לילך סטמבולצ'יק | כמעט היום הכי מאושר בחופש הגדול

אמא לשלושה ומתגוררת בכפר יונה. בעלת תואר ראשון בספרות, תואר שני בחינוך ובהוראת בספרות, ובעלת תואר שני נוסף בטיפול באמנויות, וכן בעלת תעודת מדריכה בכירה לאמנות. כותבת שירה ופרוזה. אוהבת ללמוד, לקרוא ולכתוב, מורה לספרות ומדריכה לאמנות. הוציאה לאור ספר שירה "דרך אישה בעלמא". פרסמה שירים וסיפורים בכתבי עת ספרותיים שונים, ובאנתולוגיות שונות . 





כמעט היום הכי מאושר בחופש הגדול


הליכה לים היא כמו יום חג עבורנו, חיכיתי לנסיעה הזו בקוצר רוח, ספרתי כל דקה, אבי לקח יום חופש, מה שהיה נדיר אצלו, כיון שהמנהל שלו, כמעט אף פעם לא אישר לו חופשות, ואימי כל הבוקר הכינה ביצים קשות עם תפו"א ,וארזה פירות וירקות. ובדרך לאוטובוס אני ואחי הגדול, שולי, רבנו מי ישב ליד החלון, למורת רוחה של אימי, שגערה בנו בחוסר סבלנות, והוא כרגיל ניצח.


לשמחתנו הדגל בים היה לבן, וזה אומר שאימא לא תכריח אותנו להיות רק על החוף, חפרנו בור, העמסנו אותו בדליים של מים, ובאחת הפעמים שולי הלך לים להביא מים ולא חזר, חיפשנו, ולא מצאנו אותו. הוא לא היה לא בים, ולא בחוף. אימי בכתה והכתה על פניה, אבי רץ להודיע למציל שדיווח בכריזה "נעלם ילד בשם שולי עם בגד ים ירוק", אנשים החלו להתגודד סביבנו, מתבוננים במחזה הלא שיגרתי, ואני עמדתי שם, נטועה בתוך החול. רציתי לאטום את האזנים והעיניים, להתמוסס עם הקצף של הגלים, ולהיעלם כמו שולי, ואז נזכרתי שהבאנו אתנו משקפת, ששולי קיבל פעם מאבא שלנו. לקחתי אותה מהסל והתבוננתי לעבר האופק, ואז פתאום ראיתי אותו, בתוך ספינה, בחברת שני ילדים בערך בגילנו, וגבר ואישה, מתחבק איתם, במרכז היה שולחן עמוס בממתקים, שולי לבוש בגדים יפים, חדשים, צוחק צחוק מתגלגל, יכולתי לשמוע את צהלות הצחוק המשוחרר שלו עד לכאן. אף פעם לא ראיתי אותו כל כך מאושר, כאילו שאני, אבא ואימא לא קיימים, והוא מעדיף את המשפחה החדשה הזו. להם בטח אין בגדים שהם מקבלים מבני הדודים ובגדי ים דהויים משימוש של אחרים. שני המבוגרים שלהם נראים נינוחים ורגועים, כל כך שמחים בו.


הגנבתי מבט אל אימי הבוכה, עם הקהל סביבה, איך אומר לה ששולי העדיף עלינו משפחה אחרת?

ובדיוק כשחשבתי שזה כבר לא יקרה, אז הוא שב אלינו, עם אותו בגד ים ירוק, ודלי ביד, אין זכר לבגדים היפים שלבש, ומבט נכלם ומושפל, "רק הלכתי למלא מים", אמר לאמי המתייפחת שפניה היו אדומות מרוב שהכתה בהן, הפניתי אליו מבט מאשים, ולמראה פניו האומללות כמעט ריחמתי עליו, הוא כמעט נטש אותנו והלך למשפחה אחרת, הוא הרס לי את היום הכי מאושר בחופש, ועכשיו, עכשיו שאני יודעת את הסוד שלו, חסר לו שהוא לא ירשה לי לשבת ליד החלון באוטובוס.


הֵרָשְׁמוּ לִרְשִׁימַת הַתְּפוּצָה לְקַבָּלַת עִדְכּוּנִים

ועדת מומחים מקצועית

אודליה יהודין

מדיחה דגש

שושנה ויג

דמטרי גישפלינג צ'רנוב

עדינה בן חנן 

סאוסן מוסא - עורכת ספרות ערבית

חגית בת אליעזר

אמנה עריאן

מועצה אקדמית

ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך 

ד"ר רתם לוז

ד"ר אנטון ברקובסקי

פרופ' אסיקה מרקס

ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן

ד"ר שחר מרנין דיסטלפלד

פרופ' רוג'ר קפלן

ד"ר נורית צדרבוים

וויקסר בניית אתרי וויקס מתקדמים