זרקור| עיון בשיר 'חור בקיר בטון' למשוררת עדן שפילמן

עדינה בן חנן| זרקור

עיון בשיר 'חור בקיר בטון' למשוררת עדן שפילמן

עדן שפילמן | חור בקיר בטון

פַּס שֶׁל שֶׁמֶשׁ

חוֹדֵר דֶּרֶךְ

חֹר בְּקִיר בֶּטוֹן

שָׁם אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת עַל רִצְפָּה,

מִתְבּוֹנֶנֶת בִּרְסִיסֵי הָאָבָק

כְּרִקּוּד נִצְחִי

הַחוֹדֵר אֶל תּוֹךְ הָאֲפֵלָה,

אַבְקַת קְסָמִים, הִיא מְחַיֶּכֶת לְעַצְמָהּ,

וְיוֹדַעַת שֶׁעִם רֶדֶת עֶרֶב

הַקֶּסֶם יֵעָלֵם,

וְרַק חֹר בְּקִיר בֶּטוֹן יַזְכִּיר לָהּ

שֶׁהִיא עֲדַיִן מְשֻׁגַּעַת

בְּאַבַּרְבָּנֵאל.

מתוך הספר "חיה בכל עונותיה" 2021

עדינה בן חנן| עיון בשיר

השיר "חור בקיר בטון" מחולק לשני מצבים מנוגדים שעדן שפילמן מציבה מול הקורא, אחד מתרחש ביום, ובו מציאות ודמיון מתערבבים בלי יכולת להפריד בניהם - דרך חור בקיר בטון חודר פס של שמש לחדר אפל שבו אישה יושבת על רצפה. פס השמש הופך את רסיסי האבק המוארים על ידו לאבקת קסמים מרקדת בדמיונה של האישה. מצב שני מתרחש עם רדת ערב, שבו נגוז פס השמש וקסמו, ואותה אישה חוזרת אל הוויית החיים המנוכרת שבה היא חייה, הוויית חיים הניצבת מולה וחודרת לתודעתה, היא עדיין משוגעת באברבנאל.

הבחירה במילה "משוגעת" להגדרת מצבה, ולא בהגדרות שונות ומשונות המצייתות לחוקי הפוליטיקלי קורקט, כמו: מתמודדת נפש, מעוררת בנפשה, לוקה בנפשה ועוד, היא בחירה אמיצה ההולמת בקורא בעוצמת כנותה, ומנכיחה בשיר באופן הברור ביותר את מצבה.

בעת קריאת השורה הראשונה בשיר של שפילמן: "פס של שמש" לא יכולתי שלא להיזכר בשירו של ביאליק "רק קו-שמש אחד עברך", ונקודת דמיון זו אינה היחידה בין שירים אלה. להדגמת דברי אני מצטטת כאן את שירו של ביאליק בשלמותו:

ח.נ ביאליק| רַק קַו שֶׁמֶשׁ אֶחָד

רַק קַו-שֶׁמֶשׁ אֶחָד עֲבָרֵךְ,

וּפִתְאֹם רוֹמַמְתְּ וְגָדָלְתְּ;

וַיְפַתַּח חֶמְדָּתֵךְ וּבְשָׂרֵךְ,

וּכְגֶפֶן פֹּרִיָּה בָּשָׁלְתְּ.

וְרַק סַעַר לֵיל אֶחָד עֲבָרֵךְ,

וַיַּחְמֹס אֶת-בִּסְרֵךְ, נִצָּתֵךְ;

וּכְלָבִים נְבָלִים בַּהֲדָרֵךְ

יָרִיחוּ מֵרָחוֹק נִבְלָתֵךְ –

מלבד 'פס של שמש' בפתח שירה של שפילמן ו'קו-שמש' בפתח שירו של ביאליק, בשני השירים האור המופץ מהם מעניק לאישה העומדת במרכזם תקווה ואופטימיות. בשיר של ביאליק האור מעניק לאישה אפשרות לגדול, להתפתח, לפרוח. בשיר של שפילמן האור מעניק לאישה אפשרות להמיר מציאות מחרידה של בדידות וסטיגמה חברתית בעולם קסום שבדמיונה. בנוסף, הערב בשירה של שפילמן והליל בשירו של ביאליק, המופיעים בהמשכם של השירים, מבטלים את האפשרויות שיוצר האור וזורקים את האישה אל עולם אפל תרתי משמע. מלבד החושך המשתרר, בשיר של ביאליק האישה נזרקת אל עולם חומס הדורס הן את גופה, הן את נשמתה, ובשיר של שפילמן הערב מבטל את האפשרות של רסיסי האבק להפך לאבקת קסמים מרקדת, ומחזיר אותה אל מציאות חומסת לא פחות.

מה גדול כוחו של פס שמש הבוקע מחור בקיר בטון להפוך אפילו מציאות מרה כל כך לעולם קסום. מה גדול כוחו של האין, של החור המאפשר לפס השמש לחדור לאפלת חייה, וכמה קשה המעבר הדרסטי בין יום ללילה בבדידות השוררת בבית משוגעים.

בשיר של שפילמן בואו של הערב קשור גם בשתי תובנות העולות בתודעתה של האישה: הראשונה, המובנת מאליה, היא הידיעה שעם רדת ערב הקסם יעלם, אך תובנה זו היא רק הקדמה לשנייה המצמררת שבסוף השיר. בין תובנה ראשונה לשנייה מפרידה השורה: "וְרַק חֹר בְּקִיר בֶּטוֹן יַזְכִּיר לָהּ”, המתאפיינת במצלול מהדהד הלוכד את תשומת הלב המוסיקאלית של הקורא. בשורה זו ישנה חזרה על שלושה עיצורים קשים: חזרה מרובעת על העיצור ר', חזרה משולשת על העיצור ק'/כּ' דגושה וחזרה כפולה על העיצור בּ' דגושה בתחילת שתי מילים עוקבות: בקיר בטון. בנוסף לכך, מתעשר מצלול שורה זו בחרוז פנימי: בְּקִיר-יַזְכִּיר.

דחיסות אותם עיצורים זה אחר זה, בתוספת החרוז הפנימי המדגיש עוד יותר את צלילי העיצורים הקשים, מעניק לשורה זו מקצב של תיפוף הולך וגובר, ומכין את הקורא לקראת התובנה המכאיבה בסיום השיר. תובנה המועצמת על ידי המוסיקאליות הדרמטית שלפניה, כמו פס קול בסרט אימה המתחזק לקראת הסצנה המחרידה ביותר, והיא אכן מחרידה, היא עדיין משוגעת באברבנאל.

חשיבותו של הספר "חיה בכל עונותיה" בכלל ושל השיר "חור בקיר בטון" בפרט הוא הנכחת מקום שרובנו מעדיפים להסיט ממנו את מבטנו, מקום זניח ומוזנח במודעות החברתית, מוכה סטיגמות ודעות קדומות. באומץ לב נדיר מכניסה אותנו עדן שפילמן לתוך גיהינום בשם אברבנאל, מתארת את רגעי השפל וההתעלות, רגעי הקסם והאימה ומעלה על נס את היכולת האנושית למצוא נחמה אפילו בפס של שמש החודר דרך חור בקיר בטון.

המשוררת עדן שפילמן קוראת מתוך ספרה החדש 'חיה בכל עונותיה' בהוצאת ארגמן מיטב, 2021

באדיבות אתר שיתוף הסרטונים YOUTUBE וערוץ המשוררת