ד"ר רתם לוז| רגעים של השראה – הנוקטורנים של שופן
פסנתרנית, מלחינה ומוסיקולוגית. בעלת תואר שלישי מהאוניברסיטה העברית. מרצה במכללה האקדמית צפת משנת 2009. המחקר שלה משלב ניסויים בקוגניציה וראיונות עם המלחינים. רתם הפיקה מספר אלבומים מיצירותיה ויצירות אביה, המלחין יחזקאל בראון, וחיברה גם ספר עליו ביחד עם פרופ' יהואש הירשברג. הספר יצא לאור בשנת 2016.
רגעים של השראה – הנוקטורנים של שופן
מעל הרמקול שנמצא על שולחן העבודה הקטן שלי ישנה מיניאטורה של האלה ההודית סראסווטי מנגנת בסיטאר. דמותה הצבעונית מצוירת ביד על גלויה שקניתי בעיר קוצ'ין בדרום הודו, ולפי הציור עיניה תכולות והיא לובשת לבן וישובה על פרח לוטוס וורוד. היום עוררה בליבי המיניאטורה המקסימה מחשבות על מיניאטורות אחרות לפסנתר סולו. בעיני רוחי חלפו להן בגטלות של בטהובן, "תמונות ילדות" של שומאן, אינטרמצי של ברהמס, פרליודים ונוקטורנים של שופן ועוד יצירות אהובות. בספרי תולדות המוסיקה מקוטלגות יצירות אלה כ"מוסיקה אינטימית", שנועדה לחלל הפרטי של אדם בינו לבין עצמו, או ביחד עם כמה אנשים קרובים. אני קוראת להם "רגעים של השראה".
לפני זמן לא רב חיברתי נוקטורן לפסנתר בשם "לילה" בהשראת הנוקטורנים של שופן. לנוקטורן אמורים להצטרף עוד שני רגעים נוספים של השראה, וליצור ביחד סדרה של שלושה נוקטורנים. במשך חודשים ארוכים מסתכלת עלי האלה סראסווטי משולחן העבודה ואני מחזירה לה מבט. השראה היא דבר חמקמק, וגם אם המיניאטורה החביבה אמורה לעורר בי משהו, הרי שהסדרות של סלקום ונטפליקס מושכות אותי בעבותות אל הספה, הרחק מהפסנתר ונייר התווים.
תוך כדי הרהורים עגומים אלה, נזכרתי שההשראה לא מגיעה מגלויה מצוירת ביד, אלא מנגינה והתמדה. לכן החלטתי לשוטט בין הצלילים של הנוקטורנים של שופן, ולחפש בשבילכם את האהובים עלי ביותר ובשבילי את קורי ההשראה הדקיקים והחמקמקים. בהיסוס מה פתחתי את חוברת התווים בהוצאת "הנלה אורטקסט". הוצאות תווים מהוות עניין בפני עצמו, שכן חלקן אינו נאמן למקור שהמלחין או המלחינה כיוונו אליו. הוצאה מיוחדת זו, שניתן לזהות מרחוק לפי הצבע הכחול של כריכתו, הינה נאמנה וטובה. לפני עשרות שנים רכשתי לעצמי ממיטב הרפרטואר בהוצאת "הנלה" בזכות מלגת לימודים.
המלצה ראשונה
ניגנתי את חמשת הנוקטורנים הראשונים להנאתי, ונשביתי בקסמו של שישי – אופוס 15 מספר 3 בסול מינור ששופן כתב בשנת 1833. המלחין הפולני הצעיר, שגדל כילד פלא, שבה אז את ליבם של הפריזאים כמורה, פסנתרן ומלחין. המוסיקה שהדהדה מהפסנתר שלי 187 שנים אחרי כן, שבתה אף היא את ליבי בפשטות וביופי שלה.
המלצה שניה
הגעתי לנוקטורן האחד עשר – אופוס 37 מספר 1 אף הוא בסול מינור ששופן הלחין בשנת 1838, כשהיה בן 28. שמעתי את הביצוע המופלא בצניעותו של ארתור רובינשטיין. יצירה אינטימית זו מזכירה את הקודמת בחלק הכוראלי המיוחד. התלהבתי גם מהסיום המהורהר. באופן כללי, הרגשתי שאני שומעת סיפור, אבל אולי זה הביצוע ולא רק היצירה.
המלצה שלישית
המשכתי במסע והגעתי לנוקטורן השלושה עשר – אופוס 48 מספר 1 בסולם דו מינור משנת 1841. המלחין הנפלא הזה הצליח ליצור יצירה שיש בה דרמה והתפתחות מסעירים. סיפור אופראי דרמטי שמתגלם בדקות ספורות של מוסיקה. רגע של השראה מרגשת וגדולה. כאילו ביקש המלחין לקפל את כל נפשו המסוכסכת בתוך היצירה.
המלצה רביעית
האם תוך כדי נגינה והאזנה לשירתו הבלתי נלאית של ארתור רובינשטיין ביו טיוב, החלו להתגנב לליבי ניצוצות דלים של השראה?
קשה לדעת לפני שאעז לאחוז בידי עיפרון ונייר תווים ואנסה להתייעץ עם עצמי. תוך כדי כך, הגעתי לנוקטורן השבעה עשר – אופוס 62 מספר 1 בסולם סי מז'ור. נפלתי בפני שפע הרעיונות וגמישותם של הצלילים, שאולי גאו בדמיונו של שופן בין שנת 1845 ל-1846 וגעשו החוצה.
המלצה חמישית
כשהגעתי לנגן את שלושת הנוקטורנים האחרונים, שיצאו לאור לאחר מותו של שופן, לא יכולתי שלא להתרגש מהנוקטורן בדו דיאז מינור. ראיתי שיש לי שותפים רבים עם ביצועים מגוונים ומיליוני האזנות. שופן חיבר יצירה זו כשהיה כבן עשרים. למרות ההתלהבות הרבה שהשתקפה בהקלטות ביו טיוב, התאכזבתי קצת מהחלק האמצעי, ששבר לדעתי את הקסם של המנגינה המדהימה. בכל זאת, אני ממליצה לכם בחום להאזין.
האלה ההודית סראסווטי מנגנת בסיטאר