חגית בת אליעזר| חוויית צפייה רגשית-שכלית-אנושית-סוריאליסטית: על הסרט 'ויהי בוקר'

משוררת, מתרגמת, עורכת שירה ומבקרת תרבות. פרסמה ארבעה ספרי שירה. יוזמת ומנחה ערבי שירה בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר. חברה באגודת הסופרים, בעמותת "יקום תרבות" ובפורום מבקרי הקולנוע בישראל. ספרה הרביעי 'כח משיכה' ראה אור בהוצאת עמדה-כרמל בשנת 2020.

חוויית צפייה רגשית-שכלית-אנושית-סוריאליסטית: על הסרט 'ויהי בוקר'

"ויהי בוקר" זהו סרט ישראלי בבימויו של ערן קולירין, המבוסס על ספר בשם זה מאת סייד קשוע משנת 2004. הסרט הוקרן בהצלחה בפסטיבל קאן ביולי 2021, ובספטמבר 2021 הסרט השתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, שם זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר והשחקן הטוב ביותר. בטקס פרסי אופיר, ב-5 באוקטובר 2021, הסרט זכה ב-7 פרסים, כולל פרס הסרט הטוב ביותר, פרסים לשחקנים, ולערן קולירין על הבימוי ועל התסריט.

ביום שישי 5 בנובמבר 2021 התקיימה בקולנוע לב מנדרין הקרנת טרום בכורה של הסרט עם הרצאה מקדימה מפי רחל אסתרקין, תסריטאית ומרצה לקולנוע, שלימדה באוניברסיטת תל אביב. רחל אסתרקין סיפרה על שני היוצרים – הסופר סייד קשוע ועל הקולנוען ערן קולירין. היא הקרינה קטעים מהסרט "ערבים רוקדים", שנעשה על פי ספר ביכוריו האוטוביוגרפי של סייד קשוע, ערבי מוסלמי שנולד בטירה שבמשולש, ובתור נער מחונן, התחנך מגיל 15 בפנימיית בית הספר התיכון למדעים ולאומנויות בירושלים. ערן קולירין הוא במאי ותסריטאי, שפרץ לתודעה עם סרט ביכוריו "ביקור התזמורת" בשנת 2007, שזכה ב-8 פרסי אופיר ובהצלחה בינלאומית, אשר קטעים מתוכו ראינו במסגרת ההרצאה.

סרט קולנוע, המבוסס על ספר רב-מכר, עשוי להיות יצירה משובחת, רבת רבדים, המעשירים זה את זה הדדית, מעשה ידיהם ומוחם של 2 יוצרים מוכשרים: הסופר והתסריטאי-במאי, ו"ויהי בוקר" הוא אכן כזה.

סמי, הגיבור הראשי של הסרט, הוא בחור ערבי, שהקים משפחה בירושלים, והשתלב היטב בחברה הישראלית: הוא עובד בחברת הייטק ומבלה עם מאהבת יהודייה. סמי מגיע עם אשתו מירה ובנו אדם לכפר, שבו גדל, לרגל חתונת אחיו הצעיר. סמי פוגש את הוריו, את עבד, חבר ילדותו, אך אינו מתעמק בשיחות איתם, חש את עצמו מרוחק ומורם מעל לשבטיות הכפרית. סמי להוט כבר לחזור לחיו התקינים בעיר הבירה, ואף מנהל שיחת טלפון פתיינית עם המאהבת. אך כשבאישון לילה סמי ומשפחתו יוצאים במכוניתם מהכפר בדרכם לירושלים, הם מגלים, שאין יציאה, שהכפר הושם תחת מצור צבאי, ואין לדעת מתי יוסר.

הסופר סייד קשוע עושה שימוש מבריק בנוכחות של החיילים במחסום המאולתר ביציאה מהכפר, בנקודות מפתח לאורך העלילה.

נבצר מסמי לצאת מהכפר ולהגיע למחרת לדיון חשוב בעבודה. הוא נאלץ לחזור לכפר ולבלות בו מספר ימים. המצור האבסורדי יוצר עבור סמי מעבדה לבחינת זהותו, מעמדו האישי, והמשפחתי. מעטפת הקשרים העירוניים הישראליים, שיצר לעצמו קורסת באחת: הוא מפוטר מחברת ההייטק, בה עבד, ומנותק מהמאהבת היהודייה שלו. עתה הוא מפנה את מבטו פנימה אל כפר הולדתו. הוא אינו מרפרף יותר, כמו בזמן החתונה, מעל לבעיות הקיום של התושבים המקומיים, אלא רואה אותן בחומרה, ואף מרגיש שותפות גורל עם בני כפרו. סמי רואה נכוחה את ההיררכיה הנוקשה והדורסנית בין המכובדים יותר והמכובדים פחות, כשהשוהים הבלתי חוקיים, המועסקים בבניין, הם בתחתית הסולם בחברה הערבית, סובלים מאפליה קשה, ונתונים לאיומי ההסגרה. דווקא פועל בניין, שבונה עם בנו הקטן את ביתו העתידי של סמי, לפי מצוות אביו, מתגלה כבעל מוסר גבוה וחוכמת חיים.

