פרופ' עדנה אפק| מן העבר - ספרים, אנשים, חוויות ותמונות

ילידת חיפה, משוררת וסופרת. מרצה וחוקרת בתחומי הספרות, הלשון והחינוך. עדנה כותבת בעברית ובאנגלית ופרסמה ספרי שירה ופרוזה לילדים ולמבוגרים. שיריה וסיפוריה התפרסמו בכתבי עת ובאנתולוגיות רבות, בעברית ובאנגלית. עורכת -שותפה לכתבי-עת דיגיטאליים: 'צמדים', 'צמדים צעיר', 'רסיסים' ו'אחריך נרוצה'.

ניקוד, לשון , נישואין וגירושין

לפני עשורים רבים, כשלמדתי בבתי הספר היסודי, הקפידו המורים על כללי הניקוד.

כדי לדעת לנקד היטב יש צורך בהבנת מבנה השפה.

כבר בכיתות היסוד זכינו ללמוד את מרבית העקרונות של מבנה השפה: הפועל והשם, בניינים ומשקלים, וו החיבור, הא הידיעה, בגד כפת וכל הבומ"פים למיניהם.

יסודות אלה נטמעו בנו, והיו כמעט ללחם חוקנו.

מאז חלו שינויים רבים בהוראה, בלמידה ובהבנה. חלקם טובים וחלקם טובים פחות.

בסוף כיתה ד, השתלטתי, חלקית, על נושא הניקוד.

יצאתי למבצע הניקוד יחד עם "עודד הנודד".

עודד הנודד הוא ספר עלילתי שכתב צבי ליברמן ושפורסם ב1932.

הספר מספר את קורותיו של עודד הנער, שיצא לטיול יחד עם חבריו והלך לאיבוד.

אף שהיה לבדו וסבל מכאבים הרגיש עודד שהתנ'ך איתו ומגן עליו. " אחי, נביאי עמי, אתם אתייחד, אתם אשוחח[1]".

אגב, על בסיס הספר "עודד הנודד" הופק הסרט העברי הראשון[2].

ובכן, מה ל"עודד הנודד" ולניקוד?

כשסיימתי את כיתה ד, בביה"ס העממי, מה שקרוי היום יסודי , החליטו הורי להעביר אותי לביה"ס יוקרתי,

לבית הספר הריאלי. כדי להתקבל לריאלי צריך היה להיבחן במספר תחומים וביניהם גם בדקדוק ולנקד קטע.

וכך ארע שבמעבר בין כיתה ד לכיתה ה, העתקתי מדי יום עמודים אחדים מהספר "עודד הנודד", ניקדתי אותם ואחר כך השוויתי את מה שניקדתי עם הניקוד בספר.

אני חייבת להודות שלא היה קל, אבל מאז אני נקדנית בינונית.

מה פירוש "בינונית". זאת אומרת שאני טועה לעיתים, בניקוד, אבל מגלה את מרבית טעויות הניקוד אצל אחרים.

דקדוק ובעקבותיו ניקוד, היו לחביבים עלי, ככתוב:" חביבים עליך יסורים "[3].

עוברות שנים ואני כבר בת שבע עשרה , ממש מבוגרת, בעיני עצמי, ונוסעת הלוך ושוב ברכבת מחיפה לירושלים ומירושלים לחיפה. אני כבר לא תלמידה. אני סטודנטית.

צעירה , דעתנית ווכחנית.

באחת ההרצאות אני רואה צעיר יפה תואר ואני לוחשת למי שיושב לידי "עם זה אתחתן". שטויות דיברתי , אך לניקוד יש כוח מגי משלו.

באחד מימי שישי אני נוסעת ברכבת ומולי- אותו צעיר יפה תואר, במדי סגן.

ואוו, כמה הלהבנו אז מלובשי המדים.

הוא ,כמובן, אינו מודע לתוכניתי.

ואז ,ולא זכור לי כיצד, אנחנו נכנסים לויכוח לוהט בדבר ניקוד המילה "חלון".

אני אומרת ח בחטף פתח , על משקל חלום.

והוא אומר ח בפתח ודגש באות ל שלאחריה. חלון, כך הוא אומר, בא מחלל.

אנחנו מתווכחים והוא אומר:

אם אני צודק את מזמינה אותי לארוחת צהריים ואם אני טועה, אני אזמין אותך.

צדק.

הזמנתי.

לאן?" -לטרבלוס.

טרבלוס הייתה מסעדת פועלים וסטודנטים בירושלים. בסוף הארוחה המאד פשוטה זכה הסועד לטעום ג'ילה

עם צימוק אחד.

ובכן- סעדנו בטרבלוס.

המשכנו לסעוד והתחלנו לאהוב. ומקץ שלוש שנים וקצת, התחתנו.

והכל, הכל בשל אי ידיעה מספקת ( מצדי) בניקוד.

אחת עשרה שנים היינו נשואים, ועוד שנתיים פרודים, ולאחריהן התגרשנו.

יכול להיות שאילו ידעתי טוב יותר לנקד לא היינו מתגרשים שהרי לדקדוק ולניקוד יש כוח משלהם.

https://www.malon.co.il/listing/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%99%D7%A4%D7%95-52-%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%A8%D7%A4%D7%90%D7%9C-%D7%98%D7%A8%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%A1-%D7%9E%D7%A7/

[1] https://www.dafdaf.co.il/Details.asp?MenuID=1&SubMenuID=179&PageID=4138 [2] http://www.filmography.co.il/articles/65-oded-hanoded-first-hebrew-film-feature.html [3]"חביבין" במקור בבלי, ברכות, ה ב