ישראלה ישראלי| הולדת השרמוטה

הייתי שמחה לחשוף את פרופיל ה'טינדר' שלי, כדי להגדיל את מספר הפנויות מקהל הגברברים, אך נשואה (ואוהבת), אמא לשלושה ילדים. נמצאת בתפר שבין מדע למשפט, ובתפר שבין ישראל הריבונית לשטחי יו"ש. לעיתים חוטאת בכתיבה, אך ממעטת לפרסם, לפחות לא בשמי המלא. מסוקרנת לדעת לאן יוביל אותי יומן המסע שלי - הטור שמוגש לפניכן.

הולדת השרמוטה

רובכן מכירות אותי מהרשתות החברתיות. מעטות מכן, פגשו בי, בילדי וביתר בני משפחתי באירועי תרבות במרכז הארץ. אני חלק מהנוף הספרותי המקוון כבר למעלה מעשור , ואף אחת מכן לא יודעת, שלעת ערב, כשיורדת החשכה, אני גם חלק סמוי מהנוף האישי בחייכן, או ליתר דיוק בחיי בני הזוג, האחים, הבנים, האבות והבעלים שלכן. אילו היה הדבר תלוי בי, ובי בלבד, לבטח לא הייתי מסתירה את אהבתי ליחסי מין מזדמנים, לזיונים עם גברים זרים, אך אני מוקפת בגברים מתחסדים ובנשים פוריטניות, טהרניות וקנאיות לגוש הבשר המזקין שהן חולקות איתו יצוע ומגוננות עליו בחרדה קיומית – כאילו כל חייהן תלויים בו ובנאמנותו. סליחה על הבוטות, לעיתים השרמוטה שבי משתלטת עליי והופכת גם לביצ'ית נשכנית, אך אין הדבר נובע אלא מתוך חוסר הנוחות שאני חשה כעת כאשר אני מגוללת לראשונה את סיפורי ברבים.

בתחילת החודש פניתי לעורך הכתב בבקשה לנהל יומן תיעודי של מסעותי המיניים, של ההתנסויות הסעירות והמטלטלות שאני עוברת, בשעה שרבות מכן ישנות או אוצרות בסתר ליבן פנטיות לא ממומשות, שייתכן ולא תתממשנה לעולם. תכלית היומן התיעודי היא לא לעורר את זעמכן, גם לא את קנאתכן ובודאי שלא להתפאר ולהתהדר ב"עשייה", שכל אחת יכולה להתנסות בה, ואפשר שגם באופן מוצלח ממני. מטרתי היא אחת – להראות לכן, באופן הגלוי והכן ביותר, כיצד מתעצבת הנפש הנשית במהלך ההתנסויות המיניות שאני חווה בשנים האחרונות: מה מתחולל בה, אלו תהליכים היא עוברת, למה היא עורגת, ממה היא חוששת, כיצד היא מתמרנת בין חיי משפחה מהוגנים לחיי הוללות עתירי חוויות קינקיות, ביזאריות ונועזות. ביחד איתכן אנסה להבין מה מושך את הנפש, אל האפלה הלילית שבה נגלים לפניה מאורות גדולים, בדמות גברים מורעבים למגע, לתשוקה, לרגש, לניעור משגרת היום האפרורית והדי נדושה שרבות מכן מקדשות, מתוך הרגל, או מחשש שתתפסו כפורצות את הגדר. במילים אחרות – בכוונתי לשתף אתכן בסודות הכמוסים ביותר שאצרתי בין רגלי ובליבי, אך גם להעמיד לרשותכן אפשרות נוספת להתממשות הנשיות. היטב ידוע לי כי דרכי, אינה מתאימה לכולן, אך ההיכרות עם דרך זו, תאפשר לי ולדומות לי (ויש רבות מבנות מיני ההולל) להתנהל בחופשיות, להיגמל מרגשות אשם כפויים, להוות דוגמה לאחרות שחוששות (מכן ומדעתכן בעיקר) ולקדם שיח נשי מיני משוחרר ומשחרר.

שחרור נשי אינו קשור בהכרח בשחרור מיני ואפשר שיתבטא באפיקים נוספים: תעסוקה, הורות, אמנות, טיפוח הגוף וכיו"ב, אך לפחות מבחינתי – השחרור המיני הוא כלי שבאמצעותו ניתנה לי האפשרות לשחרר את הגוף, את הנפש ואת הדפוסים הארורים שאחזתי בהם, מתוך פחד ושמרנות, במשך שנים. עם הזמן, וככל שתטיבו להכיר אותי, דברים יהפכו מסיסמאות לתוכן בהיר שאולי בעתיד ישמש לכן מגדלור בדרך אל הנשיות החדשה.

כפי שכתבתי לעורך כתב העת, בשלב זה אינני מתכוונת להזדהות בשמי המלא ובודאי שלא (באף שלב) לנדב פרטים אישיים על האנשים שאיתם אני נפגשת, אך אני סבורה שבעתיד (הלא רחוק) אנדב עוד ועוד פרטים אודותיי, ואולי גם ארגיש מספיק בטוחה לחבר בין הסיפורים לכותבת שורות אלו. אופיו של יומן המסע המיני אינו מחויב לסגנון מסוים, ובהחלט ייתכן שיהיו בו אלמנטים טרגיים, היתוליים, דרמטיים, פורנוגרפיים, אך בעיקר אותנטיים וכנים. כפי שכבר כתבתי, אין לי כל כוונה לשווק את אורח חיי ולהציגו כאידיאלי (ממש לא!) אלא רק לחשוף אותו בפניכן. לא מתוך אקסהיביציוניזם, בחיי שאיני מתחרמנת מזה. אני כותבת לכן, כי לפחות כפי שאני רואה זאת, חלקכן נמצאות כעת במקום שהייתי בו בעבר, ואפשר שהדרך שלי, או כל דרך אחרת שהיא פחות מקובעת וסטנדרטית, תטיב עם החיים שלכן ותוסיף צבע, עניין, המון רגשות חדשים ואולי גם שברירי אושר.

נתראה בעוד שבוע בדיוק,

XXX