חגית בת אליעזר| גיבור על אנושי ופגיע: על הסרט החדש 'באטמן' (The Batman)

משוררת, מתרגמת, עורכת שירה ומבקרת תרבות. פרסמה ארבעה ספרי שירה. יוזמת ומנחה ערבי שירה בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר. חברה באגודת הסופרים, בעמותת "יקום תרבות" ובפורום מבקרי הקולנוע בישראל. ספרה הרביעי 'כח משיכה' ראה אור בהוצאת עמדה-כרמל בשנת 2020.

"באטמן" (The Batman) הוא סרטו של מאט ריבס, שיצא במרץ 2022, אך העבודה עליו התחילה במרץ 2017. במשך 5 שנים הסרט התבשל על אש קטנה, והתוצאה עשויה היטב. סביב באטמן, גיבור של DCקומיקס, מגנה של העיר גותהאם, נעשו סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה רבים, אך הגרסה הקולנועית הנוכחית של הבמאי-התסריטאי מאט ריבס בכיכובו של רוברט פטינסון היא האפלה ביותר בכל המובנים: העיר חשוכה בלא קרן שמש, מנהיגיה מושחתים עד היסוד, הפשע בה רצחני ובאטמן עגום וקודר מאי פעם. זהו סרט בלשי מסוגנן, אשר שומר על אחידות לכל אורכו, מצולם בגוונים של שחור עם הבלחות של אדום ביד האמן של גרג פרייזר, עם מוזיקה מקורית מאת מייקל ג'אקינו, התואמת בצורה מושלמת את מהלך העלילה, עם עומק פילוסופי על טבע האדם, מהפנט בעת הצפייה וממשיך להעסיק את המחשבה לאחריה.

גותהאם העיר נוכחת כיחידה שלטונית, כמו עיר מדינה "פוליס" בעת העתיקה, כמו העיר הקולנועית "מטרופוליס" בסרטו של פריץ לנג משנת 1927. הדמיון בין מטרופוליס לבין העיצוב של גותהאם בסרט "באטמן" מתבטא בקיומו של עולם תחתון נרחב, רוחש חיים. העיר מוקפת ים, והיא אי, או אף יבשת – יחידה גיאוגרפית. העיר מנוהלת ע"י מנגנון, היא יחידה פוליטית, מכאן, עיר גותהאם יחידה גיאופוליטית מייצגת. ככל הנראה, העיר ניו יורק, האי מנהטן בתוכה, ליתר דיוק, מהווה מודל לגותהאם בסרט. בסוף הסרט אשת החתול אומרת, שיוצאת מהעיר אל ה- upstate, ואנחנו משלימים במחשבה את האִמרה: Upstate New York. גיאוגרפית גותהאם היא ניו יורק, אך דמוגרפית היא זו של שנות ה-70 של המאה ה-20: עיר הפשע המאורגן, מסוכנת, הידועה לשמצה מסרטי גנגסטרים.

העננות הכבדה תלויה מעל לעיר יומם ולילה. היא עכורה וסמיכה, כמו שמיכה מלוכלכת של הומלס. העננות הזאת רבת השלכות. היא חוסמת כל רמז אור שמש, ומשרה אפלה קודרת. גשם בלתי פוסק, שלא מפרק אותה מנשקה, מדכא, מכופף את ראשי האנשים, מטשטש את הראייה, ומשקיע את רגליהם בבוץ דביק. באטמן מנצל את מסך העננות, כדי להקרין עליו באמצאות זרקור עוצמתי צלמית עטלף על עיגול אור, שנראה כמו עטלף העף על רקע ירח, כהזהרה לפושעים.

