ענת אורפז| 'כך היה' - על אודות התספורת החדשה

משוררת וכותבת סיפורים קצרים. ספר ביכוריה "כשבאה אהבה אני משוררת לה" ראה אור באוקטובר 2019. אמנית ובעלת סטודיו לפיסול בעיסת נייר. מייסדת ומנהלת את קבוצת 'משוררי הרשת' בפייסבוק ומארגנת את אירועי 'משוררי הרשת' ברחבי הארץ.



'כך היה' - על אודות התספורת החדשה


כך היה וביום בהיר אחד וקר במיוחד אמרתי שלום חד משמעי לרעמת שערי הארוך, המתולתל והשופע.

זה היה ספונטני לחלוטין ותאמינו או לא... אין בי ולו שבריר של צער על הרעמה המפוארת שנותרה עזובה על רצפת המספרה.


אז למה? תכף חושפת את האמת שמאחורי התגלחת... אבל לפני כן, אני חייבת לספר לכם על התגובות שהיו מנת חלקי, או יותר נכון, מנת חלקה של פדחתי העירומה למשעי.


זה התחיל במספרה.


נשאלתי אם אני רוצה כוס מים, או לחילופין קפה הפוך. נשאלתי אם אני רוצה לשבת לנוח, אם חם לי, אם קר לי, אם אני בסדר...


לקח לי זמן וחצי על מנת להבין שהמחשבה הראשונה שעברה בפרצופים הנפולים של הספר, של ע. הספר ושל החופפת היא שאישה

הנכנסת עם רעמת שיער בריאה ומבקשת להעביר עליה מכונת גילוח היא מן הסתם חולה.


יאללה, אל תגידו שזה לא עבר גם לכם בראש...


אז הנה צפירת הרגעה. לא זו בלבד שאני לא חולה... אני אפילו ממש ממש בריאה. טפו, טפו, מלח שום ובצל.


את ממש ממש אמיצה, אמרה לי החופפת משהתברר לה שימי אינם ספורים והביטה בי בעיניים מעריצות משל אני לפחות ג'אן ד'ארק הרוכבת בראש צבא כיבוש.


למה אמיצה, מותק, למה אמיצה, שאלתי.


נו... כי צריך הרבה אומץ בשביל לעשות את מה שאת עושה, השיבה לי בטאוטולוגיה בנאלית וגרמה לי לגחך ביני לביני...


כפרה עליך, חשבתי... זה אומץ??? אם היית יודעת מה כבר עשיתי בחיים האלה שלי.


לא התווכחתי אתה. חמודה שכזו... למה לקלקל לה את אשליית המפגש עם סופר וומן... זה אולי הכי קרוב לגל גדות שהיא תצליח להגיע.

יצאתי מהמספרה. שמחה עד מאושרת מהרוח שאמנם כבר לא יכלה לבדר את שיערי, אך בהחלט לטפה את פדחתי.


יצאתי לאויר העולם!


מה שקרה מאותו רגע, המם אותי, הצחיק אותי והרגיז אותי גם יחד.


מכירים את הקטע הזה שאישה בהריון הופכת להיות כרית הליטוף של העולם? כן? אז ככה בדיוק רק הרבה יותר מעצבן. רוצים לנחש כמה אנשים העבירו יד על הראש שלי בלי לבקש רשות רק על מנת לומר לי... יאאאאא, איזה נעים. רוצים? תנו לי לחסוך מכם את הצורך לנחש. התשובה היא, המון. אבל זה לא היה החלק הכי מעצבן. ממש לא. הכי מעצבן היה לשמוע תגובות כמו 'את תצטערי על זה מחר', או 'את יודעת כמה זמן יקח לך לגדל מחדש' או האם בן זוגי הסכים לצעד הדרסטי הזה...


אז באינטרמצו של תגובה לכל אלה אני רוצה לומר שעברו כבר כשבועיים של ימי מחר ואני ממש, אבל ממש לא מצטערת. אני גם לא יודעת כמה זמן יקח לי לגדל רעמה חדשה או אם אני בכלל רוצה ובן הזוג שלי לא נדרש להסכים כי לא עברה לי אפילו בדל מחשבה בראשי המגולח להתייעץ איתו למפרע. איך אומרים בילדותית? 'זה שלי מהבית'. נ ק ו ד ה.


טוב, אחרי שמיציתי את תגובות העולם הקיים, החלטתי לשים נפשי בכפי ולהחליף תמונת פרופיל.


מי אמר וירטואלי, ולא קיבל???


