פרופ' עדנה אפק | ספרים, אנשים, חוויות ותמונות - חלק ו'

ילידת חיפה, משוררת וסופרת. מרצה וחוקרת בתחומי הספרות, הלשון והחינוך. עדנה כותבת בעברית ובאנגלית ופרסמה ספרי שירה ופרוזה לילדים ולמבוגרים. שיריה וסיפוריה התפרסמו בכתבי עת ובאנתולוגיות רבות, בעברית ובאנגלית. עורכת -שותפה לכתבי-עת דיגיטאליים: 'צמדים', 'צמדים צעיר', 'רסיסים' ו'אחריך נרוצה'.

מהלכים

חזרתי ב-1976 משהות של כמעט עשר שנים בארה"ב.

במהלכן, למדתי לנהוג, במכונית אוטומטית, כמובן.

למען האמת, את הטסט עברתי, בארץ, ב-1967.

מכוניות היו אז מעטות וכולן היו עם מהלכים.

את הטסט , בנהיגה במכונית עם מהלכים, עברתי בפעם הראשונה.

הכיצד? תתמהו לנוכח חסר כישורי .

ובכן, במהלך הטסט סיפרתי לבוחן שאישי דאז, ואני , עומדים לצאת בשליחות לארה"ב.

בסוף הטסט, שאל הבוחן: "אז, את לא תנהגי, בארץ"?

"לא", עניתי. "רק בחו"ל".

"אם כך, אני מעביר אותך", ענה הבוחן, שכנראה הבחין היטב בכישורי הנהיגה שלי.

שנים עברו, ואני עברתי מבחן נהיגה, לא ברור לי כיצד, בארה"ב וזכיתי לרישיון.

ב-$350 רכשתי מכונית מדגם דודג' דארט, ששירתה אותי נאמנה, עד שובי ארצה, ב-1976.

בשנים הראשונות לשהותי בארץ, לא השיגה ידי לרכוש מכונית ורק כעבור שנים אחדות, רכשתי איזו קופסה ממונעת- אוטוביאנקי.

ברגע שרק רווח לי, מיהרתי לעבור ממנה לרנו חמש.

וכאן, קוראי, מתחיל סיפורי.

כולי אושר נסעתי לסוכנות הרכב של האחים קרסו, ורכשתי, בתשלומים ובחיל וחרדה וגם בשמחה גדולה, רנו חמש כסופה.

הגעתי הבייתה, והנה שוד ושבר.

אין במכונית רברס.

"רימו אותי" זעקתי. " מכרו לי מכונית ללא רברס".

כולי רועדת התקשרתי לחברים: "י". אמרתי בוכיה. "מכרו לי מכונית ללא רברס".

כשהוא משתדל לא לפרוץ בצחוק , ענה לי "י" בסבלנות וברגישות:

"במכוניות הצרפתיות צריך ללחוץ את הגיר כלפי מטה ואז להכניס למהלך אחורי. לא רימו אותך".

נכלמת, מבוישת, פנים נפולים ועם זאת מאושרים, נכנסתי למכונית החדשה, לחצתי את הגיר כלפי מטה, וראה הפלא ופלא- היה רברס.

שנים עברו, ועדיין את כלימתי אני נושאת , כשאני נוהגת במכוניות אוטומטיות.