ד"ר רתם לוז| ספארטאקוס – על מרד העבדים, אידאולוגיה ומוסיקה
פסנתרנית, מלחינה ומוסיקולוגית. בעלת תואר שלישי מהאוניברסיטה העברית. מרצה במכללה האקדמית צפת משנת 2009. המחקר שלה משלב ניסויים בקוגניציה וראיונות עם המלחינים. רתם הפיקה מספר אלבומים מיצירותיה ויצירות אביה, המלחין יחזקאל בראון, וחיברה גם ספר עליו ביחד עם פרופ' יהואש הירשברג. הספר יצא לאור בשנת 2016.
ספארטאקוס – על מרד העבדים, אידאולוגיה ומוסיקה
בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת הייתי מרותקת למסך הקטן לסדרה "קו אונידין". הסדרה גוללה את סיפורו של קו אניות באנגליה. מידי שבוע חיכיתי בכיליון עיניים לשמוע את הפתיח המוסיקלי של הסדרה, שנתן רקע רומנטי ודרמטי לאניות המפרשים ששטו בים הפתוח. המוסיקה הקסומה היא האדג'יו מתוך הסוויטה לבלט "ספארטאקוס" של ארם חצ'טוריאן. מאז ועד היום היא מככבת בראש רשימות ההשמעה הפרטיות שלי.
אדג'יו מתוך הסוויטה לבלט "ספארטאקוס" של ארם חצ'טוריאן
בספרי ההיסטוריה מוזכר מרד העבדים משנת 73 לפני הספירה שבראשו עמד ספארטאקוס, גלדיאטור תראקי. הספר "מרידות עבדים ברומי" שנכתב על ידי צבי יעבץ וזאב רובינזון מתייחס קודם כל למקורות הספרותיים הרומיים, שמרמזים או מספרים על ספארטאקוס. למשל פלוטארכוס כותב בספרו "חיי אישים" על מרד הגלדיאטורים שאומנו על ידי איש בשם באטיאטוס בעיר קפואה. חלק מהגלדיאטורים ובראשם ספארטאקוס החליטו להימלט מתנאי חייהם האכזריים. מסעם אל החופש היה רצוף שוד וביזה ומלחמות שארכו כשלוש שנים.
מרד העבדים מול האימפריה הרומית הצית את דמיונם של רבים, וזכה לספרים, סרטים וסדרות וכפי שראינו, גם לבלט.
נראה שאפשר למצוא את הקשר בין מאבקם של העבדים המעטים מול הענק הרומי לבין הסדרה "קו אונידין". סדרה זו מסמלת חירות בים הפתוח, ומאבקו של האדם היחיד (שמתגלם בדמותו של ג'יימס אונידין) בענק הימי המסחרי שמאיים על החברה שפתח (קו אונידין).
בספרם של יעבץ ורובינזון (שירשתי מהורי – שולה ויחזקאל בראון, שהיו חברים וותיקים שלהם – ראו הקדשה מזאב רובינזון) כתוב גם על מלחמת ספארטאקוס במחקר הסובייטי. ספארטאקוס הצטייר כגיבור ומנהיג של המדוכאים עוד משלהי המאה ה-18. דמותו של ספארטאקוס נתנה השראה לאירגונים מהפכניים עוד לפני מהפיכת אוקטובר 1917 כמסמלת מאבק של הפרולטריון נגד הבורגנות. רעיון זה נתמך במחקרים ההיסטוריים של רוסיה הסובייטית. דמותו של הגלדיאטור כגיבור המשחרר את המוני העם, הוטמעה באידאולוגיה הסובייטית בניצוחו של סטאלין. ניתן לראות בשם של המשחקים הכלל-ארציים משנת 1928 – 'ספארטקיאדות', כמשקף של האווירה האידאולוגית. הספורט העממי של משחקים אלה נועד להיות "תשובה" לאולימפיאדות הבורגניות. לנין ומרקס התייחסו בכתביהם לספארטאקוס כנושא לפיד המהפיכה והמנהיג החשוב ביותר בעת העתיקה. בתוך אקלים פוליטי זה, יצר ארם חצ'טוריאן, שגדל בעולם התרבותי הסובייטי את הבלטים שלו, ובראשם את "ספארטאקוס".
הקדשה בספר "מרידות עבדים ברומי" לצבי יעבץ וזאב רובינזון
ארם חצ'טוריאן היה ארמני שגדל בעיר הבירה של גאורגיה – טביליסי, שם ספג מוסיקה קווקזית ביחד עם חינוך מוסיקלי מערבי. בשנות העשרים עבר למוסקבה כדי להשלים את השכלתו המוסיקלית. מוצאו הפרולטרי והאתני (ארמני) הפך אותו לסמל בעיני הממסד הסובייטי. חצ'טוריאן היה אסיר תודה למשטר הסובייטי על הסיוע שהושיט לארמנים בתקופת רצח העם על ידי העותומנים במלחמת העולם הראשונה.
הביקורת על חצ'טוריאן מצד המשטר הסטאליניסטי בשלהי שנות הארבעים של המאה הקודמת, הכניסו את המלחין הפטריוט לדיכאון עמוק. לא פלא, איפה, שבתחילת שנות החמישים חיפש חצ'טוריאן פרויקט ברוח המהפכה שיתקן את תדמיתו. בראיון משנת 1951, הדגיש חצ'טוריאן את הרלבנטיות של ספארטאקוס כסמל המאבק של העמים המדוכאים לחרות במלחמה הקרה נגד האימפריאליזם. המלחין הארמני שאומן לחבר מוסיקה בברית המועצות, הבין שאינו אדם חופשי. הוא הזדהה עם ספארטאקוס התראקי, שאומן לשמש כגלדיאטור של האימפריה הרומית. את "מרידת העבדים" שלו הוא ביטא בצלילים, כאשר האימפריה מתאפיינת בצלילים של חצוצרות, מצעדים וואלסים בניגוד לדמותו של ספארטאקוס שמתאפיינת במוסיקה לירית בעלת השפעות מזרחיות ועממיות. לפי הרלו רובינסון, ניתן לראות את ספארטאקוס כדמות ששימשה השראה למהפכת אוקטובר והרוח הסובייטית שמגינה על העמים המדוכאים של קוריאה וויאטנאם, ובאותה מידה להתייחס למלחין בן העם הארמני שנועד לבדר את הריבון הסובייטי כשם שספארטאקוס נועד לשעשע את הרומאים במשחקי הגלדיאטורים. המלחין של היום הוא הגלדיאטור של אתמול, ומרידתו מתבטאת במוסיקה הלירית והסגנונות הקווקזיים ממולדתו המקורית.
אתם מוזמנים לצפות במחול המרהיב למוסיקה הרומנטית והסוחפת שהצ'טוריאן הלחין בשנת 1954.
הקישור הבא יביא אתכם לפתיח ולסיום של הסדרה "קו אונידין":