זרקור| עיון בשיר 'השלכות' למשוררת חגית בת אליעזר

זרקור| עדינה בן חנן

עיון בשיר 'השלכות' למשוררת חגית בת אליעזר

חגית בת אליעזר | הַשְׁלָכוֹת

יוֹצֵאת מֵהַדֶּלֶת

וְהַמָּקוֹם מַתְחִיל לְהִתְמוֹטֵט

אֲנִי רָצָה בַּמַּדְרֵגוֹת וְהַהֶרֶס בְּעִקְּבוֹתַי

מִישֶׁהוּ אָמַר

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לְאוֹתָהּ חֲוָיָה רִאשׁוֹנָה פַּעֲמַיִם

אָז לָמָּה לַהֲרֹס אֶת הַבַּיִת עַל שׁוֹכְבוֹ בְּחוֹם גּוּפֵינוּ?

"כִּי שִׂמְחָתֵךְ הִרְקִיעָה

וְשָׁחֲקָה אֶת אִזּוּן הַחַיִּים לְלֹא מַשְׁמָעוּת

הִסְתַּכְּלִי לְאָחוֹר,

לֹא מֶלַח וְלֹא סֻכָּר

הַכֹּל רֵיק מֵחָדָשׁ"

עיון בשיר| עדינה בן חנן

ההנחה העומדת בבסיס הפרשנות האינטרטקסטואלית היא שכל טקסט הוא צומת של טקסטים. השיר "השלכות" של חגית בת אליעזר מאשש הנחה זו. אחד מהטקסים הנזכרים בשיר בולט על פני השטח והשני טמון בהרמזים המפוזרים בשיר. במהלך העיון בשיר אבהיר נקודה זו, אך ראשית למבנה השיר.

"השלכות" הוא שיר המבוסס על דיאלוג בין הדוברת לבן זוגה, גם אם חלק מדיאלוג זה מתקיים במחשבותיה של הדוברת. שני בתים ראשונים נאמרים מפי הדוברת, ושניים אחרונים נאמרים מפי בן זוגה. בבית ראשון של השיר הדוברת מתארת את מעשיה, בבית שני היא מספרת על מחשבותיה ובסיומו היא מעלה שאלה שמקבלת תשובה בתחילת בית שלישי מפי בן זוגה. בנוסף, בית שלישי ורביעי תחומים בין מירכאות כפולות המעידות שזהו ציטוט, כך הופך השיר לדיאלוג בין בני הזוג, גם אם חלקו מצוי במחשבות.

בית ראשון מתאר מנוסה מבוהלת של הדוברת מההרס הרודף אחריה, מנוסה המתרחשת ברגע אחרון האפשרי למנוסה, רגע לפני שהמקום הופך לעיי חורבות. נוצרת תחושה שבעת הירידה בכל מדרגה ומדרגה שהדוברת יורדת בה, המדרגה שדרכה עליה קודם כבר קרסה מטה. תחושת הקריסה מתחזקת גם על ידי המצלול בבית זה, היוצר אונומטופיאה של מפולת הולכת ומתמשכת. יש לציין שהפועל "להתמוטט" שבסיום שורה שנייה, הוא כשלעצמו אונומטופאי, ודרכו ניתן לשמוע את תהליך ההתמוטטות של הבית על ידי חזרה משולשת בתוכו על הצליל ט/ת. חזרה נוספת על צליל זה נמצאת במילה "מתחיל" שלפניו, כך נוצרת חזרה מרובעת על אותו צליל בסיום שורה שנייה, המחזקת אותו אף יותר.

יוֹצֵאת מֵהַדֶּלֶת

וְהַמָּקוֹם מַתְחִיל לְהִתְמוֹטֵט

אֲנִי רָצָה בַּמַּדְרֵגוֹת וְהַהֶרֶס בְּעִקְּבוֹתַי

בנוסף, חזרה על צליל זה מתרחשת בכל הבית הראשון, בן ארבע השורות הקצרות. פעמיים בשורה ראשונה, ארבע פעמים בשורה השנייה הממקדת את תשומת הלב המוסיקלית של הקורא אליה, ובשורות שלישית ורביעית בכל אחת מהן פעם אחת, כמעין הד של ההתמוטטות ההולך והמתרחק מהדוברת נוכח בריחתה מהמקום. הדגשה על צליל זה מובלטת גם באמצעות מיקומו בסיומי כל ארבע השורות, כמעין פעימות של פעמי הדוברת הנסה על נפשה.

לאחר מכן מופיע בית בן שתי שורות שנראה במידה מסוימת כהרחקת עדות או ניסיון להביט על חווית הרס הבית והזוגיות שהתקיימה בו מנקודת מבט פילוסופית יותר, ובו וריאציה על האמרה "אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמים. זה לא יהיה אותו נהר ולא אותו אדם" המיוחסת לפילוסוף היווני הרקליטוס. זהו הטקסט שניתן להבחין בו באופן ברור בצומת הטקסטים המתקיים בשיר "השלכות", כאשר בשיר אמרה זו מקבלת שינוי "אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לְאוֹתָהּ חֲוָיָה רִאשׁוֹנָה פַּעֲמַיִם", ומרמזת על חוויה ראשונית, אולי מסעירה שלא ניתן לחזור עליה כפי שהייתה בראשונה. אחר כך מגיעה השאלה של הדוברת התוהה, אם בשל כך צריך להרוס את הבית.

