זרקור י"ז| עיון בשיר 'מדרש שם' למשורר גיא עינת

עדינה בן חנן| זרקור י"ז

עיון בשיר: 'מדרש שם' למשורר גיא עינת

מדרש שם / גיא עינת פורסם בחשבון הפייסבוק של המשורר גיא עינת

לַבְּכוֹר קָרְאוּ גּוֹלָן

לַשֵּׁנִי גִּלְעָד

וְלִי נִשְׁאַר גִּלְבּוֹעַ,

וְאָז הִתְחָרְטוּ.

(סַבָּא אַהֲרֹן שִׁנֵּן אֶת קִינַת דָּוִד

וְהִתְרִיעַ מִקִּלְלַת אַל טַל וְאַל מָטָר)

כְּשֶׁנִּגְמְרוּ הֶהָרִים בַּגִּימֶל

קָרְאוּ לִי

גַּיְא,

בַּתְּעוּדָה הַכְּחֻלָּה מֻכְחָשִׁים שָׁרָשַׁי -

שֵׁם הָאָב: אוּרִי (שֶׁהָיָה סַבַּח)

שֵׁם הָאֵם: נִילִי (בִּנְעוּרֶיהָ נוֹיְמַן)

שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה: עֵינַת ((בְּמֵסוֹפּוֹטָמִית עֵינָצִ'י).

וְכָךְ נִשְׁאַרְתִּי עִם מִדְרַשׁ שְׁמִי:

גֵּיא בֶּן הִינּוֹם

גֵּיא צַלְמָוֶת

גֵּיא הַהֲרֵגָה.

(בְּפֶסַח גָּשׁוּם אֶחָד טִיַּלְתִּי בַּגִּלְבּוֹעַ

וְרָאִיתִי אִירוּסִים נְדִירִים).

עיון בשיר

השיר "מדרש שם" לגיא עינת מתאר הפחתה אחר הפחתה בערכו של הדובר. הפחתה ראשונה מתרחשת בבחירת שמו הפרטי, כפי שמתואר בבית ראשון: ”לבכור קראו גולן/ לשני גלעד/ ולי נשאר גלבוע”. בהמשך מסתבר שגם שם ההר שנשאר בשבילו נלקח ממנו בגלל אימתה של קללה קדומה: "הרי בגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם..." (שמואל ב' פרק א' פסוק כ"א), שקילל דוד את הגלבוע. בבית שלישי אחרי הווטו של סבא אהרון על השם גלבוע מספר הדובר: ”כשנגמרו ההרים בגימל קראו לי גיא”, ולא זו בלבד שלא קיבל שם של הר כשני אחיו, השם שניתן לו, גיא, הוא היפוכו של הר מתנשא מעל פני סביבתו, למעשה הוא מעין נגטיב של הר.

בהמשך בית שלישי מתברר שבנוסף להפחתה בשמו, גם הממסד הישראלי, שתעודת הזהות הכחולה מייצגת אותו בשיר באופן מטונומי, מפחית בערך מוצאו ומכחיש את שורשיו. מה נשאר לו אם כך? על פי עדותו בשיר: "...נשארתי עם מדרש שמי" שכל הצירופים שלו בשיר קשורים למוות.

הצירוף הראשון, גיא בן הינום שבירושלים ידוע כמקום שבו הוקרבו בני אדם לאלים, כפי שמתואר בדברי הימים ב פרק לג: "א. בֶּן-שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ... ב. ... וַיָּקֶם מִזְבְּחוֹת לַבְּעָלִים, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרוֹת, וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, וַיַּעֲבֹד אֹתָם". "ו. וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת-בָּנָיו בָּאֵשׁ, בְּגֵי בֶן-הִנֹּם, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי". עדות נוספת למעשי הזוועה בגיא בן הינום מופיעה בספר ירמיהו פרק יט, ה-ו: "וּבָנוּ אֶת-בָּמוֹת הַבַּעַל, לִשְׂרֹף אֶת-בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ--עֹלוֹת לַבָּעַל: אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי, וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי. לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְלֹא-יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת, וְגֵיא בֶן-הִנֹּם--כִּי, אִם-גֵּיא הַהֲרֵגָה". במקור זה מצוי גם הצירוף השלישי לשם גיא שעינת מזכיר בשירו, גיא ההרגה, צירוף שאחרי מלחמת העולם השנייה הפך לשם גנרי לבורות הענק שבהם הוצאו להורג המוני יהודים. הצירוף השני שמזכיר עינת בשירו, צלמוות, ידוע מספר תהילים כג, ד, הוא כולל גם צל כהה וגם מוות בצירוף עצמו.

