יוסף אריה אליעז| רות -מגילה ומלכות
משפטן, משורר ופובליציסט. נולד בקובנא ליטא 1939 לרב אליעזר לוין הי"ד וּלהדסה לבית הירשוביץ ז"ל. הועלה ארצה בשנת 1946 בְּ"עַלִּיַת הנוער" ובמסגרתה, במוסדות וקיבוצים, שהה עד גיוסו במאי 1957 לחיל השריון. עבר קורס קצינים ובמילואים הגיע לדרגת סא"ל. אחר שחרורו מצה"ל עבד בתעשיה וכמדריך גדנ"ע במשרד החינוך, סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית לתואר ראשון ושני [בהצטינות] וקרימינולוגיה. כיהן כתשע שנים כיועץ המשפטי לעיריות באר-שבע, ערד ואופקים, כשמונה שנים היה עו"ד עצמאי ומ-1984 כיהן כשופט שלום בנגב. נשוי לברוריה אליעז, אב לשלושה וסב לתשעה. מגורים בירושלים, באר-שבע וכיום בלהבים. פרסם מספר ספרי ילדים, ספרים בתחום המשפט, ספר זיכרון ליהדות ליטא ('בת עמי') וספרי שירה. פרסם פובליציסטיקה, מאמרים ושירה בפורומים שונים, ובהם "פורום ארץ הצבי", "מחלקה ראשונה" וב"דעתון", וכן במספר מקומונים כמו ב"שבע" בבאר-שבע, וב"מביט" דימונה.
ר ו ת – מ ג י ל ה ו מ ל כ ו ת
מֵהָרֵי מוֹאָב הַנִשְׁקָפִים אֶל צוֹעָר, סְדוֹם וְעֲמוֹרָה
אֶל שְׁפֵלַת בֵּית-שֶׁמֶשׁ רוּת בָּאָה, וּבְלִבָּה אֵין מוֹרָא
צְפִיעָה לִבְנוֹת-לוֹט, הַמּוּצָאוֹת לְהָמוֹן מִתְפָּרֵעַ
כְּפִצּוּי, כְּתַחֲלִיף לְמִשְׁכָּב-סְדוֹם עִם אוֹרֵחַ וְרֵעַ
כְּבָר טָעֲמָה טַעַם אַלְמְנוּת וְדַלּוּת, עֲלִיבוּת וְכָפָן
בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, עִם חֲמוֹתָהּ, אֵין דָּבָר שֵׂאת-עִמָּן
חָצְתָה עַרְבַת-מֶלַח וְסִיגִּים, יָם-מָוֶת וּמִדְבָּר אֶמֶשׁ
עָלְתָה בְּהָרֵי חֶבְרוֹן וִירוּשָׁלַיִם, יָרְדָה אֶל בֵּית-שֶׁמֶשׁ לְמוּדַת-סֵבֶל, מוּכַּת-גּוֹרָל, וְאֵין לָהּ מַכָּר אוֹ מוֹדַּע
בָּעִיר אוֹ בַּכְּפָר, בְּמֶרְחַבֵי-הַשְּׁפֵלָה אוֹ בְּשַׁדְמוֹת-יְהוּדָה
אֶל אֲנָשִׁים מוּזָרִים, קַנָּאִים, יַעַבְדוּ אֵל-לֹא-יִרְאוּ בָּעֵינַיִם
אֵל קָנָּא וְנוֹקֵם, לֹא יֵדְעוּ אֵי-שִׁבְתּוֹ, עֵינָם יִשְׂאוּ שָׁמַיִם
עַם לְלֹא-מֶלֶךְ, פָּרַץ מִבֵּית-עֲבָדִים, חֲסַר-סְדָרִים וְשִׁלְטוֹן
לֹא עִיר-בִּירָה לוֹ, לֹא צָבָא, לֹא מִקְדָּשׁ, לֹא מֶרְכָּז, לֹא אַרְמוֹן
עָלָה מִמִּדְבָּר, מְיוּסָּר וּרְדוּף חֲמַת-אֵל; שְׁבָטִים, שְׁבָטִים
רוּחַ-קַנָּאוּת חָרְבָּם, וּבְעַמֵּי-הָאָרֶץ עוֹשִׂים שְׁפָטִים
תֶּזֶז נְבִיאִים חוֹזֵי-זַעַם וּשְׁחוֹרוֹת, וְכוֹהֲנִים יְנַהָלוּם וְשׁוֹפְטִים בּוֹחֲרֵי-עַצְמָם מִקְרָב אֶל קְרָב יְנַהָגוּם
מְקִימִי מֵעָפָר דַּל, מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן
לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים, יַהֲלוֹם לָחַשּׂוֹף מִחֶבְיוֹן
הַלְלוּיָהּ מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת-הַבַּיִת אֵם-הַבָּנִים שְׂמֵחָה רוּת בָּחֲרָה וְנִבְחֲרָה: אֶל בֵּית-יַעֲקוֹב לְכוּ וְנֵלֵכָה
תְּרֵיסַר שְׁבָטִים בָּעַם, וְעֵרֶב-רַב, טֶרֶם הוּתְכוּ לְאוּמָּה
יָצְאוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, אַךְ עוֹד עַבְדוּת בְּלִבָּם וּמְהוּמָה
עוֹד טֶרֶם צִימְחוּ גַּאֲוַת-הַדְּרוֹר, עוֹד בְּנַפְשָׁם מְאוּמָּה
בְּחֲרִי-אַף אֵלוֹהַיהֶם, לֹא פַּעַם, כִּמְעַט יָרְדוּ שְׁאוֹל-דּוּמָּה
דָּם חָדָשׁ הֵבִיא אֵל, נִהֵל מֵעֵבֶר לַמִּדְבָּר וְלַיָּם דָּמַם שֶׁל בְּנֵי-חוֹרִין לֹא יָדְעוּ עוֹל, לִמְהוֹל בּוֹ, בָּעַם
חֵרוּת וְחוֹפֶשׁ, חוֹרִין וּדְרוֹר וּמִי יֵדַע וּמִנַּיִן
אִם מֵאוֹתוֹ סָב, לוֹט, לֹא צָהַל בַּעוֹרְקִים גַּם קְצָת יַיִן…