ורדה אליעזר| אותות האזהרה בקנקן ובתוכנו
ילידת פתח תקווה ומתגוררת בה. משוררת, סופרת ילדים. מוסמכת אוניברסיטת תל אביב בלימודי עבודה, בוגרת אוניברסיטת בן-גוריון במדעי ההתנהגות, מגשרת ויועצת זוגית אישית. יצירותיה ראו אור בכתבי עת מודפסים ומקוונים. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה וספר ילדים. ספר שיריה השלישי 'תגיד לי עוד' ראה אור בהוצאת 'עמדה' בשנת 2021.
אותות האזהרה בקנקן ובתוכנו
כולנו רוצים סיפור עם סוף מתוק. כזה שמותיר חיוך מתמשך, שכמו בא להגיד - מצאנו את פיסת האושר שחיפשנו. כזה שיעיד כי חיינו נמצאים בנתיב הנכון עם אותו מישהו שראה בנו את מה שחיפש ואף ישלים עבורנו את החסר לנו -אידיליה.
אך המציאות מובילה לפעמים אל דרכים אחרות ואל סופים שטעמם לא דומה, אפילו, לטעמה המלאכותי של סוכרזית.
ולמה?
אולי אפשר לפתור את השאלה בתשובה הפשוטה ש"בחרנו לא נכון"?
אבל מה זה אומר? מה בחרנו לא נכון?
הרי בדקנו וחווינו והיינו בתהליך ההיכרות, וגם בטח (ברור שבטח..) לא מיד קפצנו אל עגלת החיים המשותפים והזוגיות המחייבת. אז מה בחרנו לא נכון?
אולי בחרנו לא להסתכל נכון? זאת אומרת אולי, במקרה או שלא, הסתפקנו רק בבחינת הקנקן מבלי לתהות על מה שיש בו? כי, בינינו, למה שנחשוב שהאמירה עתיקת היומין הזאת של רבי יהודה הנשיא על הקנקן ותוכנו רלוונטית גם לגבינו?
אז זה עקב האכילס? הוויתור על ההתבוננות פנימה אל מהות האדם, וההסתפקות במצג שעל פני השטח, שלימים מסתבר, לא פעם, כמצג שווא? ההתעלמות מהניואנסים הקטנים של התנהגות מרמזת אופי, אלה שמופיעים מדי פעם בהבזקים בתוך שלבי ההתלהבות ומציתים לרגע תחושה של "רגע.. רגע.. מה היה כאן עכשיו?" ואנחנו ממהרים להתנער ממנה ולחזור להתרגשות המציתה את הדמיון?
דוגמאות של תובנות בדיעבד יש למכביר, ומכולן עולה אותה תחושה של פספוס באבחנה. איך לא ראינו את זה ואת זה ואת זה. ואם בהתבוננות אל תוכנו של הקנקן עסקינן.. אז כן.. גם במהלך החיים הזוגיים, יתכנו שינויים שעלולים להפר את ההתאמה הראשונית, וכן.. מי אמר שקל לשני קנקנים מלאים לחיות על אותו מדף שלעיתים נוגע בו אבק ואפילו הנוף המשתקף שם ממול משנה לעיתים את פניו?
לקחת אחריות על הבחירות שלנו זה א"ב!
"אדוה-ימים של שקט"©
ורדה אליעזר| וְכָל גּוּפִי דִּבֵּר כַּעַס
נָסַעְתִּי בִּרְחוֹבוֹת עִירְךָ מְסַלֶּקֶת דִּמְיוֹנוֹת מֵהַחַלּוֹן הַקִּדְמִי
שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא תּוֹבִיל עַד אֵלֶיךָ
וְגוּפִי הַדָּרוּךְ הָפַךְ לְשִׁרְיוֹן עָטוּי מַסְמְרֵי פְּלָדָה מֻשְׁחָזִים,
מְדַקְּרִים, מַרְתִּיחִים אֶת דָּמִי בַּכַּעַס שֶׁהֵצִיפוּ מִלּוֹתֶיךָ.
וְטָעִיתִי בַּדֶּרֶךְ
וְעָלִיתִי עַל נָתִיב שֶׁנְּהִיגָה פְּרָטִית אֲסוּרָה בּוֹ.
הַקְּנָס וַדַּאי לֹא יְאַחֵר לָבוֹא, לְלַמְּדֵנִי אֶת עָנְשׁוֹ
שֶׁל זֶה הַמִּתְעַלֵּם מִשִּׁלְטֵי אַזְהָרָה,
כְּאוֹתוֹ שֶׁלֶט שֶׁזָּהַר בְּאוֹרוֹת מְצַוְּחִים
מֵעַל לְרֹאשְׁךָ
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּהּ פָּגַשְׁתִּי אוֹתְךָ.
*מתוך ספר השירים "תגיד לי עוד", הוצאת עמדה, 2021.