לרגעים ספורים באטמן מוריד את התחפושת של איש העטלף ומתגלה כברוס ויין. גם אז הוא עגום, עצור, הולך גלוי ראש בגשם, כשאנשים סביבו מסתתרים תחת מטריות, כי הגשם הזה הניתח על ראשו הוא כאין וכאפס לעומת בעיות חסרות הפתרון הרוחשות בראשו השחוח. ברוס ויין, בהרהור עמוק כבד, נראה כמו פסל האדם החושב המודרני. מדי פעם עולה מחשבה על פני השטח, האם אביו היה אדם טוב? האם הבנים נושאים בנטל חטאי האבות, נושא שמנוסח כתרגום לאנגלית של הפסוק התנ"כי "אבות אכלו בוסר ושיני ילדים תקהינה" (ירמיה ל"א, פסוק כ"ח, וגם יחזקאל י"ח, פסוק ב'). כידוע, ברוס ויין הוא יתום. הוריו נרצחו מול עיניו בהיותו ילד. בסרט, ברוס הבוגר רואה את עצמו כילד בהלוויית הוריו. טוב שלא כלולה בסרט הסצנה של השוד והרצח, במהלכה נתלשת מחרוזת מצווארה של האם, והפנינים מתפזרות סביב, אותה ראינו רבות בסרטי באטמן הקודמים ובסרט "ג'וקר" משנת 2019. יתמות משחקת תפקיד ראשי: אחוזת ויין של הוריו הוסבה לבית יתומים, והנבל הראשי של הסרט, איש החידות חסה בו.

אשת החתול ואיש העטלף

מקור: חגית בת אליעזר

יתמות היא מצב חברתי-תרבותי עתיק יומין. בעבר הלא כל כך רחוק תוחלת החיים הייתה נמוכה: אנשים נפטרו ממחלות, נשים מתו בלידה. ליתום מטען טראגי, תחושה מובנית של אובדן וקיפוח, יחסים מורכבים עם המאמצים. יתום, כדמות מורכבת, שימש גיבור של יצירות אומנות רבות העוסקות בבני אדם או אלגוריות על בעלי חיים. מוצאו של היתום, הלא תמיד ידוע, לא מגדיר את כיוון התפתחותו. זה נותן פתח להפתעות, דוגמת הפיכתו של הברווזון המכוער לברבור מפואר. היתום אינו מוגן ע"י הוריו ואינו מוגבל בתנועתו, על כן יכול לצאת למסעות, להרפתקאות, בהן הוא נדרש למידה רבה של תושייה הישרדותית. כך הם היתומים הספרותיים המפורסמים תום סוייר ואוליבר טוויסט ביצירותיהם של מארק טווין האמריקאי ושל צ'ארלס דיקנס האנגלי בהתאמה. רבים מגיבורי העל הם יתומים: סופרמן, ספיידרמן, פיטר קוויל, מנהיג שומרי הגלקסיה. הם, כבאטמן, נלחמים בפשע ונוקמים את אובדן קרוביהם, שחלקם נרצחו. עיצוב דמותו של באטמן כנוקם מהורהר, מתלבט, שנלחם בפושעים במכות בלבד, ללא כלי נשק, מנטרל, מביס אותם, אך נמנע מנטילת חיים, מתכתב עם הנסיך המלט, יתום טרי מאב, גדול הנוקמים הנבוכים.

איש החידות הוא הנבל הראשי, האנטגוניסט של הסרט. עם התקדמות העלילה מתגלה הדמיון בין באטמן לאיש החידות: שניהם יתומים, חכמים, פועלים עטויי מסכות. שניהם סבורים שהעיר רוחשת פשע. ברי שבאטמן נלחם בפושעים, אך בדרכו המעוותת, גם איש החידות מעניש את הפוליטיקאים המושחתים.

המסכה, התחפושת מאפשרות ומאשרות לבאטמן להילחם בפשע באופן תקיף והחלטי. כשברוס ויין לובש את הכפפות של באטמן, הוא למעשה "מוריד את הכפפות". קורה, שמסכה, המסתירה את הפנים, חושפת את האופי האמיתי של האדם, כפי שאומר איש החידות לבאטמן בפגישתם משני צידי תא המעצר, כשזכוכית עבה מפרידה ביניהם, עליה מתנפל באטמן בקריאות זעם, כשהרוצח המטורף מוציא אותו משליטה. "הם רוצים להוריד את המסכה שלנו, כדי לראות מי אנחנו, אך למעשה המסכה מגדירה אותנו, המסכה היא אנחנו", אומר הנבל בהכללה גם על באטמן.

