חגית בת אליעזר| עיון בספר 'מעצב אהבות' מאת המשורר פרופ' עמיר תומר

משוררת, מתרגמת, עורכת שירה ומבקרת תרבות. פרסמה ארבעה ספרי שירה. יוזמת ומנחה ערבי שירה בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר. חברה באגודת הסופרים, בעמותת "יקום תרבות" ובפורום מבקרי הקולנוע בישראל. ספרה הרביעי 'כח משיכה' ראה אור בהוצאת עמדה-כרמל בשנת 2020.

עיון בספר השירה 'מעצב אהבות' מאת המשורר פרופ' עמיר תומר

פרופ' עמיר תומר כותב באתר שלו על שלושת גלגוליו בסדר כרונולוגי: מהנדס תוכנה בתעשיית מחשבים, פרופסור למדעי המחשב בטכניון ובמכללה האקדמית כנרת, ומאז גיל הפנסיה הרשמי במאי 2020 – יוצר, המתמסר לכתיבת שירה ופרוזה, ולהלחנת שירים. את ההתמסרות לאומנות עמיר תומר מלווה , כדרכו, בלמידה עמוקה: הוא סטודנט לתואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. וכבר יש הישגים: ספר שירים "מעצב אהבות" בהוצאת "אסיף", בעריכתו של דורי מנור. לכל אורך הספר מורגשות תנופת היצירה ושמחת ההוצאה לאור של שירים, שנכתבו במרוצת השנים. השירים ניחנים במוזיקליות, ואחדים אף מציגים דימויים של מוזיקה:

"כְּשֶׁמְּנִיפוֹת יָדַי אוֹחֲזוֹת שַׁרְבִיט מַלְכוּת

וְרוּחַ מוּסִיקָה מֻפַחַת בְּכַנְפוֹת תִּזְמֹרֶת

יוֹנְקוֹת בְּלַהֲטָן

מִתּוֹךְ הַכִּנּוֹרוֹת

אֶת הַצְּלִילִים הָעֲנֻגִּים" (עמ' 60)

וגם:

"טְרוֹמְבּוֹנִים נוֹשְׁפִים הָלוֹךְ וְחָזוֹר,

סַקְסוֹפוֹנִים גּוֹנְחִים תְּשׁוּקָתָם,

עִנּוּגִים רוֹטְטִים שֶׁל צְלִילֵי הַכִּנּוֹר

חוֹדְרִים עִם הַבָּאסִים לַדָּם" (עמ' 85)

ואכן, לעמיר תומר השכלה בתחום המוזיקה: הוא ניגן בכינור, שר במקהלות, ועתה לומד הלחנה.

שירים רבים כתובים במבנה קלאסי של חרוז ומשקל. מבין החרוזים המצטלצלים בסיומות צמדי טורים ישנם רעננים ומשמחים. השפה העברית הנהדרת מאפשרת והמשורר קשוב לה, מוצא, ומגיש לנו: סְעָרָה/זָרָה; מְלָכִים/פְּתָחִים (ע' 62); מְעַט/מַבָּט, הִתְנַוֵּן/הָבֵן, קְפוּאָה/רְפוּאָה, לְלֹא חַת/מִמְּנוּחַת (ע' 73); בַּמְּגֵרָה/עַד מְהֵרָה, רָגוּעַ/לְגַעְגּוְּעַ , סוֹף/לַעֲזֹב (עמ' 51)

המשורר אומנם מכריז בביטחון על היותו "מעצב אהבות":

מְעַצֵּב אֲהָבוֹת אָנוֹכִי -

עוֹרֵג בִּגְדֵי חֲלוֹם

וְהַחֹמֶר בְּיַד יְצָרַי

אֶת גּוּפֵךְ יַהֲלֹם: (עמ' 91)

אך גם הוא, כמו משוררים רבים, כותב על אהבות קשות וכואבות, המלהיבות את הדמיון ומציתות את היצירה:

"כְּבָר מִילֵּאנוּ הַיּוֹם אֶת מִיכְסַת הַמְּרִיבָה,

כְּבָר פָּצַעְנוּ הֵיטֵב זֶה אֶתְּ זוֹ עַד זוֹב צַעַר." (עמ' 27)

" 'אַתְּ שׁוֹמַעַת? עוֹד עֶשֶׂר דַּקּוֹת הֵם סוֹגְרִים,

אוּלַי שׁוּב נֵלֵךְ לְטַיֶּילֶת, כְּמוֹ פַּעַם'.

