ענת אורפז| 'כך היה' - בסימן נגיף הקורונה
משוררת וכותבת סיפורים קצרים. ספר ביכוריה "כשבאה אהבה אני משוררת לה" ראה אור באוקטובר 2019. אמנית ובעלת סטודיו לפיסול בעיסת נייר. מייסדת ומנהלת את קבוצת 'משוררי הרשת' בפייסבוק ומארגנת את אירועי 'משוררי הרשת' ברחבי הארץ.
'כך היה' - בסימן נגיף הקורונה
תנו לי לעשות לכם ספויילר...
בסוף כולנו נמות!!! כן, כן, זה בדוק. זה מבוסס על היקש לוגי מכל מה שבני אדם ושאר צורות חיים חוו עד כה. כלל טבע חזק מכל דבר אחר... כל מה שמתחיל גם נגמר. מבאס, אבל נכון.
ולמה באתי עם זה היום? נו, ברור. בגלל הקורונה כמובן.
אז מה היה לנו כאן? וירוס אלים שהתפרץ לאויר העולם באיזה מקום שקוראים לו ווהאן במחוז הובאי שבסין. אף אחד לא ידע שמקום כזה קיים בכלל. עכשיו, מן הסתם, כבר עושים עליו סרט הוליוודי.
זו היתה רק שאלה של זמן עד שהנגיף יגיע גם אלינו. בהתחלה, ניסו הסינים להעלים את הנגיף בעזרת צנזורה. אבל צנזורה זו לא אנטיביוטיקה ומיליארד סינים הפכו תוך זמן קצר להיות האפצ'י המדבק של העולם.
ואז מה? נו, אתם יודעים...
אז הקורנה עשתה עליה לארץ הקודש בלי לעבור גיור כדת וכדין ואפילו בלי לבקש רשות. עכשיו היא כאן והראש היהודי עובד מסביב לשעון על מנת לנסות ולסגור אותה מאחורי סורג ובריח ולשלוט ברעה החולה.
ואני מפחדת!
כן. כן. מ פ ח ד ת !!!
לא. כפרה עליכם... אני ממש לא מפחדת למות. למות זה קלי קלות. אין לי בעיה עם זה. הרי אם זה לא יקרה עכשיו זה יקרה אחר כך, ואם לא אחר כך אז מתישהו בזמן אחר. לא. אין לי בעיה עם למות. זוכרים? זה הדבר היחיד שיקרה לכולנו בלי קשר לאיך ומה נעשה ואפילו בלי קשר לשאלה למי נצביע בעוד כשבוע.
אז ממה אני בכל זאת מפחדת? אני מפחדת שאתחרט.
מפחדת שרגע לפני שיהיה כבר מאוחר מדי אתחרט על פחות מדי זמן שביליתי עם הילדה שלי כי היה לי חשוב לשלוח עוד שיר לאיזה קול קורא בכתב עת שאף אחד ממילא לא קורא. אתחרט על שהספר שמונח לי לצד המיטה ומעלה אבק לא יפתח אף פעם כי אי אפשר לעבוד 18 שעות ביום וגם לצרוך ספרות טובה. אתחרט על טיול שבת עם המשפחה שלא יכולתי להשתתף בו כי ישבתי מול המחשב בעניינים של עבודה. אתחרט על שלא אמרתי מספיק לאמא ולאבא שלי שאני אוהבת אותם. אתחרט על שהיה לי חשוב יותר להעלות את השיר האחרון שלי לפייסבוק ולעקוב אחרי מספר הלייקים במקום לשבת עם האיש שאני אוהבת ולספור איתו כוכבים. אתחרט שלא ביליתי יותר זמן עם... עצמי... ככה סתם בלי למהר לדבר הבא.
כי אנחנו תמיד חושבים שיש לנו את כל הזמן שבעולם. לתקן. לשנות. להפוך את הקערה על פיה... ואז מגיע הרגע וכל שנותר לנו לעשות, הוא להתחרט.
וזה... כל הסיפור.
אז אולי באיזה עניין יקומי קיומי, מישהו שם למעלה החליט שצריך לדלל קצת את אוכלוסיית העולם ואולי לא. אולי זו פשוט קריאה לכל המתחרטים הפוטנציאלים להתחרט כאן ועכשיו... מי יודע, אולי זה יעשה לנו טוב לעור הפנים ובכלל.
ואיך אמרו חכמים? יפה שעה אחת קודם. ובאשר לשיר? תגידו בעצמכם...
* | ענת אורפז
חָשַׁבְתִּי
שֶׁנִּצַּחְתִּי
וּבָאוּ
הַחַיִּים
וְלִמְדוּ אוֹתִי
עֲנָוָה.