עדנה אפק | קרעי זיכרון פניהם

ילידת חיפה, משוררת וסופרת. מרצה וחוקרת בתחומי הספרות, הלשון והחינוך. עדנה כותבת בעברית ובאנגלית ופרסמה ספרי שירה ופרוזה לילדים ולמבוגרים. שיריה וסיפוריה התפרסמו בכתבי עת ובאנתולוגיות רבות, בעברית ובאנגלית. עורכת -שותפה לכתבי-עת דיגיטאליים: צמדים, צמדים צעיר, רסיסים ואחריך נרוצה.

קרעי זיכרון פניהם

"אל תלכי לשם", עפרה אמרה. "אל תלכי. זה לא טוב בשבילך."

"את לא אמא שלי", צעקתי . "הגיע הזמן שתעזבי אותי. קרציה".

עפרה בכתה ולי לא היה אכפת.

רכב הנכים של אחי המת עצר בחריקה וכמעט התנגש ברכב המתים של אבי.

לא ידעתי למי לגשת קודם.

לא זכרתי מי הוא מי.

עפרה פיזרה את קרעי זיכרון פניהם, כדי שאדע למי לגשת.

"אני לא מהנזל וגרטל", אמרתי לה.

"אני יודעת", אמרה ברכות דברי כיבושים.

ריח מוכר עלה.

אמי דידתה כשרגלה האחת קצרה מהשנייה בחמישה סנטימטר.

גופה שהיה שמן ועתה כחוש כגבינה שכל מיציה נסחטו, חצץ ביני ובין אבי.

"את לא רואה שהוא מת?" שאלה עפרה.

"תשתקי!" אמרתי לה. "תשתקי!"

זמזום מטורף התנגן באזני.

אחי אמר: "חיפשתי אותך."

לא הבנתי שהוא התכוון לאמי.

"עלי", אמר אבי. "עלי."

"אל תעלי", אמרה עפרה. "אל תעלי!" ושרה:

אל תעלי לרכב, אל תעלי מי יודע איפה תרדי תהייה לך בחילה את מאד רגישה.

אל תעלי לרכב אל תעלי. תישארי!

הדגים יצחקו בברכה השמלה תרטב אבא אותך לא אוהב. אל תיכנסי לבריכה, בנמל אניה. מי טבע?

אל תעלי לרכב אל תעלי! קריאה אחרונה אל תעלי! את יודעת לאן זה מביא.

"אבל אני מוכרחה". אמרתי לה. "אני מוכרחה."

עליתי.

אלוהים התנגן מהמקלט במכונית.

חשבתי על אמילי דיקנסון והתחלתי לצטט את מילות השיר

Because I could not stop for Death, He kindly stopped for me; The carriage held but just ourselves And Immortality.

"את יודעת שאני לא באמת מת" . אמר אבי.

"אם תחברי את קרעי זכרון פני, תדעי לאן ללכת ואבוא לפגוש אותך."

"תגיד", אמרתי, "תגיד זה נכון מה שסיפרו עליך?"

הוא ענה לי ברוסית.

"אני לא מבינה", אמרתי. "אני לא מבינה."

עבר ליידיש כבדה.

הבנתי רק : מיידעלה .

"תוריד אותי", אמרתי. "זה לא יילך."

קרעי זיכרון פניו התחלפו בפני אמי.

מותה יישר את קמטי פניה. היא נראתה דווקא די טוב.

"את מתקששת" , אמרה.

רציתי שתאמר מלה טובה, ולא הייתה לה.

"את כל המלים הטובות היא נתנה לאחיך", אמרה עפרה.

"לא נשארה לה אפילו מלה אחת טובה בשבילך."

"בואי", אמרה עפרה, "צאי מהטרוף הזה."

"עצרו", צרחתי, "עצרו".

רכבו של אחי חיכה לי.

עליתי.

הוא לא זיהה אותי.

אמרתי: "התקשרת וביקשת שאבוא."

"אני", אמר, "אני? לא זכור לי דבר כזה."

"אמא", אמרה בתי שהופיעה ללא הודעה.

"תשכחי מכל אלה, הם רק עושים לך רע."

ראיתי את עפרה מתרחקת.

אמרתי, "אולי קצת יותר מאוחר."