ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן (טור קבוע) | למראית ה- Déjà-vu
עודכן: 12 בפבר׳ 2020
מרצה לאמנות באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת אחווה. עוסקת במחקריה באמנות הרנסנס, בימי הביניים המאוחרים, בלימודי נשים ובאיורי תפילות. נשואה ואם לשלושה ילדים. מתגוררת ביישוב קציר. בשנים האחרונות מנהלת בין יתר עיסוקיה בלוג בנושא אמנות על היבטיה השונים: http://drmargoart.bloger.co.il
שובה של נעמה יששכר
ברתולומאו אסטמן מורילו, שובו של הבן האובד, 1667-70, שמן על בד, 236X262 סמ', הגלריה הלאומית לאמנות, וושינגטון
משל הבן האובד, המסופר מפי ישו למתנגדיו (לוקס, 15: 32-11), מדבר על אהבה ללא גבול וללא תנאי של (ה)אב, ומבקש לחשוף את צביעותם של המתחסדים. ישו ממשיל את עצמו לאב המקבל בזרועות פתוחות וללא ביקורת את בנו שעזב את בית אביו כמה שנים קודם לכן, חי חיי הוללות ובזבז את כל כספו, ואז חזר הביתה קרוע בגדים ויחף. בחירת הנושא קשורה למקום אליו נועד הציור – קירות הקפלה בבית-החולים על-שם ג'ורג' הקדוש בסביליה, ששימש כבית מחסה לחסרי בית ולרעבים בעיר. הציור הוא אחד משמונה ציורים שהזמין ממורילו יגואל מניירה, האח הבכיר באחוות החסד שניהלה את המקום.
הציור מתאר את קנאת הבנים שנשארו נאמנים לאב ונשאו בעול המשק, ומרגישים שנגרמה להם עוולה, ועל כאבו של האב הישיש המקבל את הבן האובד ללא שפיטה. ואני אמביוולנטית, כאחד האחים העומדים מצד ימין - האחד נושא מגש ועליו בגדי חמודות לאחיו הפוחז, מעשה המסמל את חזרתו למעמדו הקודם בחיק המשפחה, והשני מסתכל עליו וניכר מתנועת ידו הימנית שמתקיימים ביניהם חילופי דברים. אני חשה קרועה בין החמלה שהייתי רוצה להרגיש כלפי נעמה לבין הכעס ממעשיה והזעם כלפי ראש הממשלה, ההופך אותה לסמל בעל כורכה להאדרת שמו הפוליטי. יש להניח שנעמה תבקש לכפר על מעשיה, אך אני מטילה ספק ברגשות החמלה, הסליחה והאהבה שהניעו את נתניהו לפעול לשחרורה.