זרקור| עיון בשער השירים "וובק, השם שהכרתי" למשורר יהודה ויצנברג ניב

עדינה בן חנן| זרקור

עיון בשער השירים 'וובק, השם שהכרתי' למשורר יהודה ויצנברג ניב

עיון בשער השירים 'וובק, השם שהכרתי' למשורר יהודה ויצנברג ניב

מהספר 'כל פעם שבורחת ממני מחשבה', הוצאת 'עיתון 77', 2021

הפעם ב"זרקור" בחרתי להתבונן בשער השירים "וובק, השם שהכרתי", מתוך ספרו החדש של יהודה ויצנברג ניב 'כל פעם שבורחת ממני מחשבה' ('עיתון 77', 2021). בשנים עשר שירי השער משורטטים בעדינות קשרים משפחתיים מרובי רבדים, המתפרשים על פני כמה דורות וכמה ארצות, ובמרכזם דמותו של וובק, אחיו למחצה של הדובר בשירי השער. משיר לשיר נגלית לקורא מערכת יחסים שנבנתה על קווי שבר שהותירה טראומה קשה של אובדן, ומתוארת בשירים כמו ברישום סיני, מעט קווים המכילים הרבה.

במהלך הרשימה אתייחס לשלושה שירים משער זה ואזכיר בקצרה שירים אחרים מהשער. ראשון מבין השלושה הוא השיר "ווֹבק" הפותח את השער.

עיון בשירים| עדינה בן חנן

יהודה ויצנברג ניב| ווֹבֵּק

ווֹבֵּק, הַשֵּׁם שֶׁהִכַּרְתִּי

מֵאָז יַנְקוּתִי,

הַשֵּׁם שֶׁאַבָּא וְאִמָּא

מְנַחֵם-מֶנְדֶל וְצִפֹּרָה-פֵּלָה זַ"ל

הִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ תָּדִיר

בִּפְנִיָּה אֵלֶיךָ.

הַשֵּׁם שֶׁהָיָה סָפוּג

מִבְּחִינָתִי

נִיחוֹחוֹת מִסְתּוֹרִיִּים מִשָּׁם,

מֵאַרְצְכֶם הַקּוֹדֶמֶת - פּוֹלִין,

אֶרֶץ הַדָּמִים שֶׁהֵקִיאָה

אֶתְכֶם מִתּוֹכָהּ.

עַד כַּמָּה

שֶׁזִּכְרוֹנִי מַגִּיעַ,

בְּשֵׁם זֶה פָּנִיתִי אֵלֶיךָ

עַד שֶׁהִגַּעְתִּי

לְבַגְרוּת.

קָרוֹב לְוַדַּאי

מִשּׁוּם שֶׁחַשְׁתִּי

בְּהַכָּרָה מְעֻרְפֶּלֶת שֶׁל יֶלֶד

שֶׁלֹּא אֲקַבֵּל תְּשׁוּבָה

אִם אֶקְרָא לְךָ

בְּשִׁמְךָ הָעִבְרִי:

זְאֵב.

שיר זה, הראשון בשער מתחיל בשם הפולני וובק ומסתיים בשם העברי זאב, שני שמות של אותה דמות, כמעין שני צדדים באישיותה. ודווקא השם וובק שדובר השיר כותב עליו: "השם שהיה ספוג/ מבחינתי/ ניחוחות מסתוריים משם" (עמ' 91) המרוחק הן מבחינת המקום והן מבחינת הזמן מדובר השיר הוא השם המקרב בין האחים, שבניהם "פער הגילים האדיר" (עמ' 96 "האמת צריכה להיאמר") ופער עצום בהוויה שבתוכה חוו את ילדותם. וובק הוא השם שחוזר לשורש המשפחתי המשותף אף אם הוא מסתורי, ואף אם יש בו ניחוחות משם. "בשם זה פניתי אליך/ עד שהגעתי/ לבגרות" (עמ' 91) מציין בהמשך השיר ויצנברג ניב. וובק אם כן הוא השם הראשוני של אחיו למחצה שהכיר הדובר בילדותו, השם שהיה בשימוש בתוך המשפחה הגרעינית ואולי בשל כך יקר כל כך ובלתי ניתן להמרה ל"זאב" העברי.

