עדן שפילמן| הסיפורים שמאחורי השירים

בת 44 , אישה, אמא לשלושה בנים , ילדה בעצמה. לאחר עשר שנים של התבודדות ונתק רגשי, לומדת לחיות מתוך התבוננות, חקירה וגילוי. כותבת מילים ברגע פלאי בו הנפש השותקת כמהה לשורר את רגשותיה. הפלא נוצר בטבעיות של היצירה להעניק קול וניראות. בשירתה מתגלה ילדתה הפנימית, נחשפים ברכות סודות, פגיעות מיניות, חולי, כמיהות, כאב, ריפוי, קסמים, מוות וחיים. בשנת 2021 ראה אור ספר ביכוריה 'חיה בכל עונותיה' בהוצאת ארגמן-מיטב. יצירותיה ראו אור בבמות מקוונות ומודפסות.

טֶבַע

גַּם אֲנִי רוֹצָה

לִנְשֹׁם רוּחַ עַזָּה,

לְהֵרָטֵב מִגֶּשֶׁם סוֹעֵר,

לְהִתְגַּלְגֵּל עַל אֲדָמָה רַכָּה,

לִהְיוֹת אַחַת עִם הַטֶּבַע,

טֶבַע שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֵם לְעוֹלָם

וּבְאוֹתָהּ נְשִׁימָה

שׁוֹמֵר עַל הַקַּיָּם.

השיר טבע נכתב בימים בהם החולי שלל ממני את חופש התנועה והפנטזיה להיות חופשיה מכאב.

כך הם ימי כעת, בהם בדידות מתאספת בתוכי ורעשי האביב שבחוץ מתמזגים עם

השמיים בחדר שלי. גם כשישנם רגעים שנדמה לי שאני לא חזקה מספיק כדי לחיות, בהם

הייאוש מטלטל בסערה והכאב אוחז - יש לי את המילים, הן מתגלגלות לי בראש גם אם איני

כותבת אותן, הן מספרות לי על כמיהות שאני יודעת שעוד תתגשמנה.

ולצד הפנטזיה יש לנו גם את היכולת להתמסר לכאן ולעכשיו. מזג האויר בשיר טבע הוא גשום

וסוער, הטבע יודע להתמסר לסערה, לשקט, לזעם, לשלווה, הוא פשוט וחכם.

ואני? בימים אלו מתמסרת לכאב, לגופי שידע שנים קשות ובוודאי שנים טובות יותר.

והמילים מעצמן מציירות לי אדמה רכה אשר הפעם, בשונה מהשורה בשיר טבע : "לְהִתְגַּלְגֵּל עַל

אֲדָמָה רַכָּה", היא מזמינה אותי להתקפל על בטנה ולהתמסר לכאב שפוקד את גופי. ובהיותי

פשוטה ויודעת אני סומכת על גופי ועל אדמתי המחזיקה אותי שלא אפול והיא סופגת מילים

שטרם כתבתי שגם אני רוצה.