ד"ר שחר מרנין-דיסטלפלד| ביקור בתערוכה "ראיתי קשת בענן" לאמנית טלי לב

חוקרת, מרצה ואוצרת תערוכות. תחומי עניינה הם אמנות ישראלית בעבר ובהווה, אמניות בישראל והיבטים מגדריים באמנות, אמנות וחינוך והסוציולוגיה של האמנות. נמנית עם סגל החוג לספרות, אמנות ומוסיקה במכללה האקדמית צפת, ואוצרת גלריה הקומה העליונה במרכז ההנצחה - גלריה קהילתית.



ביקור בתערוכה "ראיתי קשת בענן" לאמנית טלי לב



התערוכה תינעל ב 20.11.21


בתערוכה "ראיתי קשת בענן", אין קשת ואין עננים (למעט בציור אחד שצויר לקראתה), אך בכל זאת ביקשה טלי לקרוא לה בשם זה. לפעמים הקלישאה כל כך שחוקה עד שהיא מתגלה במלוא עוצמתה. מתוך שחור העננים, שעטפו את טלי לאחר שאיבדה את בעלה, תא"ל זוריק לב ז"ל, במלחמת יום הכיפורים, ושנתיים לאחר מכן את בנה אודי לב ז"ל, הפציעה הקשת. הקשת אינה נראית, אולם היא מתגלמת בעצם הציור עצמו. ההחלטה למלא את חייה ואת חיי ילדיה במשמעות הנובעת מן היצירה, היא הקשת בענן. התערוכה ממצה תפישה אופטימית זו המקפלת בתוכה את כושר החיות שטלי מייצגת.

הציורים סוערים בצבעים ובצורות, אינם משועבדים לחיקוי המציאות כי אם בוראים מרחבים דמיוניים, המחברים בין שמיים אדמה וים. ברובם קו אופקי של קרקע, סימן ליציבות ולסדר בתוך הכאוס הכללי. הקומפוזיציות מלאות אור ושמחה. יופי, שהוא גם נחמה.

טלי נולדה בשנת 1935 במושבה רחובות, להורים בני העלייה השלישית, שעלו ארצה מרוסיה. היא גדלה בכפר ביל"ו, עטופה במשפחתה ובמשפחות כפר אחרות, ביניהן גם משפחתו של זוריק. אהבתה לציור, שהתגלתה בגיל צעיר, הובילה אותה ללימודי אמנות ב"בצלאל" והיא בת 16 בלבד. במהלך לימודיה זכתה ללמוד מהאמנים מרדכי ארדון, עמנואל גראו, איזידור אשהיים, יוסי שטרן וירחמיאל שכטר. את לימודיה סיימה בשנת 1953 והמשיכה לשירות צבאי בגדנ"ע. לאחר נישואיה, הקדישה עצמה למשפחתה, אשר נדדה בין בסיסי חיל האוויר ברחבי הארץ, בעקבות התפקידים הצבאיים של זוריק.


כעבור שלושים שנה, חזרה טלי ללמוד במכון לאמנות פלסטית בבת ים. שם למדה אצל המורים יעקב אפשטיין, אליהו גת ואהרון אלקלעי. את ציוריה הציגה רק לעיתים רחוקות במהלך השנים, וזו תערוכת היחיד הראשונה שלה.


תערוכה זו מחברת ארבעה דימויים מרכזיים ביצירתה של טלי לאורך השנים: מטוס, דג, צמח ובית. דימויים אלה כמוהם כאותיות ההופכות למילים, ומספרות בתמצות את הנרטיב האישי-המשפחתי-התרבותי מנקודת מבטה של האמנית. את הצבעים מניחה טלי בכתמים גדולים, גסים, או בקווים גרפיים, שירבוטיים. ככל שהקו חופשי והכתם סתור יותר, אנו קרובים להדהוד הנפש של האמנית, ומתרגשים יחד איתה. בסגנונה ניכרת נטייה למבניות, לצורות גיאומטריות, להפשטה, להימנעות מפיגורטיביות, וכן אהבה לצבעוניות חזקה. ציוריה קרובים בסגנונם לאלה של ליליאן קלאפיש ולאה ניקל, שהיתה גם חברתה.


טלי לב| ללא כותרת (שמן על בד)

באדיבות אוצרת התערוכה


בציור העליון אנו מתמקדים בצורה המינימליסטית של המטוסים, בחלקם הגדול של הציורים הם עשויים פיסות בד, מודבקים על ציור השמן כקולאז', ובציור שמופיע בהמשך אנו צוללים ללב ים ומוצאים שם שלד של דג. השמיים והים תופסים נפח, אך אינם מאיימים. אולי הסגנון הנאיבי מסווה את העובדה הצורבת שמטוסו של זוריק צלל אל הים, ומאז לא נמצא.