יעל רן| עיון בספר 'רכוסים' למשוררת גלי רביץ
בת 32, ילידת ירושלים, בעלת תואר שני מטעם אוניברסיטת בר אילן במגמת אבחון לקויות למידה והוראה מותאמת. כותבת שירה, פזמונאות, סיפורים קצרים ומונולוגים. בוגרת סדנת כתיבה של נעם חורב. עורכת הדף "עט לשירה", במסגרתו כותבת ביקורות על ספרי שירה הנשלחים אליה. יצירותיה השתתפו בתערוכות ובתחרויות ומתפרסמות בכתבי עת. בשש השנים האחרונות זכתה בשש תחרויות בכתיבה יוצרת, האחרונה מביניהן מטעם 'הליקון'. חלק משיריה הולחנו ובוצעו בידי אמנים אחרים.
עיון בספר השירה 'רכוסים' למשוררת גלי רביץ
האמרה הידועה: "גדולה של שירה היא לומר הרבה במעט מילים", מתבטאת היטב בספר השירים החדש של המשוררת גלי רביץ- 'רכוסים'. זה הוא ספרה השני של גלי, כאשר בשנת 2019 ראה אור ספרה הראשון 'נועזנו'.
ספרה מורכב מארבעה שערים נושאיים. פתיחתו, הנקראת: 'מה הם החיים אם לא הרהור מתמשך', מאפשרת לקורא לחבור אל עולם רגשותיה ההפכפכים, וכן גם לחוסן הנפשי ולתובנות אותן פיתחה שהן כווידוי התבגרות מול הקורא: 'התביישתי בכפות רגליי בצעירותי הן נראו לי גדולות לא נשיות עוד לא ידעתי דבר על הצעדים הרבים שאפסע...כעת שנשחקו עקבי וכאבו עצמותי אני יודעת שרגל טובה ויפה סודה בדרך שעשתה'; 'אל תשכח את מידת הצניעות אין צורך להזכיר לבריות את חסרונותיהם התחבר אל אחרים בגובה העיניים בגובה הלב בגובה הממוצע של פגמיך...'. פרק השירים הראשון נחתם בקובץ הגיגים ארס פואטיים, המעידים לא בכדי, על קשרי עבותות בינה לעולם הכתיבה וכן בינה לקהל קוראיה: 'אני הר געש רדום עד שעולה בי שיר", "כל שיר צריך מרפסת ושמלה מתבדרת ב ר ו ח – שיראו לו'.
קובץ שיריה השני- 'את כל כך כאן כשאינך', מציג את מארג היחסים המורכב בינה לאמה, שנפטרה ממחלת הסרטן . קובץ שירים זה הזכיר לי באופן מסוים את ספרו של יהונתן גפן 'אמא יקרה'. בשני הספרים מציגים הדוברים נרטיב שמבטא את כאב יחסיהם עם אימם וכן לבסוף את היכולת לסלוח ולהשלים עם חטטי ילדותם: 'אני לא מבינה את כל שפות האהבה- שלך קשה במיוחד' ; 'הייתי יתומה בחייך ובלכתך במפתיע, מצאתי אמא'.
קובץ שיריה השלישי- 'יום נולד לתוך נשיקותיו החסרות', כולל שירי אהבה מכמירי לב למושא אהבתה. אהוב שאינו נוכח עוד בחייה, ומתגלה באמצעות מילותיה כאדם ששימש חבר ורע: 'עננות הנשמה יוצרת בנו רעות טובה', ואף כגלגל הצלה ומקור חיים: 'רוצה לכתוב את המרחק המדויק בין אהבתי לאהבתך בין אפשר לאי אפשר רוצה לכתוב את הרגעים המתוקים שהופכים לי את הקרביים כשאינך אני רוצה לכתוב הכל בתיקון קל שיאפשר לי חיים', וכאהבה שיכולה להציל אותה אך גם להובילה להרס פנימי: 'באהבה אתה יכול להיות הכל- הרופא התרופה והמחלה'. אהבתה מוצגת ככזאת שאינה מורכבת מרשימת מכולת: 'פעמים רבות הבנו אבל- זה לא היה זה ועכשיו יש הרבה "אבל" אבל זה זה זה' או מקשרי ממסד: 'לאהבה הזאת יש סיבות אינספור לא להתקיים- אין לה בית גם לא טבעת אבל יש לה קשרים רבים שקשה להתיר', אלא היא כלי שביר שיש לטפחו ולהגן עליו ביחד: 'אהבה יש להחזיק בארבע ידיים שתיים לא מספיקות לכלי ש ב י ר'.
קובץ שיריה האחרון, 'צריך להיוולד לילדים הנכונים', מציג פן נוסף באישיותה כאמא ואולי לא במקרה מקביל במבנהו הכיאסטי לפרק השירים השני שמוקדש לאימה. הקבלה זו מאפשרת הן לדוברת והן לקורא, לראות בהיותה אמא חוויה של לידה פנימית מחודשת, וקבלת הזדמנות נוספת "יקרה מפז", כדבריה, להיות לילדיה האם שלא הייתה לה, ובכך גם לאפשר בה צוהר אמיתי להשלמה וסליחה.