באטמן הוא גיבור-על מאוד אנושי. כמעט לא משתמש בכוחות העל שלו. הוא עף פעם אחת, אך גם אז נחבט בנחיתה. הוא בהחלט אינו כל-יכול. מפענח מקרי רצח, אך את זה של הוריו לא מצליח לפצח. לעולם לא ידע מה היו מניעיו של הרוצח, האם פעל לבדו או נשלח לביצוע הרצח. באטמן אינו מספיק חכם, כפי שהטיח כלפיו איש החידות. אבל הוא כן מציל את העיר מההצפה, לה גרם הנבל ע"י פיצוץ הסכרים, שהגנו על העיר, מוקפת מאגרי מים. באפלת האסון בולט הלפיד אותו באטמן מדליק, כפרומתיאוס המיתולוגי, כשמוביל חבורת יתומים לכודים בהצפה אל חוף מבטחים.

ההצפה בסרט נגרמה ממעשה ידי אדם זדוני, אך היא גם אסון טבע, המאיים על ארצות השפלה באירופה, דוגמת הולנד. באטמן, אם כן, הוא הילד ההולנדי מן המשל הידוע, שסותם את הפרצה עד בואם של כוחות ההצלה.

הסרט ארוך במידה הנכונה, כי הרי הרוצח חייב להשלים את כל סדרת הרציחות המתוכננת שלו, ולפזר מספיק רמזים, שיובילו את באטמן אליו. כך גם בסרט של דייוויד פינצ'ר "שבעה חטאים", שהיווה השראה עבור מאט ריבס בעבודתו על "באטמן", בו הרוצח המטורלל תכנן את המפגש עם השוטר החוקר, שיהרוג אותו על החטא השביעי.

יפה בעיניי, שבאטמן נראה פוסע במהופך בראייתו של פושע, שהתהפך במכוניתו, כרמז על עטלפים התלויים מהתקרה מטה במערותיהם. השיח מהודק ומדויק. באטמן מעיד על עצמו "אני הנקמה". זאת הזדהות מוחלטת עם התפקיד, משכנע יותר מאשר הביטוי "אני הנוקם". בדומה הוא קורא לעצמו מטאפורית "אני הצללים", כשמדובר על פחדם של הפושעים, שהוא ייצא מאחורי הצללים.

באטמן

מקור: חגית בת אליעזר. צילום מסך

באטמן היתום, שגדל ללא משפחה, לא מקים משפחה, הוא מתבודד מושבע. השותפות, שנוצרה בינו לבין אשת החתול, היתומה גם כן, אינה מתפתחת לקשר רומנטי. ריקוד רכיבת האופנועים בסוף הסרט הוא מירב הקִרבה התנועתית ביניהם. הצופה רוצה, שימשיכו ככה ביחד, אך לא. הם עוצרים בצומת דרכים בלא אומר, ופונים כל אחד לדרכו. באטמן הוא אביר-נזיר בלא חיים אישיים, כולו לוחמה בפשע, בשירות החוק, מופת של הקְרבה.

"באטמן", ונכון יותר "הבאטמן" ("The Batman") זהו סרט אפל, בלא התבהרות, מסוגנן, אחיד לכל אורכו, עם מתח בלא הפוגה. לא ילדון כחול-אדום מקפץ, לא נוקמים מבודחים, אלא אדם בוגר, הלוקח מלוא האחריות על מעשיו, על כשליו, המודע למגבלותיו, בפסיעותיו הכבדות המדודות, או בתנופת המרוץ במכוניתו, בנקמתו הבלתי מתפשרת בנבלים שלא מפסיקים לצמוח מתוך רצחנות חסרת הרסן של טבע האדם.