אז קבלו...


מבול התגובות היה משהו שכל שיר שלי היה מוכן להתאבד עבורו. תקשיבו... לא העליתי על דעתי שיש לי כל כך הרבה חברים פעילים בפרופיל שלי.


נשים, כתבו לי כדי לומר כמה אני יפה וכמה אני אמיצה ושוב גרמו לי להיזכר בכל הדברים האמיצים באמת שכבר עשיתי. בכל השינויים, המהפכים, הצלילות העמוקות והקפיצות על החיים שלי ללא רשת הצלה. את רוב הנשים שהגיבו אני לא באמת מכירה והן בהחלט לא מכירות אותי. רציתי לתת להן את הספר עב הכרס ובו סיפור חיי... אבל מכיוון שאין ספר כזה וספק אם יהיה אז כתבתי פשוט 'תודה' וצירפתי גם לב.


עם המין השני, זה שאוהב ציצים גדולים ושיער ארוך, זה היה יותר מורכב. רוב הגברים כתבו לי שאהבו אותי יותר עם שיער ארוך. חלק בקשו לדעת אם הצעד הקיצוני אומר שאני מעכשיו פנויה (ממש לא!) והיו אלה שמבינים בנפש האישה וכתבו לי באריכות על משמעותו הפסיכולוגית של הצעד שעשיתי ואיך אני יכולה לעזור לעצמי ולצאת מהמשבר המתקיים בי.


אה כן... היו גם כאלה שגרסו ולא ברמיזה שאני בסך הכל גרופית של תשומת לב ולייקים והיו גם כאלה שמסיבות השמורות עמם נתקו אותי מעולמם בלחיצת כפתור של אנפרנד. למה? לכו תדעו... אולי אחרי שעשיתי גלח נהיה להם קר באזניים...

הרבה נשימות עמוקות נדרשו לי על מנת שלא להעליב את המעליבים, שלא לחטט למחטטים ושלא לבוא חשבון עם המלעיזים. אני יודעת שכמו כל סערה, גם זו תתמוסס אל תוך הסערה הבאה ואוטוטו אף אחד לא יזכור בכלל שפעם נראיתי אחרת.


אבל רגע...


למה בכלל החלטתי לעשות גלח?


אז ככה...


כולנו יודעים, אפילו אם לא נודה בזאת בפה מלא, שאנחנו בסך הכל עכברים במעבדה הענקית של העולם. כשמזיזים לנו את הגבינה שלנו, אנחנו מאבדים את הצפון. מתבלבלים.


אנחנו אוהבים לדעת מה המסלול ועדיף שיהיה ישר וללא פיתולים... לפחות לא כאלה שאי אפשר לצפות מראש או לעשות להם חישוב מסלול מחדש.


אבל יש כמה עכברים, כמוני למשל, שדווקא אוהבים. אוהבים להזיז את הגבינה, אוהבים אותה כל פעם בטעם ובצבע אחר.

כן. אני עכברה שאוהבת שינויים. זהו. זה כל הביג דיל. אם בא לכם, אתם מוזמנים להאמין לי ולוותר על החפירה לעומק. לא תמצאו שום דבר אחר מעבר למה שכבר נאמר כאן.


צר לי אם ציפיתם לתשובה מורכבת יותר, מעניינת יותר ועמוקה. אני, כרגיל, באה עם האמת שלי ומקווה שהיא תהיה לכם בטמפרטורה הנכונה.


והשיר? פשוט מתאים!


***/ ענת אורפז

שָׁמַיִם,

אִם יִפְּלוּ עָלַי

אַבִּיט בָּהֶם.

שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי

זְקוּפָה

וְיִפְלוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.



ענת אורפז לפני ואחרי התספורת. מקור: חשבון הפייסבוק של בעלת הטור

0 צפיות

הֵרָשְׁמוּ לִרְשִׁימַת הַתְּפוּצָה לְקַבָּלַת עִדְכּוּנִים

ועדת מומחים מקצועית

אודליה יהודין

מדיחה דגש

ענת אורפז

דמטרי גישפלינג צ'רנוב

עדינה בן חנן 

אמנה עריאן

חגית בת אליעזר

מועצה אקדמית

ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך 

ד"ר רתם לוז

ד"ר אנטון ברקובסקי

פרופ' אסיקה מרקס

ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן

ד"ר שחר מרנין דיסטלפלד

פרופ' רוג'ר קפלן

וויקסר בניית אתרי וויקס מתקדמים