׁימַת הַתְּפוּצָה לְקַבָּלַת עִדְכּוּנִים

ועדת מומחים מקצועית

אודליה יהודין

מדיחה דגש

שושנה ויג

דמטרי גישפלינג צ'רנוב

עדינה בן חנן 

סאוסן מוסא - עורכת ספרות ערבית

חגית בת אליעזר

אמנה עריאן

מועצה אקדמית

ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך 

ד"ר רתם לוז

ד"ר אנטון ברקובסקי

פרופ' אסיקה מרקס

ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן

ד"ר שחר מרנין דיסטלפלד

פרופ' רוג'ר קפלן

ד"ר נורית צדרבוים

וויקסר בניית אתרי וויקס מתקדמים