נגיף קורונה: פנים פואטיות רבות לו, או שלא? מאסף שני (ואחרון)

בשבוע שעבר הוצג בכתב העת 'קול ההמון' נגיף קורונה מנקודת מבטם של היוצרים הערבים. השבוע בחרנו במערכת להביא מגוון רחב ועשיר של נקודות מבט על הנגיף כפי שנתפס בעיני צעירים, מבוגרים, חרדים, דתיים, דרוזים, חילונים, נשים וגברים. הבחירה להרחיב את ההתבוננות הדמוגרפית-פואטית על נגיף קורונה יש בה כדי ללמד על המשותף, יותר מאשר על המפריד. כל היוצרים מתארים ביצירתם את הנגיף כאיום קטלני, רבים מהם מתייחסים לממדיו הגלובליים, ספק מתוך חרדה, ספק מתוך שותפות גורל לאסון שהגיח לחיינו בלא שנערכנו לקראתו. מכנה משותף שבולט בכל היצירות הוא ההתנסחות הפואטית בלשון רבים, גם כאן ספק מתוך ביטול הקול הסובייקטיבי, ספק מתוך שותפות גורל ורצון להיות חלק מקבוצה גדולה בעת כה מאיימת.

כל יוצר מבטא בלשונו הסובייקטיבית סוג של תפילה, שאמנם מסתייעת במילים או ברעיונות ששאולים מהמסגרת התרבותית-חברתית הייחודית לו, ואולם בפועל היא אוניברסלית בתשתיתה ונטולת כל סממן רעיוני או אידאולוגי מובהק. הנגיף הוא אפוא איום על האדם והיוצרים שמובאים כאן פונים אליו, בשם כל בני האדם וכאל מי, או ליתר דיוק מה, שאינו אדם.

ד"ר יהודית קוזניצקי-גנדלר| הוי קורונה

מרצה בחוג לספרות, אמנות ומוסיקה במכללה האקדמית צפת. כותבת ספרות יפה, מרצה ומפרסמת מחקרים גם בתחומי מדעי החינוך, שואה ויהדות בעברית, באנגלית ובגרמנית.

הוֹי קוֹרוֹנָה

הוֹי הוֹי קוֹרוֹנָה

בַּ-קֹר אַתְּ רוֹנָה

אֶת חַיֵינוּ מְכַתֶּרֶת

מַה מֻתָּר וּמַה אָסוּר

אַתְּ אוֹמֶרֶת.

הוֹי , הוֹי קוֹרוֹנָה

לֹא לָנֶצַח

הַקֹּר לָךְ רוֹנָה.

בְּקָרוֹב תָּבוֹא הָעוֹנָה

הַחַמָּה תַּשְׁפִּיעַ בְּחֻמָּהּ

לָנוּ תַּחֲזֹר הָאוֹרָה,

כִּי אוֹתָךְ הִיא תַּחֲלִיף

וְאַתְּ תַּחְדְּלִי לִשְׁלֹט בָּנוּ

בַּנְּגִיף.

גבריאל דן גרבר | שִׂמְלָה שְׁחֹרָה

משורר בן 25. פרסם ספר שירה. משרת בקבע ביחידת המתפ"ש. כבר בתוך השנה השישית שלי בצה"ל. כתיבתו היא צעדים עדינים בין הפרטי והאישי לכללי והלאומי.

שִׂמְלָה שְׁחֹרָה

"דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד.

כָּל-שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים, בְּתוּלֹתֶיהָ נוּגוֹת וְהִיא מַר-לָהּ"

מַגָּע שֶׁהוּמַר לְמַסְכִּים קְטַנִּים מְחַפֵּשׂ אֵיךְ לִגְאֹל אֶת עַצְמוֹ מִיִּסּוּרָיו.

הַדִּמְיוֹן רָץ כְּאִלּוּ לֹא זוֹכֵר אֶת הֶעָבָר וְאֵינוֹ צוֹפֶה הַרְבֵּה מִן הֶעָתִיד, מְחַפֵּשׂ אֶת הָרֶגַע.

מִנְּגִינָה בְּתַבְנִית קְבוּעָה מלווה אֶת הָאָרֶץ הַזּוּ בְּסִיּוּט הַנּוֹרָאִי שֶׁהִיא קָמָה אֵלָיו.

אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים צְבָעִים בְּעוֹדֶנּוּ מַבִּיטִים בְּדִמְיוֹן רַב עַל אוֹתָהּ שִׂמְלָה שְׁחֹרָה.

אבריימל דרנר| תפילת ה'אנוס' לקורונה

יליד 1984. נולד בירושלים למשפחה בעלת רקע חסידי, אך ללא השתייכות מובהקת למחנה מסוים. משתמש בפסבדונים בפרסום יצירותיו. רואה עצמו כאדם ללא עבר, ללא הווה וללא עתיד.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַיִךְ מַגֵּפַת הַכֶּתֶר שֶׁלֹּא תִּקְרְבִי לְרָעָה וְלֹא תִּפְגְּעִי חָלִילָה בְּאֵי מִי מֵהָאֲנוּסִים וְהַנֶּאֱלָצִים לִחְיוֹת חַיִּים כְּפוּלִים.