מְחוֹגִי הַשָּׁעוֹן לוֹפְתִים צַוָּוארִי:

'אֵין סִיכּוּי. אֵין מוֹצָא. אֵין תַּכְלִית. אֵין שׁוּם טַעַם'." (עמ' 54)

פרופ' עמיר תומר אחז בספר השירה 'מעצב אהבות'

מקור: https://www.amirtomer.com/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa

כתיבה על אהבה בת קיימא, בחיק המשפחה, היא הישג גדול. השיר "עֶרֶב נוֹסָף", הכתוב במשקל ובחרוז מוקפדים, שומר על חיוניות לכל אורכו, משרה אווירת נחת-רוח, ושובה את לב הקורא:

עֶרֶב נוֹסָף

עַל תִּקְרַת הָרְחוֹב מִתְחַשְּׁרִים עֲנָנִים לְעֵת עֶרֶב

וְהַיּוֹם מְכַלֶּה אֶת עַצְמוֹ כְּתַפּוּחַ נִרְקַב.

סַפְסָלִים חַסְרֵי-בַּיִת אוֹסְפִים קַבְּצָנִים לְמִשְׁמֶרֶת,

חֲשֵׁכָה וּפָנַס מִתְמַזְּגִים כְּקָפֶה עִם חָלָב.

כַּמָּה טוֹב שֶׁעֲדַיִן אֶפְשָׁר לְהָגִיף אֶת הַדֶּלֶת,

לְהוֹתִיר אֶת קַדְרוּת הַחוּצוֹת מֵעֶבְרוֹ שֶׁל הַסַּף,

לְנַשֵּׁק עַל לֶחְיֵךְ, לְלַטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד,

לַעֲבֹר עַל הַדֹּאַר, לִרְאוֹת חֲדָשׁוֹת בַּחֲטָף,

לְנַעֵר וּלְקַפֵּל אֶת הַיּוֹם כְּמַפָּה מְשֻׁמֶּשֶׁת,

לִמְזֹג לִי וְלָךְ כּוֹסִיּוֹת קְטַנְטַנּוֹת שֶׁל לִיקֶר,

לְכַסּוֹת עַל פִּהוּק מִתְגַּנֵּב בְּכַף יָד מְבֻיֶּשֶׁת,

תּוֹךְ מִלְמוּל קְלִישָׁאָה יְדוּעָה עַל הַזְּמַן הָעוֹבֵר.

גַּם הָעֶרֶב אֶפְגֹּשׁ אֶת עוֹרֵךְ אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת,

וְאֶכְרֹךְ אֶת עַצְמִי לְצִדֵּךְ בַּסָּדִין הַצָּחֹר,

הַכְּתָלִים יִרְכְּנוּ לְחַבֵּק אֶת גּוּפֵנוּ בְּיַחַד,

לְאוֹרָם שֶׁל יָרֵחַ דָּהוּי וּמְנוֹרַת הַפְּרוֹזְדּוֹר.

אִישׁ אֵינֶנּוּ מַבְטִיחַ דָּבָר, לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו

שֶׁהַבֹּקֶר יַחְזִיר אֶת הָאוֹר אֶל תִּקְרַת הָרְחוֹב

וְלָכֵן זֶה הַזְּמַן הַמַּתְאִים לְהַגִּיד לָךְ עַכְשָׁיו:

כַּמָּה טוֹב שֶׁנִּתַּן לָנוּ עֶרֶב נוֹסָף לֶאֱהֹב.

יש לשים לב לשזירה בין החוץ והפנים בביטויים רבי יופי: "תִּקְרַת הָרְחוֹב"; "חֲשֵׁכָה וּפָנַס מִתְמַזְּגִים כְּקָפֶה עִם חָלָב."; "לְאוֹרָם שֶׁל יָרֵחַ דָּהוּי וּמְנוֹרַת הַפְּרוֹזְדּוֹר", לשורה היפהפייה, המאנישה את הספסלים: "סַפְסָלִים חַסְרֵי-בַּיִת אוֹסְפִים קַבְּצָנִים לְמִשְׁמֶרֶת", ולהמחשות מקוריות של מעבר הזמן: " וְהַיּוֹם מְכַלֶּה אֶת עַצְמוֹ כְּתַפּוּחַ נִרְקַב."; "לְנַעֵר וּלְקַפֵּל אֶת הַיּוֹם כְּמַפָּה מְשֻׁמֶּשֶׁת", שבהחלט אינן "קְלִישָׁאָה יְדוּעָה עַל הַזְּמַן הָעוֹבֵר".

כריכת הספר 'מעצב אהבות', (אסיף, 2021)

מקור: https://www.amirtomer.com/%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d/

עמיר תומר מיטיב לכתוב על הטבע, על החי-צומח-דומם, בהתבוננות קשובה, בראיית פרטים ובהרחבת מבט:

"מִתְרַחֵק מִקִּרְבַת אֲדָמָה,

מִתְעַקֵּשׁ שֶׁהַגֹּבַהּ הוּא כּוֹחַ.

מֶרְחָבִים נִפְעָרִים עַד אֵימָה,

עֲנָנִים לֹא נוֹתְנִים לִי מָנוֹחַ.

שָׁם, לְמַטָּה, כְּאֵב נְחָלִים חֲרִישִׁי

מִתְנַחֵם בִּרְטִיַּת אֲפָרִים יְרֻקָּה.