שמות רבים בשיר, חמישה מהם פרטיים: גולן, גלעד, גלבוע, גיא, אהרון, דוד, אורי, נילי– כולם שמות ישראלים מובהקים, הנטועים או בגיאוגרפיה של ארץ ישראל או בהיסטוריה של עם ישראל או בשניהם. שלושה הם שמות משפחה שמוצאם מאזורים אחרים בעולם ושונו בעקבות נסיבות החיים: סבח, שם המשפחה המקורי של האב, אופייני למשפחות שעלו לישראל מארצות דוברי ערבית, ושונה, כמו שמות משפחה רבים, כדי להתערות בארץ. נוימן, שם הנעורים של האם, אופייני ליהודים שעלו מגרמניה ושונה כנראה בעקבות נישואים. עינצ'י, שם המשפחה במסופוטמית, על פי השיר, אשר שונה לעינת בעברית, שם הנשמע כשם חיבה בגלל הסיומת צ'י, האופיינית לשמות חיבה. השפה המסופוטמית המוזכרת בשיר רומזת על שורשי משפחתה מיהדות עירק ואף קושרת את הדובר הן לאזור גיאוגרפי והן לתקופה קדומה מאוד, וגם אם שפה כזו אינה קיימת, בשיר היא קיימת. מתוך השמות הפרטיים רק שם אחד שונה, מגלבוע לגיא, בגלל קללת דוד את ההר אחרי מות שאול ויהונתן במלחמתם בפלישתים. אך השם גיא, שקיבל הדובר לבסוף, קשור בשפה העברית לביטוים וניבים שהמשותף להם הוא מוות, כפי שציינתי קודם. כך שעל אף הכוונות הטובות של סבא אהרון גם השם החדש, גיא, קשור למוות לא פחות מחריד ממותם של שאול ויהונתן על הגלבוע.

אך השיר איננו עוסק בגלגולי שמות, המרת השמות המקוריים בשמות אחרים הם רק ביטוי חיצוני לסוגייה המרכזית בשיר, סוגיית הזהות. על פי השיר, דווקא התעודה הכחולה, תעודת הזהות הישראלית, איננה מעידה על זהותו של הדובר אלא על התנכרות לזהותו, שהרי השמות המצוינים בה מכסים על השמות המקוריים המייצגים את שורשיו ומעידים על עברו ועבר משפחתו. על מה כן מעידה אותה תעודה? אולי על כור ההיתוך הישראלי ש"ערבב" את כל העדות למערבולת ישראלית, שבה כל אחד מחפש בה את שורשיו שאבדו לו, וכפי שעינת מנסח זאת: "בתעודה הכחולה מוכחשים שורשי".

בשורה זו יש לשים לב לצלילים החוזרים בה ולתפקידם, האותיות: כ' ח' מופיעות זו אחר זו בשתי מילים עוקבות: "כחולה" ו"מוכחשים", וכך יוצרות מצלול המבסס ומדגיש את הטענה שבשיר, שהתעודה הכחולה אינה מעידה דבר על זהות בעל התעודה אלא על הכחשתה. בנוסף, האות ש' החוזרת שלוש פעמים בשתי המילים האחרונות בשורה: "מוכחשים שורשי" יוצרת חזרה צלילית המהדהדת את השורשים המוכחשים ומנכיחה אותם בשיר באופן מוסיקלי כשריקה ארוכה, המהווה מעין מחאה על אותה הכחשה.