חמורה מזאת היא האלימות הקשה, אותה נוקטים בריונים חמושים כלפי קורבנותיהם. עבד, חברו של סמי, שקנה טנדר הסעות חדש, נרדף ע"י הכנופייה המקומית על אי תשלום חובו הכספי. עבד מתקשה לגייס את הכסף, במיוחד במצב של מצור, בו הוא נותר מחוסר עבודה. עבד מנסה לנהל עם הבריונים משא ומתן, דבר שנחשב בעיניהם כפגיעה בכבודם, וכעונש נקמני, הבריונים מציתים את רכבו החדש של עבד.

דמויות הנשים בסרט – אשתו של סמי ואימו ניחנות בהתנהגות מאופקת מתוך חוכמה עמוקה. שתיהן חשות, שסמי מעורב רגשית וגופנית עם אישה אחרת. בסצנת גילוי לב יפהפייה, סמי מתוודה בפני אימו על קשריו עם המאהבת היהודייה. האם מבינה ללב בנה, תומכת בו, שנראה שפוף ומתלבט, ומעודדת את רוחו בשאלה-קביעה "היה מענג"?

מירה, אשתו של סמי, מנסה לזכות בתשומת לב בעלה מתחילת שהייתם בכפר. בזמן חתונתו של האח, סמי התחמק מיצירת קשר עם אשתו, אך בזמן המצור המתמשך, במסגרת הפניית המבט פנימה אל כפרו ואל משפחתו, ובעקבות הניתוק מהמאהבת, סמי נפתח כלפי אשתו, ומנהל איתה שיחה גלויה. מסתבר, שמירה ידעה על המאהבת, אך נהגה באיפוק על מנת לשמור על אחדות המשפחה. סמי רואה את חוכמתה, מעריך אותה, ומקבל אותה אל זרועותיו.

המצור מכביד על תושבי הכפר: האנשים הלכודים אינם יכולים לצאת לעבודה, ואף מורגש מחסור במצרכי מזון בסיסיים. צריך לפעול כדי להסיר את מצור, אבל איך? אחד מקרובי המשפחה של סמי ניסה לפרוץ לו את הדרך החוצה ע"י נסיעה פרועה דרך המחסום, אך נפתחה לעבר מכוניתו אש, הוא עצמו נפצע, וחזר לכפר. כך שזאת לא הדרך.

המחסום היה לרוב מאויש ע"י חייל אחד חמוש, משועמם, ישוב על כיסא, שניגן בגיטרה עם סמל השלום ונמנם חליפות. סמי ואחיו הקטן-החתן ביקרו במחסום, כדי לבקש מהחייל אישור לנהל שיחת טלפון מעבר למיסוך הסלולרי, שגם הוא הוטל על הכפר. כאשר השניים התקרבו בשעת לילה לחייל המנמנם, זה התעורר בבהלה, אך ללא הנשק בידיו, מבולבל משתי הדמויות הקרבות אליו מתוך הכפר. היה רגע מתוח, מסוכן, אך השניים עצרו על עומדם, הרימו ידיים, החייל התעשת, והסכנה חלפה. אפשר להבין, שהחייל היה מתוח ומתוסכל מהמצב האבסורדי, בו הוא, לבדו, צריך לשמור על כל הכפר.

ובחזרה אל עבד, השקוע בסכסוך כספי עם המאפיה המקומית, שאיבד את מקור פרנסתו, הטנדר. עוד לפני המצור הוא איבד את אשתו היפה, האהובה, שעזבה אותו, ועברה לגור בבית אחר בכפר. עבד ניסה בכל כוחו לחזר אחריה, להשמיע לה סרנדות מתחת לחלונה, אך ללא הואיל. עבד היה נטול כל תקווה, נואש. הוא הלך אל המחסום, העיר בפתאומיות את החייל שישן על הכיסא עם הנשק בידיו. החייל קפץ בבהלה ופלט צרור לעבר הדמות הניצבת מולו.

הסופר ועבד, גיבורו הטראגי, השתמשו בחוכמה בנוכחות הצבאית ליד הכפר, כדי להציג את ההתאבדות כרצח. צמחה גם תועלת לכלל תושבי הכפר מהקורבן של עבד. כשמוקדם בבוקר למחרת המקרה, תושבי הכפר יצאו בתהלוכה קבוצתית לעבר המחסום, במחאה שקטה כנגד המצור האווילי, המחסום לא היה, הדרך הייתה פנויה.

זאת סצנת סיום מעולה, שנחרתת עמוק בזיכרון: עוד ועוד אנשים מצטרפים להולכים לעבר הזריחה, כשהיעד מתברר עם התקדמות התהלוכה, ואז העצירה הקבוצתית מתוך השתוממות ושמחה, כשנגלה האין-מחסום.

הסרט "ויהי בוקר" יוקרן מסחרית ברשתות "יס פלאנט" ו"סינמה סיטי" החל מיום חמישי 3 בפברואר 2022, וברשתות "קולנוע לב" ו "הוט סינמה" החל מיום חמישי 17 במרץ 2022. הסרט מעניק חוויית צפייה שכלית-רגשית אנושית-סוריאליסטית.