חגית בת אליעזר | סיפור הישרדות ותקומה: עיון בספר 'סימון בין היש לאין' לסימון גרשנזון

משוררת, מתרגמת, עורכת שירה, מבקרת תרבות. פרסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל". יוזמת ומנחה ערבי שירה בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר. חברה באגודת הסופרים, בעמותת "יקום תרבות" ובפורום מבקרי הקולנוע בישראל. ספרה האחרון 'כח משיכה' ראה אור השנה, בתקופת הקורונה, בהוצאת כרמל- עמדה.

סיפור הישרדות ותקומה

הספר "סימון – בין היש לאין" מאת סימון גרשנזון יצא לאור בהוצאת "אחוזה-חיפה", שהיא הוצאת ספרים קהילתית ללא מטרות רווח. הספר הופק ע"י נפתלי בלבן-אוברהנד, בעקבות שיחותיה של המחברת עם יעל בלבן, עורכת הספר, אשר עודדה את סימון לכתוב.

סימון גרשנזון בשנות ה- 80 לחייה כותבת ספר זיכרונות: ילדות מוקדמת בצרפת, בטרם מלחמת העולם השנייה, במשפחה מסורתית; ילדות מאוחרת של הישרדות בצרפת הכבושה; התבגרות יתומה בין המוסדות בארץ, הוראה וחינוך כדרך חיים.

בתוך התיאור העלילתי של קורות חייה משתרגים קטעי הגות, תודות, והנחיות נוסח "עשה ואל תעשה". השילוב הזה מתקבל יפה ע"י הקורא. המינון של הקטעים ההגותיים מדוד ונכון, והמיקום שלהם מפתיע ומרענן. שפת הספר מגוונת, עשירה, רבת רבדים, והיא פועל יוצא של יכולותיה האינטלקטואליות הגבוהות של סימון, בזכותן שרדה בצרפת הכבושה, ובנתה את חייה בישראל החופשית.

סימון פותחת את ספרה בסדרה של תודות מתפרצות: לאביה על החינוך היהודי ועל ההצלה בראשית המלחמה, לנכד, על הקלדת כתב היד של הספר, לארץ ישראל על הענקת בית ותרבות. את המבוא סימון מסיימת בהצהרה הומאנית מעצימה על התשתית המוסרית, אותה העניקו לה הוריה: "תשתית זו הנחתה אותי במסגרת משפחתי ומלאכתי כאשת חינוך, אזרחית במדינתי ואדם בעולם."

בעמוד 29, לאחר תיאור הפלגתה בספינה לישראל, סימון מוכיחה את צרפת וגרמניה על חלקן במלחמה: "ראינה גרמניה וצרפת, מה עוללתם לילדה שכל רצונה היה לשרטט במדויק גבולות, את נהרות צרפת, לטייל בשדותיה, לחזור הביתה".

הסכיתי ושמעי, צרפת ארץ הולדתי! הוריי השפיעו עלי אהבה, שייכות, כבוד, צייתנות, נדיבות, נימוסים, אסתטיות, קיום הבטחה, איפוק- מזוודה גדושה בכל טוב. צרפת, את ציידת אותי בכבוד לדגל, כבוד להמנון, כבוד לגבורה, קריאה רהוטה, כתיבה תמה... את הסגרת את הוריי ואת אחי הצעיר שלא מלאו לו עדיין ארבע שנים, ושלחת אותם להשמדה ברכבות צרפתיות. הלא בעיר הולדתי בלפור, נמצאת תעשיית הקטרים המהירים בעולם. למה? קראי את ההיסטוריה של עם המקדש חיים. תורתו דורשת להיטיב עם בעלי ערכים.

ואת גרמניה, מניין הזדון המאפיין אותך? את, שתרמת לעולם קלאסיקה המבטאת את יפי הנפש, את רוח האדם. מניין שאבת תהומות של רוע ושנאה ונהנית מהם?"

בגיל 18 סימון נכנסה לכיתה א' כמורה, ומאז התמסרה לחינוך, והעמידה דורות של תלמידים אחראיים ומוסריים, וכדבריה: "זו אני שצעדה איתכם במשך 46 שנים, הקשבתי לכם, לימדתי אתכם ודרשתי מכם אמינות, יושרה וכבוד לאדם." בעמוד 48 היא שוב פונה לשתי המדינות: "ראינה גרמניה וצרפת את מעשי ידיכן! זרעתן רוע, חורבן, איבה, זדון, ואני הקימותי בידיי שלי דורות של אנשים טובים המעניקים לעולם קידמה. צאנה ולמדנה".

כריכת הספר 'סימון - בין היש לאין' בהוצאת 'אחוזה חיפה', 2020

באדיבות המחברת

סימון התמחתה במקרא, לימדה תנ"ך בבתי ספר, חינכה על פי אמות המוסר שלו, ומביאות דוגמאות לכך בספרה. כך בעמוד 66 היא כותבת: "באחת מעשרת הדברות, (שמות פרק כ'), מצווה האדם "לא תגנוב" במלוא המשמעות. אני מפרשת דיבר זה גם בהקשר לגנבת דעת. שיעורים רבים הקדשתי במרוצת שנות עבודתי לנושא טעון זה. בראשית שנת הלימודים נהגתי להתייצב כמחנכת, ולאחר היכרות ראשונה הייתי פותחת בזו הלשון: "אנחנו עומדים לחלוק יחד שנת עבודה, ולמידה והוראה כאחת. נלמד לחשוב יחד, להבין, להתלבט, לטעות, לחקור ועוד... התנאי הבסיסי "ליחד" הוא אמון הדדי, לכן אני מכריזה בזאת – אל "תעבדו" עליי בשום תחום. אם אין לכם חשק לבוא לבית ספר, אל תביאו לי פתק מחלה. דברו איתי בכנות. אל תעתיקו במבחן. נלמד להתמודד עם אי ידיעה. איני יודעת להתמודד עם שקר". מהספר קמה ועולה אישיותה ההומאנית והנחושה של סימון, אשר הצליחה בהישרדות ובנתה את התקומה.

לילדה בת ה-8, המחייכת מהצילום המשפחתי האחרון, מוקפת בהוריה ואחיה, אומר כך: את מוערכת ואהובה בעולם, את מופת של חוכמה, חיוניות, מוסריות והישגיות. ספרך הוא מזיגה מרגשת של אישי, לאומי וכלל-אנושי, נקרא בעניין רב ומפעים.