בבית שלישי מוזכרת "ארצכם הקודמת – פולין/ ארץ הדמים שהקיאה/ אתכם מתוכה", אך בסיום השיר עולה שעל אף שהארץ הקודמת הקיאה את וובק, את אבא ואת אמא מתוכה הם לא היו מוכנים לוותר על השם הפולני וובק, אחזו בו והמשיכו להשתמש בו כחלק מזהותם שלא ניתן להתיכה, גם לא בכור ההיתוך הישראלי.

הדגש על שמו של אדם כמייצג זהות בולט בשיר לא רק על ידי שמו הכפול של וובק. במהלך השיר המילה "שֵׁם" מופיעה ארבע פעמים ופעם נוספת בהטיה "שמך", בנוסף השיר משופע בשמות. מלבד וובק וזאב מופיעים בשיר גם השמות: מנחם מנדל, האב המשותף לוובק ולדובר השיר וציפורה פלה, אימו של הדובר בשיר, שניתן לראות גם בשמותיהם חלק מזהותם.

אפשר לראות בשיר זה שיר מעגלי הפותח בשם ומסתיים בשם. פותח ב"וובק, השם שהכרתי" ומסתיים "בשמך העברי / זאב", וזאת על אף ההבדלים שמציינים שני השמות ועל אף שכל שם הגיע מפלנטה אחרת הן מבחינת המקום והן מבחינת הזמן.

בכל שיר מתוך שירי המחזור מתגלה צד נוסף בדמותו של וובק והיבט נוסף במערכת היחסים המשפחתית המתעצבת לאורך השנים. אם התקופה המתוארת בשיר הראשון "וובק" נעה מאז ינקותו של הדובר ועד בגרותו, השיר השני והשלישי מתרחשים לאחר מותו של וובק. בשיר השני "בבית הקברות" (עמ' 92) פוקד דובר השיר את קברו של וובק בבית הקברות שבו קבור גם אביהם המשותף, ובמהלך הביקור בבית הקברות דובר השיר רואה בעיני רוחו את אביהם צופה בהם מקברו במבט דומע. השיר השלישי "סוף סוף חזרת" (עמ'93) מתחיל אף הוא אחרי מותו של וובק, ובהמשכו חוזר אל סיפור הצלתו בהיותו נער.

יהודה ויצנברג ניב| סוֹף סוֹף חָזַרְתָּ

סוֹף סוֹף חָזַרְתָּ

לִזְרוֹעוֹת אַבָּא שֶׁכֹּה אָהַבְתָּ

וַאֲשֶׁר כֹּה אָהַב אוֹתְךָ.

הָאַבָּא, שֶׁהוֹשִׁיט לְךָ

יָד מְחַלֶּצֶת

מִתּוֹךְ הַתֹּפֶת.

הָאַבָּא, שֶׁעַל פִּי הַמְּסֻפָּר

לֹא זִהָה בִּתְחִלָּה בֵּין הַהֲמוֹנִים

שֶׁגּוֹרָלָם נֶחְרַץ

כְּשֶׁהוּבְאוּ בִּקְרוֹנוֹת הַתֹּפֶת

לְמַחֲנֵה הַהַשְׁמָדָה

"אוֹשְׁוִיץ",

בַּנַּעַר הַמָּרוּט, הַסָּחוּף, הַמֻּרְעָב,

אֶת בְּנוֹ זְאֵב-ווֹבֵּק,

יוֹצֵא חֲלָצָיו.

השיר "סוף סוף חזרת", המתאר את סיפור הצלתו של וובק על ידי אביו, יוצר דיאלוג בין-טקסטואלי עם סיפור עקדת יצחק, הן על ידי הרמזים בדרך הדמיון והן בדרך הניגוד. בבית ראשון מתואר הקשר העמוק והחם בין וובק לאביו במילים: "אבא שכה אהבת/ ואשר כה אהב אותך", ובו נטוע הרמז בדרך הדמיון לפסוק: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת..." (בראשית כב ב'), אהבה שבשיר של ויצנברג ניב עולה דרגה: "אשר כה אהב אותך".