כָּאן, לְמַעְלָה, צְלִילֵי צִיּוּצִים חֲלוּשִׁים

עוֹמְמִים אֲנָחָה חֲנוּקָה." (עמ' 39)

צִבעוֹנִים אֲפִילִים מְקַפְּלִים כּוֹתַרְתָם

וְגוֹנְזִים אֶת יָפיָם בּתוֹך פּקַעַת חֻמָּה,

חֶלזוֹנוֹת כְּבַר רוֹכְסִים קֻנְכִיוֹת לאִטָּם

וְשוֹקְעִים בִּתְּנוּמַת אָדָמָה.

עוֹד מְעָט הַשָּרָב יְנָשֵב וְיַשְׁכִּים

לְנָגֵב שלוּלִיוֹת מִמִּצחֵי מִדרָכוֹת,

יְעוֹרֵר מֵרִבְצָם נְבָטִים יְרֻקִּים

ויִתֵן לָאָבִיב אֶת הָאוֹת (עמ' 35)

המשורר גם יוצר מיזוג עדין בין השניים – בין האהבה ובין הטבע: "הָאֲהָבוֹת – כָּמוֹהֶן כְּפִרְחֵי עוֹנָה:

כָּל מָה שֶׁלֹּא קָטַפְתְּ – קָמֵל עַד מְהֵרָה." (עמ' 51)

בשיר "מות המרגנית" הוא ממזג את האהבה, הטבע והמוות, ועושה זאת לא במתכונת הדוקה של משקל וחרוז, אלא באמצאות מנגינה פנימית מפעימה, המובילה את שובל הרגש מהשורות הרחבות של רעיונות עתירי מילים אל התלישה, אל הגמגום הכל-כולו חיובי "כֵּן, אוֹהֶבֶת...כֵּן...", שתם.

מוֹת הַמַּרְגָנִית

כְּשֶׁהַחֹשֶׁךְ הַלָּבָן יוֹרֵד סָמִיךְ,

לְלֹא שְׁקִיעָה לוֹהֶבֶת,

או הוֹד שֶׁל דִּמְדּוּמִים,

לוֹבֵשׁ הַמָּוֶת לִפְעָמִים צוּרָה

שֶׁל מַרְגָּנִית.

קְצוֹת שָׁרָשִׁים מַרְפִּים אֲחִיזָתָם,

הוֹלְכִים וּמְוַתְּרִים עַל אֲדָמָה,

גִּבְעוֹל נִכְנַע לְכֹבֶד לֵב זָהָב

חָנוּט בְּצַוָּארוֹן דָּהוּי.

פַּרְפָּרִים שֶׁל זִכְרוֹנוֹת יוֹנְקִים

שְׁאֵרִיּוֹת עָבָר

לְיוֹם-יוֹמַיִם שֶׁל חַיִּים

שֶׁלְּאַחַר

עֲלֵי כּוֹתֶרֶת נִתְלָשִׁים

אֶל הֶעָפָר:

אוֹהֶבֶת...

כֵּן, אוֹהֶבֶת...

כֵּן, אוֹהֶבֶת...

כֵּן...

וְתַם.

המשורר הוגה את צירוף המילים "טווה החלומות", שר לעצמו, מקשיב, מתעמק, שומע את מתנות השפה העברית: " טוֹבֵעַ חֲלוֹמוֹת", "טוֹבֵי הַחֲלוֹמוֹת", "תּוֹבֵעַ חֲלוֹמוֹת", מרחיב את האוצרות האלה לבתים רבי תוכן, ומעניק לנו שיר-חלום:

טוֹוֶה הַחֲלוֹמוֹת

טוֹוֶה הַחֲלוֹמוֹת

רוֹקֵם מֵאֲנִיצֵי סֻכָּר וְרֻדִּים

פְּקַעַת מְתוּקָה

לִטְמֹן בָּהּ אֶת פָּנָיו,

לִפְגֹּשׁ אֱמֶת דְּבִיקָה

בִּקְצֵה מַקֵּל עֵירֹם.

טוֹבֵעַ חֲלוֹמוֹת

נִסְחָף אֶל מְצוּלָה,

גָּרוֹן נִשְׁנַק,

עֵינַיִם נִצְרָבוֹת בְּמֶלַח,

חוֹבֵט מִצְחוֹ

אֶל מְצִיאוּת חַסְרַת דִּמְיוֹן.

טוֹבֵי הַחֲלוֹמוֹת

מִתְפּוֹגְגִים עִם שַׁחַר

בְּהוֹתִירָם

רַק כֶּתֶם מְבוּכָה.

וְלֹא מוּבָן מַדּוּעַ

אֵינוֹ לוֹמֵד דָּבָר,

וְשׁוּב לְמָחֳרָת

תּוֹבֵעַ חֲלוֹמוֹת.

קישור לאתר המשורר : https://www.amirtomer.com