יהודית אוריה| טרמפ מבר אילן לירקון

משוררת ומדריכה הוליסטית מתגוררת בקליפורניה, ארה"ב. פרסמה שלושה ספרים: 'חלל מושלם' (תמוז: אגודת הסופרים עברים בישראל, 1994) ; רשימותיה של חווה (כרמל, 2003); 'צבאים' ( פרדס, 2016) בעריכת יואב איתמר.

טרמפ מבר אילן לירקון

כשהייתי סטודנטית, שנה ראשונה בבר אילן, נהגתי לשבת ולקרוא כל היום ספרי פילוסופיה בספריה, ובעיקר קפקא. באחד הימים

כשיצאתי מהספרייה, עצרתי טרמפ הביתה וירד גשם. עצרה לי פולקסווגן כחולה, וישב בה גבר, פי שניים מגילי, שדמה לאבא שלי. נכנסתי לרכבו ונסענו. הוא הביט בי ואני בו. הווישרים ניקו את החלון המטושטש מהגשם. הנסיעה ארכה רבע שעה, ולפני שיצאתי מהרכב ליד ביתי (לבשתי חולצה רומנית לבנה רקומה פרחים אדומים) הוא הביט בי במבט שינק ממנו את כל הפליאה של הילד שבו, והנשיקה שלו היתה כל כך מתוקה, שביליתי אתו את כל הלילה בביתו בתל אביב, והיה נהדר.

הוא היה איש עסקים שגר בבניין מגורים יוקרתי ברחוב הירקון. באותו בנין בו גר גם זה ששכחתי את שמו פתאום, אייבי נתן איש השלום, שהיתה לו תכנית רדיו ואניית שלום. אני זוכרת שפגשנו בו בכניסה.

זה היה לילה ענק כי הוא כל כך דמה לאבי

והיה לו איבר מין ענקי בתוכי -

שאני זוכרת את מראהו, צבעו ופועלו,

לילה שלם של תשוקה.

ואני זוכרת אותו בבוקר, בחדר השינה, לובש חליפה ועניבה, ואת ארון הבגדים מלא בחליפות ובעניבות, ושזו היתה הפעם הראשונה שראיתי ואכלתי קורנפלקס מתוק בחלב.

ואף על פי שזה היה רק לילה אחד, עודני זוכרת

וזה סימן היה לי טוב.