בית שלישי פותח בתשובת בן זוגה של הדוברת על התהייה שהיא מעלה, ובו גם מתגלה רמז לקרע בין בני הזוג. במקום שהשמחה תרקיע שחקים כמו הביטוי המקורי בעברית, תשובת בן הזוג היא ש"שמחתך הרקיעה/ ושחקה את איזון החיים ללא משמעות". דווקא השמחה של הדוברת היא שיצרה את המשבר בניהם והפכה את יחסיהם לחסרי משמעות, לפחות מנקודת מבטו של בן הזוג.

בית רביעי כמו השלישי אינו מוסר את מלוא המידע על המשבר בזוגיות, וגם בו יש בו פערים שלא ניתן להשלים, אך עדיין ניתן לדלות ממנו כמה פרטים. ראשית, בן הזוג מציע לה לפנות לאחור, ולראות שאפילו המוצרים הבסיסים ביותר: מלח וסוכר אינם כבר בבית, ובאנלוגיה ליחסי בני הזוג חסרים בניהם הדברים הבסיסים ביותר לקשר, מה שיש בניהם הוא נוכחות ה"ריק". בנוסף, מלח וסוכר מעבר להיותם מוצרים בסיסים בבית יכולים להיות גם סמל למתוק ולמלוח ביחסי בני הזוג שאפילו הם חסרים, אך בעיניי יש בשיר זה משהו נוסף והוא ארמז לסיפור מנוסת לוט ואשתו מסדום. זהו הטקסט הנוסף בצומת הטקסטים שבשיר "השלכות" שאינו גלוי כמו הראשון וניתן לזהותו מתוך ההרמזים אליו במהלך השיר.

הרמזים לסיפור זה ממוקמים בבית ראשון ואחרון. בבית ראשון על דרך הדמיון ובבית אחרון על דרך ההיפוך. בבית הראשון מתוארת מנוסה מההרס והחורבן של הבית, בדומה למנוסת לוט ואשתו מסדום רגע לפני שהמקום מתחיל לקרוס, כפי שמתואר בבראשית פרק יט - טו "... וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲוֺן הָעִיר". בנוסף, המילים: דלת, מקום, בית, שמצויות בבית ראשון בשיר חוזרות מספר רב של פעמים בסיפור מנוסת לוט ואשתו מסדום. גם פעלים רבים מהשורש י.צ.א. מופיעים בסיפור זה, ובשיר פועל משורש זה "יצאתי" ניצב בתחילתו. להלן מספר מצומצם של דוגמאות מתוך פרק יט, בבראשית: דלת- ו. "וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו..." ט. "וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת." בית- ב. "וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם...". ד. "טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת...". מקום- יב. "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם...". יד. "וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה ."

בבית אחרון הדמיון לסיפור התנכי הוא על דרך ההיפוך. בשורה ראשונה בבית זה בן הזוג פונה לדוברת ואומר לה, אולי דורש ממנה, לפחות על פי הבחירה בדרך הציווי, "הסתכלי לאחור", ההפך מהבקשה שהופנתה אל לוט על ידי המלאכים בפרק יט פסוק יז "... הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט...". בהמשך מתאר בן הזוג את הבית הנטוש בריקנותו, אפילו ללא המוצרים הבסיסים ביותר מלח וסוכר, ובהקבלה לסיפור ההימלטות של לוט ואשתו אל הרי המלח שליד סדום, נוצר בבית אחרון היפוך נוסף לעומת הסיפור התנכי; שהרי בהמשך פרק יט בעת מנוסת לוט ואשתו להרים, כתוב בפסוק כו: "ותבט אשתו מאחוריו ותהי לנציב מלח", ואילו בשיר של בת אליעזר: "הסתכלי לאחור לא מלח ולא סוכר". בשיר, לעומת סיפור בריחת לוט ואשתו, אין אפילו מלח, גם אין סוכר, יש רק ריקנות הממלאת את המקום שהיווה פעם בית.

כמו בכל טקסט אינטרטקסטואלי גם בשיר זה מבנה הסיפור הקדום משמש תשתית לצרכי הטקסט המאוחר, תוך מגוון אפשרויות. בבית ראשון של השיר, האנלוגיה לסיפור מנוסתם של לוט ואשתו מסדום מעניק תהודה היסטורית המעצימה את חווית ההרס ואת האימה מפניו שחווה הדוברת במנוסתה. בית אחרון מעמיד מול הטקסט הקדום נקודת מבט חדשה ושונה. בניגוד לבית הפותח שבו ניתן לחוש את ההתמוטטות והבהלה, ללא אפשרות לשנות את המצב, בשורה המסיימת את השיר "הכל ריק מחדש" עולה באופן פרדוכסלי היבט אופטימי, המציע דרך נוספת להתבונן על הסיפור של לוט ואשתו, ועוד יותר על הסיפור האישי של הדוברת ובן זוגה- לראות בריק שנוצר אחרי ההרס הזדמנות, הזדמנות למלא אותו מחדש, הזדמנות להתחדשות.

יופיו של השיר "השלכות" טמון בשימוש שעושה בת אליעזר במרחב האפשרויות הנוצרות בטקסט אינטרטקסטואלי - תוך הישענות על טקסטים קדומים, פעם דרך דמיון לטקסט קדום בבית ראשון, פעם דרך ניגוד אליו בבית אחרון ופעם נוספת בבית שני תוך וריאציה על אמרה קדומה, היא מזקקת את האמירה האישית שלה, מעצימה אותה ובה בעת מעניקה לטקסטים הקודמים נקודת מבט נוספת להתבונן בהם.