ההרמז הבא בשיר לסיפור עקדת יצחק הוא על דרך הניגוד. אם בסיפור המקראי נכתב: "וישלח אברהם את ידו וייקח את המאכלת לשחוט את בנו" (בראשית כ"ב י'), בשיר "סוף סוף חזרת" כותב ויצנברג ניב: "האבא, שהושיט לך/ יד מחלצת/ מתוך התופת". בשני המקרים האב מושיט יד לבנו, בעקדת יצחק זו יד האוחזת במאכלת, בשיר של ויצנברג ניב זו יד מחלצת מהמאכלת. למעשה בשיר של ויצנברג ניב האב מקבל את תפקיד המלאך הגואל מסיפור העקדה שקורא אל אברהם: "אל נא תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה", (בראשית כ"ב י"ב). ביסוס נוסף לכך שהאב ממלא את תפקיד המלאך ניתן למצוא גם בשימוש במילה "נער", כפי שהמלאך קרא ליצחק בסיפור המקראי, ובשיר של ויצנברג ניב: "בנער המרוט, הסחוף, המורעב...", שאביו התקשה לזהות כבנו.

דבר נוסף שאני רוצה לעמוד עליו הוא הקשר שנוצר בשיר בין מצלול לתוכן. קשר מצלולי בולט, המבוסס על שלושה עיצורים חוזרים, נוצר בין "יד מחלצת מתוך התופת" שאביו הושיט לוובק לבין "יוצא חלציו", אך בה בעת טומן בחובו גם קשר תוכני היוצר זיקה בין שני אירועים המתארים הענקת חיים: הראשון מבחינה כרונולוגית: "יוצא חלציו", אב המעניק חיים לבנו בלידתו, השני: "יד מחלצת", אב המעניק חיים לבנו בעת הצלתו מהתופת.

אל מול קשר זה המבסס היאחזות בחיים, נוצר בשיר קשר מצלולי נוסף בין הצליל המסיים את הבית השלישי: "שגורלם נחרץ", לבין הצליל המסיים את הבית הרביעי: "אושויץ", וגם במקרה זה נוצרת זיקה בין מצלול לתוכן, שני סיומיי הבתים, שלישי ורביעי עוסקים באובדנם של החיים.

הקשרים הדקים בין חיים למוות, בין תופת לגאולה נרקמים בשיר הן על ידי מצלול המחדד אותם, והן על ידי הרמזים בדרך הדמיון ובדרך הניגוד לסיפור עקדת יצחק, הרמזים המעגנים את השיר בהקשר תרבותי רחב יותר מהסיפור הפרטי ומעניקים לו רבדים עמוקים הנטועים במסורת היהודית.

השיר "סוף סוף חזרת" עובר מהלך כרונולוגי הפוך, הוא פותח בסיום חייו של וובק כאשר החזרה היא לזרועות האב המת, ומסתיים בשורה "יוצא חלציו" החוזר לנקודת הפתיחה של החיים, וכך כמו בכל שירי המחזור מעניק לוובק חיים אחרי מותו.

במהלך הקריאה בשירים עולים הפערים בין האחים, למשל בשיר "האמת צריכה להיאמר" כותב ויצנברג ניב: "האמת צריכה להיאמר:/ לא הינו אחים/ במובן המקובל/ של צמיחה משותפת/ וחוויות ילדות/ משותפות.// פער הגילים האדיר,/ המסות המרות/ שעברת בילדותך,/ יצרו לדאבוני משוכה/ בלתי עבירה" (עמ' 96).

בשיר "רק המלחמה" הוא כותב: "רק המלחמה/ הארורה ההיא יכולה/ הייתה ליצור/ הרכבים כה משונים/ של אירועים/ ושל משפחות." (עמ' 95). אך לקראת סיום שער השירים מופיע השיר "עם השנים" שמעניק פרספקטיבה רחבה על קשר בין-דורי שהתפתח בתוך המשפחה המורכבת שנוצרה למרות תהפוכות ההיסטוריה, הפערים שנגרמו בעטיה ביחסי האחים וקווי השבר שהותירה בכל אחד מבני המשפחה.

