מורן קבסו | גשם יורד על פניו

נולדה בתל אביב בשנת 1993. סיפוריה פורסמו בכתבי העת "בגלל", "בכיוון הרוח", "יקום תרבות", "מוטיב", "נתיבים", "סלונט" ו"פטל". זוכת פרס סמיט לשנת 2015, פרס עינת לשנת 2017, תחרות הסיפורים הקצרים של "אם תרצו" לשנת 2018 ותחרות כתב לשנת 2019. ספריה "הכלה מטבריה" ו"רובים ובועות סבון" ראו אור בשנת 2019.

גשם יורד על פניו

ממטרים שוטפים את חצר בית הסוהר, בשעה שצ'רלס יושב על הדרגש הלבן והצר בתאו האטום. ידו הקמוטה אוחזת בכף הפלסטיק, מביאה את מנת האורז הדלה אל פיו. שכניו זועקים משני קצוות המסדרון, מתבדחים על כוכבניות חשופות איברים, או ממררים בבכי מתוך אחיזת הטירוף.

הצעירה המתגוררת מעבר לאוקיינוס שולחת לו מכתב נוסף, עתיר מילות חיבה ונשיקות דיו. היא תוהה, "מה היה הרגע המאושר בחייך? מה טעם הגלידה האהוב עליך? תסכים להינשא לי?" ובהזדמנויות אחרות ממטירה עליו זיכרונות ילדות וסיפורים מטיוליה, בתקווה שיתיר לה לבקר אותו.

אם יסכים, יפגוש אותה במדיו הכתומים והכהים, והיא תנשק לשפתיו ברוך, תחבוק את גופו הדק, תחייך אל עיניו החומות, אולי אפילו תשלח יד עדינה, ללטף את שיערו הכסוף, אבל הסוהר החמוש באקדח ובמסכת כדור בסיס יעצור בעדה, והם ייאלצו לשבת משני עברי השולחן, ולשוחח על חייהם.

שלג יתחיל לרדת על פני הכבישים, קרח יכסה את עצי הצפצפה, שיאבדו את עליהם הצהובים. צ'רלס יוצא אל החצר, גשם יורד על פניו, מטהר את נפשו מרגעי העבר העגומים. כבר הסביר לה, למעריצתו הנלהבת, שהוא מבוגר דיו כדי להיות לה לסב, אבל היא שלחה לו תמונות שהציגו את פניה החיוורים, את שיערה החום הארוך ושפתיה המחייכות בביישנות, וסירבה לוותר.

שנים רבות מספור חלפו מאז נגע בבחורה בפעם האחרונה. טיפות הגשם מרטיבות את שיערו, זורמות על פניו בנחלים קרירים, נספגות בבגדיו. אז, הסתער על שתי פרוצות בחדר מלונית מוזנח, הכה את גופיהן המתייפחים עד שהתחננו למצוא את מותן, אבל הותיר אותן בחיים. הוא מביט בשמיים הלבנים, וחורץ את גזר דינה. גם אם תשלח לו אלף מכתבים, לא יענה לה.