שֶׁלֹּא יִבְעוּ מַצְפּוּנֵיהֶם, לֹא תִּגָּלֶה עֶרְוָתָם וְלֹא יֵצֵא קְלוֹנָם בָּרַבִּים.

פָּן יִוָּדַע כִּי לֹא הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַסְּלוּלָה לָהֶם, בִּדְרִישׁוֹת הַקָּהָל לֹא עָמְדוּ וּבְמוֹשַׁב בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא יָשְׁבוּ. כִּי אִם בְּתוֹרַת הַשֵּׂכֶל חֶפְצָם וּבְדִבְרֵי כְּפִירָה יֶהְגּוּ.

וְאִם בִּהְיוֹתָם סְמוּכִים עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים וּלְהִתְעַדֵּן בְּעִדּוּנִים וְאַף הִתְעָרְבוּ בִּמְחוֹלוֹת מְשַׂחֲקִים, הַלֹּא שׁוֹאָה תְּמִיטֵם [תְּמוּטֵם קְרִי].

מֵי יִתֵּן וְתֵעָצֵר הַמַּגֵּפָה וְלֹא נֵדַע עוֹד בֶּהָלָה.

שולה ברנע | מעללי הקורונה

עבדה כמורה (לשון עברית ומקרא) וכיועצת חינוכית-בחינוך הפורמלי ובבלתי פורמלי במשך 30 שנה. כמו"כ ביבליותרפיסטית. נשואה ,גרה בחולון, אם ל-3 וסבתא ל-8 נכדים. בשנת 2009 הוציאה לאור ספר שירה ראשון. כיום עוסקת בהפקה לאור של שניים נוספים: אחד שירה-"כאב עלה צומח", בעריכת דורי מנור, וספר פרוזה בעריכת מלוות מבי"ס לכתיבה-אשכול נבו. "כשחץ נורה מקשת".

מַעֲלְלֵי הֲקוֹרוֹנָה

הֶבֶל פִּיהָ נָשַׁף בְּעָרְפִי,

עַד קָרְבוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ לְגוּפִי,

לָפְתוּ אֶת גְּרוֹנִי, נְשִׁימָתִי,

יָרְדוּ אַט לְנִשְׁמָתִי,

לָחֲצוּ, מָחֲצוּ,

כָּתְשׁוּ חָנְקוּ

עַד

תֹּם

עַד דֹּם.

גאלי סואטירי| רוח רפאים

ציירת ומשוררת בראשית דרכה. נשואה ואם לשניים. מתגוררת ביישוב ג'ת שבגליל. סטודנטית לספרות במכללה האקדמית צפת. מעבירה חוגי אמנות וסייעת בגנים בקיבוצי הגליל.

רוּחַ רְפָאִים

מוֹשֵׁל מִסְתּוֹרִי הוֹפִיעַ

בְּכָל אַרְצוֹת הָעוֹלָם

לָבַשׁ בֶּגֶד קְרָב

פָּסַע בְּכָל הַמְּדִינוֹת

נִלְחָם בְּכָל הֶעָמִים

הוֹתִיר צַלֶּקֶת בִּטְפָרָיו.

בֶּהָלָה לָכְדָה אֶת הַאֱנוֹשׁוּת

כִּסְּתָה פְּנֵי הָאָדָם

וְהִשְׁאִירָה חוֹתָם בְּדָם

חָטְפָה לְתוֹךְ הָאֲדָמוֹת

עָמֹק הִסְתִּירָה נְשָׁמוֹת

קְרָב בְּלִי לוֹחֲמִים

קְרָב בְּלִי רוֹבִים

וְאָבִיב הָפַךְ לִסְתָיו

מֵת יָפְיוֹ, מֵתוּ צְבָעָיו

כְּשַׁלֶּכֶת נָשְׁרוּ אֶזְרָחִים

מִצַּמָּרוֹת עֵץ הַחַיִּים.

גרשון מושקוביץ'| הדביקי אותי

רווק. יליד הממלכה המאוחדת, בנו של רב חרדי ידוע. בוגר ישיבות והאוניברסיטה הפתוחה, בעל בלוג בשם קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז, מייסד ומנהל ארגון "תרבות' - חרדים עושים תרבות" מתוך רצון לקדם חיות רוחנית חרדית עכשווית.

הַדְבִּיקִי אוֹתִי

הַדְבִּיקִינִי

הִכָּנְסִי בִּי חָזָק

חוֹלֶה אָנוּשׁ עֲשִׂינִי

נִהְיֶה מְבוֹדְדִים לָנוּ

וְנַבְרִיא בִּנְשִׁיקוֹת וּבְחִבּוּקִים

וּבַלְּטִיפוֹת וּבְמַגָּע נָעִים.