על הצורך העז להתחבר אל שורשי משפחתו כותב דן פגיס: "..אני שוכב/ כרגיל, פני אל הקיר, ורושם / בגיר על הקיר הלבן/ את שמותיהם כולם, לבל אשכח/ את שמי." ("יוחסין" מהספר "כל השירים"). על פי פגיס, כדי לזכור את שמו עליו לזכור את שמות בני משפחתו, בלעדיהם הוא יאבד את שמו ואת זהותו. כך גם בשיר של עינת, שבו מוזכרים שמות על שמות, מקוריים וחדשים, משפחתיים ופרטיים.

במקביל למוטיב השמות בשיר יש לשים לב למוטיב זרימת מים המתפתח בשיר, שניתן למצוא בקבוצת מילים השייכות לאותו עולם סמנטי: טל, מטר, חורף גשום, עינת, עינצ'י (שמות משפחה המכילים את המילה עין במשמעות של מעין), מסופוטמיה- (מיוונית-בין נהרות), אזור הנקרא בתנ"ך ארם נהריים. את מוטיב זרימת המים ניתן לקשור דווקא לשם שניתן לו בסופו של העימות המשפחתי, שהרי רק בגיא יכולים המים להיקוות, ליצור זרימה ולהרוות שורשים. כך, בזרמים תת-קרקעיים בשיר מקבל גם השם גיא מקום של כבוד.

במהלך קריאת השיר עולה השאלה: מה תפקיד הסוגריים בשיר? בשיר אחר של עינת שהתפרסם באנתולוגיה בשם "אנא", כותב גיא "(בין סוגריים אמצא חצי מחבוא)". אם נעזר בעדות זו נוכל להתייחס למה שנכתב בתוך הסוגריים בשיר "מדרש שם" כאל חומרים שיש לדובר צורך להחביא אותם או להגן עליהם. בסוגריים שבבית שלישי לדוגמה מוחבאים או חצי מוחבאים שורשי משפחתו: "שם האב: אורי (שהיה סבח)/ שם האם: נילי (בנעוריה נוימן)/ שם המשפחה: עינת (במסופוטמית עינצ'י)". בנוסף, שני בתים בשיר ממוסגרים מתחילתם עד סופם בסוגריים, ושניהם מספרים על הגלבוע, ההר שאת שמו היה אמור לשאת, והפך עם הזמן לשם פנימי שהדובר בשיר מנהל עמו דיאלוג טעון. דיאלוג זה מתפרש בשיר מהדיון המשפחתי על בחירת שמו בבית שני, עד לפגישה אישית עם הר הגלבוע עצמו בבית אחרון, בטיול שהפריך את הקללה העתיקה "אל טל ואל מטר" כיוון שהתקיים בחג פסח גשום, והסוגריים בשיר מאפשרים לדובר לקיים דיאלוג זה באופן מוגן יותר.

כך מסתיים השיר, בטיול שכולו אהבת הארץ, בניגוד לביקורת הקשה שמביע הדובר לאורך השיר על הממסד הישראלי שלא השאיר בתעודת הזהות שלו זכר למוצא משפחתו. בטיול פוגש הדובר את אירוס הגלבוע הנדיר ששורשיו אחוזים בהר זה בלבד, לעומת שורשיו שלו המפוזרים על פני ארצות ויבשות, ושכדי לזהותם הוא צריך לגרד מהתעודה הכחולה את השמות המכסים אותם. בנוסף, פוגש הדובר בטיול לא רק אירוס נדיר אלא גם את הר הגלבוע כחלקת ארץ גיאוגרפית ולא כשם פרטי, הר הקשור בעבותות להיסטוריה של עם ישראל, ואולי אף מוצא בו שורש נוסף, שורש ישראלי.