זרקור י"ב | עיון בשיר 'עץ גזום -יפה' למשורר חיים ספטי

עדינה בן חנן| זרקור י"ב

עיון בשיר 'עץ גזום-יפה' למשורר חיים ספטי

חיים ספטי| עֵץ גָּזוּם-יָפֶה

עֵץ גָּזוּם

יָפֶה

גָּזוּם מְרֻבָּע, בְּקַוִּים יְשָׁרִים יְשָׁרִים

בְּלִי תַּלְתַּלִּים פּוֹרְצִים

גָּזוּם בְּיָד מִקְצוֹעִית

עַל פִּי תָּכְנִית

לֹא טוֹבָה מִקְרִיּוּת

לֹא טוֹבָה מְקוֹרִיּוּת

לֹא טוֹבָה שַׁעֲטַת סוּסֵי פֶּרֶא מִתּוֹךְ פֹּארוֹתָיו

לֹא יָאָה הַבְּדָיָה לְבַדָּיו

לֹא רָצוּי הַמָּעוֹף מֵעֲנָפָיו

לֹא לִפְרֹחַ אֶלָּא בְּקַוִּים יְשָׁרִים

מתוך: הספר "דו"ח על יתרת הנפש", הוצאת "כרמל", 2006

עדינה בן חנן | עיון בשיר

כוחו של השיר "עץ גזום-יפה" נובע מהמתח שבין הכותרת לשיר, וזאת על אף חזרתן המדויקת של מילות הכותרת בפתח השיר. אך בעוד שהכותרת יוצרת זיקה הדוקה בין המילים: "גזום" ו"יפה" על ידי מקף המלחים אותן לצירוף אחד, בשתי שורות ראשונות של השיר הקשר נפרם, הן באמצעות ביטולו של המקף, הן באמצעות מיקום המילים: "גזום ו"יפה" בשתי שורות נפרדות. בדרך זו מערער השיר על התואר "גזום-יפה", ובכך מטיל ספק בכותרת שמעליו. תיאורו של העץ משורה שלישית והלאה: "גָּזוּם מְרֻבָּע, בְּקַוִּים יְשָׁרִים יְשָׁרִים/

בְּלִי תַּלְתַּלִּים פּוֹרְצִים/ גָּזוּם בְּיָד מִקְצוֹעִית/ עַל פִּי תָּכְנִית", מבהירות מה הן אמות המידה האסתטיות העומדות בבסיס התואר "יפה" שבכותרת.

בשורות שאחר כך נפרשת בפני הקורא התוכנית. לכאורה תיאור תוכנית ותו לא, אולם כיוון שהתוכנית מנוסחת בדרך השלילה, וכל השורות שבהן היא מתוארת משורה שבע והלאה פותחות במילה "לא", נוצר מאופן ניסוח זה אמירה משל עצמה, המדגישה את חסרונותיה של התוכנית ואת סירוב הדובר בשיר לקבלה. לכך ניתן להוסיף גם את מילת השלילה "בלי" בתחילת שורה ארבע.

מעבר להתנגדות המובעת בחזרה על המילה "לא", חזרתה בראשי שורות תורמת הן למצלול השיר והן לקצבו. בשלוש משורות אלו מצטרפת ל"לא" מילה נוספת "לא טובה", וכך נוצרות בשיר כמה אנאפורות: 1. אנאפורה קצרה- חזרה על "לא" בראשי שורות. 2. אנאפורה שהתרחבה ממנה- חזרה משולשת על "לא טובה" בראשי שלוש שורות. 3. בנוסף לאלו, חזרה כפולה על המילה "גזום" בשורות שלוש וחמש.

