ניקולא יוזגוף אורבך| עיון בשיר ׳ארבע מיתות בית דין׳ למשורר דויד תומר

יליד מושב גאולים שבשרון. אב לשמונה וסב לשלושה. בן למשפחה מוותיקי עולי תימן לארץ. קיבל חינוך רגיל של ההתיישבות העובדת. שירת בנח"ל. בגיל 23 מעבר לחו"ל ומהפך, חזרה בתשובה. לימודים בכולל, הסמכה לרבנות ומילויי תפקידים שונים בניהול וחינוך תורני לילדים ולמבוגרים. חזרה לארץ לפני 10 שנים. כותב שירה מזמן התיכון עם הפסקה ארוכה באמצע. חזרה לכתיבה לפני החזרה לארץ. קורא וכותב בעברית משובחת ובגרמנית רהוטה. שיריו התפרסמו עד כה ברשתות החברתיות בקבוצות שירה ובדף פייסבוק ייעודי הנקרא 'באר שירה'. ספרו 'שירים על זנב הזמן' עומד לצאת לאור בקרוב. מייסד ההוצאות לאור 'דבר חכמה' לספרי דת והגות והוצאת 'תומר' לשירה ולפרוזה.




עיון בשיר ׳ארבע מיתות בית דין׳ למשורר דויד תומר


עונש מוות, בלא קשר לעבירות אשר מיוחסות לנאשם, נחשב בתרבות המערבית המודרנית לעונש ברברי, לא מוסרי, פרימיטיבי ובעיקר אכזרי. למעט ארה״ב, כל מדינות העולם הנאור סולדות ומזדעזעות מהפסקת חיי אדם בתואנות דתיות, חברתיות, משפטיות וביטחוניות. גם כאשר מיוחסים לנאשם פשעים שאינם בני מחילה ושהעונש עליהם, במסגרת רפרטואר הענישה הקיים, אינו מספק או מרתיע.


ההחלטה ליטול חיי אדם, מתועב ובזוי ככל שיהיה, בידי הרכב מצומצם (או מורחב) של שופטים, אנשי דת, לוחמים או פוליטיקאים ראוי לכל גינוי. ברם, עוד במאה הקודמת, ואף כיום - בקרב עמים שפסחה עליהם ההתעדנות של המחשבה האנושית, התקיימו ומתקיימות הוצאות להורג, שיותר משהן מבטאות דפוסי מערכת ענישה, יש בהן כדי ללמד על ערכם הנמוך של חיי האדם בעמים הללו ועל עליונותם של ערכים לאומיים, דתיים ואחרים על ערכים הומניים, שמבכרים באופן מובהק את האדם ואת זכויותיו.


ארבע מיתות בית דין


א. סקילה


אֲנִי נוֹהֵר בְּאוֹרוֹת גְּבוֹהִים אֶל תּוֹךְ הָאֲפֵלָה

הַלַּיְלָה הַשָּׁקֵט מְאוֹד אֵינוֹ מְסַפֵּר לִי דָּבָר

אוֹרוֹת זָרִים פּוֹגְשִׁים אֶת אוֹרוֹתַי בַּסִּיבוּב.


קֹדֶם כָּל בָּאָה הַמַּכָּה. רֹאשׁ מְרֻצָּץ אֶל שִׁמְשָׁה

זְגּוּגָה. הֶגֶה עָגֹל מוֹחֵץ קְרָבַיִם רַכּוֹת בְּקוֹל פִּצְפּוּץ.

צְלָעוֹת שְׁבוּרוֹת מְרַטְּשׁוֹת כְּלֵי דָּם שֶׁפּוֹרְצִים לְכָל

הָרוּחוֹת כִּבְרֵכָה וְזוֹלְגִים עַל קִירוֹת הַמְּכוֹנִית.


זַקַ"א מְקַלְּפִים אוֹתִי עַכְשָׁו מֵעַל הָרִפּוּד וַאֲנִי

בּוֹהֶה מִמַּעַל וְתוֹהֶה הַאִם זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים

שֶׁלִּי עַכְשָׁו וַאֲנִי הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל.


ב. שריפה