חגית בת אליעזר| עיון בספר 'מה איבדת בפולין?' מאת המשורר שוקי גוטמן


משוררת, מתרגמת, עורכת שירה ומבקרת תרבות. פרסמה ארבעה ספרי שירה. יוזמת ומנחה ערבי שירה בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר. חברה באגודת הסופרים, בעמותת "יקום תרבות" ובפורום מבקרי הקולנוע בישראל. ספרה הרביעי 'כח משיכה' ראה אור בהוצאת עמדה-כרמל בשנת 2020.





עיון בספר 'מה איבדת בפולין?' מאת המשורר שוקי גוטמן




שוקי גוטמן הוא מורה, מחנך, משורר, פעיל בתחום השירה, הקים את "אשכולות פואטיקה – בית לשירה ולחשיבה יצירתית-פואטית, הכולל גם הוצאת ספרים, בה ראה אור ספר שיריו החמישי "מה איבדת בפולין?". זהו מסע שירי למחנות ההשמדה בפולין. הספר יצא לאור בעיתוי מושלם – במרץ 2022, לקראת יום השואה, שחל ב-28 באפריל, וזכה כבר לקריאות, לתגובות ולרשימות ביקורת.


בקוראי על גב הספר את דבריו מאירי העיניים של יקיר בן-משה, עורך הספר, תופס אותי במיוחד תיאור שפתו השירית של שוקי גוטמן כ-"ובחלקה מרוסקת ומשובשת".


שירי הספר יוצאים מהמציאות של שרידי מחנות ההשמדה, שנותרו על אדמת פולין, ומתחקים אחר הזוועות שהתרחשו במחנות האלה בזמן פעילותם במהלך מלחמת העולם השנייה. השואה מתוארת בספר מזוויות מבט רבות, מגוונות, לא שגרתיות. קשה לקרוא את תיאורי הזוועות האלה, הגורמים לעומס רגשי. בזה ניתן לראות את הישגו הגדול של הספר. קשה עוד יותר להתעכב על השירים, להתעמק בהם, כדי לכתוב עליהם. אני קוראת בהפסקות, כדי להתאושש קמעה מהזעזוע. בין השירים הריאליסטיים, הסדורים, ישנם שירי הזיה ופנטזיה, על גבול איגיון, והם כתובים בשפה יצירתית, בתחביר משובש. השירים האלה יותר קלים מבחינה רגשית, ומאתגרים את ההבנה. היסוד הבלתי מפוענח בהם מלהיב ממש. ככה הוא השיר "זברות":


"זברות"



זברות הן חיות פרא חופשיות. שם התואר "שחוקות" קושר אותן למדי הפסים של אסירי מחנות ההשמדה. במשפט "לומד לאייר תורת קו" ישנה צרימה קלה. האם קיימת "תורת קו"? האם מאיירים אותה? הצרימה מעניינת, מושכת תשומת לב. הבית האחרון לא מהווה משפט תקני. לאיזה שם עצם שייכים הפעלים בסיום השיר, כשאחד ביחיד והשני ברבים? יפה הבית הסתום הזה.


"תולעים"



יש משהו נשגב בעליה מן הביבים – מעין כוח-על, אך אין כאן שחרור מהביבים, התולעים עלו עם הדובר. הבית השני מחזיר את הדובר ואת הקורא לתעלות הביבים ומוסיף עכברושים לגן החיות הדוחות. אין היגיון בשורה "דנו אותי למים מורעלים", כי הרי הדובר עלה השמיימה. מה זה "דכאון עד מרחק"? כשאנו קוראים את השורה "והטפילים הרכרוכיים טמנו בו" אחרי כל הזיהום והרעל, "חלומות" הם הפתעה גמורה.


"מפלצת כל הזמנים"



"מפלצת כל הזמנים" היא מפלצת חדשה, שטרם קראנו עליה. האם היא הכי מפלצתית מכולן או חיה מאז ומעולם? אם היא כזאת עוצמתית, למה מתחבאת? ברור, שהיא יצור מרושע. מגוחך לציין "לא אדיב". משהו חסר בהיגד הפרוע "הופכת אנשים יצוקי אבן". "ועין אחת מקללת" זו דרך מקורית בעניי לומר "עין הרע". הבית האחרון של השיר הוא איגיון במיטבו: כל שורה- תשורה!



76 צפיותתגובה 1