האנאפורות בשיר הן רק חלק מהאפקטים המצלולים בשיר. בנוסף, יש בשיר מספר צלילים חוזרים במילים קרובות או עוקבות ואף מתחרזות, לדוגמה: "מקריות" ו"מקוריות" בסיומי שורות שש ושבע, "פרא" ו"פארותיו" בשורה תשע, "הבדיה לבדיו" בשורה עשר ו"המעוף מענפיו" בשורה אחת עשרה. קרבת הצליל בזוגות מילים אלו, ובחלקם גם קרבת משמעות, מעניקות עומק נוסף לאמירה השירית, שהרי גיזום שרירותי של עץ בקווים ישרים מבטל כל מקריות באופן צמיחתו ובכך גם כל מקוריות בהתפתחותו הטבעית, גוזל מענפיו הגזומים את יכולת המעוף, מפארותיו את הסיכוי לגדול פרא, ואף את הבדיה גוזל מבדיו, ואולי הכוונה כאן לרשרוש הנוצר כשרוח נושבת בניהם המזכיר את הביטוי "סיפורי בדים". במקרים נדירים שבהם ניתנת לעץ אפשרות לפרוח במסגרת אותו גיזום-יפה, על הפריחה לתחום את עצמה אל תוך מכלאה מרובעת בקווים ישרים.

תוספת למצלול נוצרת בשיר על ידי חריזה. מלבד שתי שורות ראשונות שאינן מחורזות, משורה שלוש עד אחת עשרה מתקיימת חריזה בין כל שתי שורות עוקבות, ושורה שתיים עשרה הנועלת את השיר חוזרת לחריזה של צמד השורות: שלוש וארבע, באותה המילה עצמה "ישרים", עליהן נוסף בשורה עשר חרוז פנימי הנוצר בין "יָאָה" ל"ַבְּדָיָה". כך האנאפורות, החריזה והחזרות על צלילים ומילים מעניקות לשיר מוסיקליות כובשת.

נקודה שכדאי לשים לב אליה היא צורתו הגרפית של השיר, כלומר הנחת השיר על פני הדף. כמו האפקטים המצלולים בשיר, גם הנחת השיר על פני הדף תומכת במחאה שהוא מביע. לעומת תיאורו של העץ בשיר: "עֵץ גָּזוּם/ יָפֶה/ גָּזוּם מְרֻבָּע, בְּקַוִּים יְשָׁרִים יְשָׁרִים", השיר אינו גזום יפה, אינו בעל צורה גיאומטרית כלשהי ואינו כתוב כמרובע, כל שורה בו באורך שונה וכמה שורות אף פורצות ומתארכות במיוחד.

בנוסף לכל אלה, ההתנגדות בשיר לגיזום העץ על פי תוכנית באה לידי ביטוי גם בהתנזרות מסימני פיסוק, עד כמה שניתן. מלבד פסיק אחד בשורה שלוש אין בשיר אף סימן פיסוק, וכיוון שסימני פיסוק מעניקים סדר לכתיבה וחושפים את התוכנית שבבסיסה, הרי כתיבה ללא סימני פיסוק פורעת אותו סדר ומתנערת מכל תוכנית, כפי שמציע הסאב-טקסט של השיר.

ואחרי שכתבתי כל זאת, עולה השאלה: האם השיר עוסק רק בעץ גזום-יפה או שמא גם בשיר גזום-יפה, שהרי כל שנאמר בשיר על גיזום עץ יכול להיאמר גם על הכפפת כללים וחוקים על כתיבת שירה. בהערת אגב, אני מוסיפה שהשיר "עץ גזום-יפה" שבעמ' 44 בספר "דו"ח על יתרת הנפש" ממוקם בין מספר שירים שעיסוקם הוא ארספואטיקה, לדוגמה: מה כוחה של מילה עמ' 45, "בין השירות" עמ' 47, "אדם הוא לא רק משורר" עמ' 48 ו"השיר" עמ' 50.

ניתן אם כך לראות בשיר "עץ גזום-יפה" הן שיר אקופואטי המביע מחאה נגד "הינדוס" העץ לצרכים אסתטיים על פי דגם יופי של מאן דהו, ובכך מניעת התפתחותו הטבעית, והן שיר ארספואטי המביע מחאה נגד כתיבת שירה על פי דגם יופי של מאן דהו. ואם ביופי עסקינן, יופיו של השיר "עץ גזום-יפה" הוא בהכלת שתי אפשרויות פרשניות אלו.