יהודה ויצנברג ניב| עִם הַשָּׁנִים

עִם הַשָּׁנִים הִתְחַלְתָּ

לִדְמוֹת לְאַבָּא:

חֲרִיפוֹת הַמַּחְשָׁבָה,

הַשְּׂחוֹק בָּעֵינַיִם,

מְלֵאוֹת הַגּוּף,

תָּוֵי-הַפָּנִים.

כָּמוֹהוּ, הֶעֱמַקְתָּ

אֶת שִׁיבָתְךָ לַדָּת וְלַמָּסֹרֶת,

הִתְפַּלְפַּלְתָּ עִמּוֹ

מִדֵּי שַׁבָּת וְחַג

בִּקְבִיעוּת

וְאַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ

שָׂכַרְתָּ אֶת כִּסְּאוֹ

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת "שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת"

בְּמֶרְכַּז הָעִיר רְחוֹבוֹת,

בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁבּוֹ עָלִינוּ

לְמִצְווֹת בְּגִיל שְׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה,

אֲחִי דָּוִד וְאָנֹכִי

וְכַמָּה שָׁנִים אַחֲרֵי-כֵן

בִּנְךָ הַבְּכוֹר.

שני בתים ראשונים בשיר "עם השנים" (עמ' 101) מעבים את דיוקנו של וובק העולה מהשירים, ובשיר זה דיוקנו עולה מתוך דמיון לאב המשותף לאחים. בית ראשון מציין דמיון במראה ובתכונות אופי בין וובק לאביו ובית שני מתמקד בתהליך התקרבות לדת ולמסורת שעברו שניהם, התקרבות שהעניקה לרצף האירועים המתוארים בהמשך השיר בית, בית כנסת. לאחר מכן בבית שלישי ורביעי מצוינת רשימת אירועים משפחתיים שהתרחשו בבית הכנסת "שונה הלכות" ברחובות. רשימה המוצגת לקורא ללא פרשנות או הסבר, ובזה כוחה. עצם הנחת האירועים בזה אחר זה ללא חיווי דעה או תובנה עליהם הופכת לאמירה עוצמתית על קשר משפחתי רב-דורי המתקיים עם השנים גם בתוך משפחה בעלת יחסים סבוכים שויצנברג ניב מתאר, ועל אף "המלחמה/ הארורה ההיא" שיצרה "הרכבים כה משונים/ של אירועים/ ושל משפחות" ("רק המלחמה" עמ' 95).

בית הכנסת "שונה הלכות" הממוקם במרכז העיר רחובות, הופך בשיר לנקודת מרכז של מעגל משפחתי: אחרי פטירת אביו, וובק שכר את כיסאו בבית הכנסת, בבית כנסת זה שני אחיו של וובק מאותו אב עלו למצוות, ומאוחר יותר גם בנו הבכור של וובק. לכאורה רצף אירועים משפחתיים בטקסים דתיים, אך מתוכם נחשפים יחסי קרבה תת-קרקעיים בין בני המשפחה, שאולי אינם נראים מעל פני האדמה אך מעמיקים בתוכה כמי תהום.

כריכת הספר 'כל פעם שבורחת ממני מחשבה' ליהודה ויצנברג ניב

מקור: אתר 'סטימצקי'

לא בכדי בחר ויצנברג ניב בדמותו של וובק לספר סיפור משפחתי מצולק, דמותו מהווה צומת המקשר בין עבר טראומטי בפולין לחיים עמוסי מהמורות בארץ, ושמו הכפול: וובק הפולני, זאב העברי, מסמלים יותר מכל את שתי הזהויות שהיוו את אישיותו. שער השירים כולו "וובק, השם שהכרתי" מתאפיין בשירים נזיריים, מתומצתים שדרכם ויצנברג ניב משרטט ברגישות את קו השבר הפוצע בין שתי זהויות אלו, שלא היו רק מנת חלקו של וובק-זאב אלא של רבים רבים שחיו ועדיין חיים בתוכנו.