ד"ר רביב רייכרט| טיול ומגפה

מרצה לחינוך דמוקרטי ולספרות במכללת סמינר הקיבוצים ובמכללת קיי ומורה לספרות בבית הספר הדמוקרטי בחדרה. סיפור שכתב הופיע בכתב העת עיתון 77 (גליון 412).

טיול ומגפה

השמיים היו שחורים ואז התבהרו פתאום כשנכנסנו אל תוך האטמוספירה, ואזנאו אמר: "אוווו, כמה אור" ואמא חייכה אליו ואבא החזיק בהגאים בידיים חשוקות ואני ישבתי לידו ואולי ראיתי דמעה זולגת על לחיו כי הוא ידע שכשננחת אמא תלך.

הכוכב נפרש תחתינו: הימים התכולים המכסים את רוב שטחו, שתי יבשות, האחת במזרח והשנייה במערב וביניהן המוני איים, כפי שראינו במפות עוד כשתכננו את הטיול. הכוכב שנראה יפה להפליא במפות ובתמונות ובסרטים התלת ממדיים נראה אפילו יפה יותר כשנגלה עכשיו מתחתינו: החופים הלבנים של האיים, היערות הירוקים שהיו בכל מקום, פסגות ההרים המושלגות, הימים התכולים, הנהרות שזרמו בשצף בתוך היערות ומן הפסגות אל הימים, והערים והכפרים, הדרכים והשדות, ששוחחו והתמזגו עם ובתוך הטבע הנהדר, וככל שקרבנו אל שדה הנחיתה שהמתין לנו, בתוך היופי הזה, הפך אבא עצוב יותר.

יצאנו לדרך לפני שנה. התכנית הייתה לטייל בין כוכבי מערכת אלדרמין שבקבוצת קפאוס, שיש בה כוכבים יפים להפליא. למסתכל מן הארץ קבוצת קפאוס נראית כאילו היא נמצאת בחלקם הצפוני של שמי כדור הארץ, התוכן הקדום תלמי נתן לה את שמה שהיה שמו של מלך אתיופיה, אביה של אנדרומידה. אנדרומדה, כך גילינו כשתכננו את הטיול, הייתה נסיכה, בתם של קפאוס וקסיופאה, מלכי אתיופיה.

אמא היא זו שסיפרה לנו את סיפורם. היא מצאה אותו בספר עב כרס ומצהיב מזוקן ששאלה מספריית הספרים של האוניברסיטה בה לימדה. "יום אחד" קראה לנו אמא מתוך הספר: "התפארה אימה של אנדרומדה, המלכה קסיופיאה שהיא יפה יותר מבנותיו של פוסידון אל הים. פוסידון כעס על כך, ובזעמו הציף את חופי ממלכת האתיופים ובנוסף שלח את המפלצת קטוס על מנת להעניש את בני האדם."

איך הם ניצלו?" שאל אזנאו

"הם ניצלו במחיר כבד מאד" אמרה אמא " לקפאוס וקסיופיאה נודע שהדרך היחידה

שבה יוכלו להיפטר מהמפלצת, היא לתת את בתם אנדרומדה לטרף לאותה מפלצת.

לכן, ברצותו להציל את עמו, כבל המלך האתיופי את בתו לסלע אשר על חוף

הים, כדי להקריבה לקטוס "

"ומי הציל אותה?" שאל שוב אזנאו, שאהב מאד לשאול שאלות.

"פרסאוס, בנו של זאוס אבי האלים ומי שהביס והרג את מדוזה, המפלצת שכל המביט בה הופך לאבן, הוא שהציל אותה" אמרה אמא " הוא עבר במקום וראה את אנדרומדה הכפותה. התאהב בה, והבטיח שיהרוג את קטוס ויציל אותה אם קפאוס ייתן לו את אנדרומדה לאשה. פרסאוס נלחם במפלצת, הפך אותה לאבן בעזרת ראשה הכרות של מדוזה, ואז שחרר את אנדרומדה ונשא אותה לאישה."

אנחנו אהבנו את רעיון הנסיעה לכוכבים שהקדמונים קראו להם על שמו של מלך אתיופיה כי אנחנו באנו משם. מניו אדיס אבבה, בירת אתיופיה ואפריקה. אבי הוא משופטי הממלכה, מקורבו של המלך מנליק ואימי היא בכירת האפידמיולוגיות בארצנו, ואף זכתה שהמלך יעניק לה את התאר הוויזרות הלוחמת במגיפות, היא חוקרת ומרצה באוניברסיטה האפריקנית. במאמץ רב הצליחו לתאם את השבתונים שלהם וערב אחד קראו לי ולאזנאו ואמא אמרה ועיניה מלאות אור : "יקרים, החלטנו לצאת למסע" שמחנו מאד ושאלנו למה ולאן ואבא אמר:" עבדנו קשה במשך זמן רב והחלטנו שאנחנו זקוקים למנוחה ולטיול משובב נפש ולכן אנחנו יוצאים אל כוכבי האיים והיערות של מערכת אלדרמין" אמא הביטה בו בחיוך ואמרה: "אני רואה את הדברים אחרת, אנחנו יוצאים להרפתקה של ממש" וכשסיפרו לנו על המקום שאליו עמדנו לנסוע, וגילינו את הקשר שבין מערכת אלדרמין לבין ארצנו שמחנו עוד יותר. כמה ימים לאחר מכן אבא ואמא באו והודיעו לנו שהם רכשו ספינת טיולים, אמא אמרה: "היא גדולה ומבהיקה ויקרה מדי" ואבא אמר: "היא יפה כמוך" ואמא צחקה, ובבקר שימשי אחד המראנו לעבר מערכת אלדרמין.

הכוכבים בהם ביקרנו היו אכן יפים להלל. השקיעות המדהימות של פגסוס, הימים השקופים של מדוזה, יערות הגשם האין סופיים של דנאה היו תמורה נאותה והרבה יותר מזה לחודשי המסע הארוכים מן הארץ. הספינה הייתה נוחה להפליא , הארוחות היו עשירות וטעימות והוגשו בעיתן על ידי מחשב הספינה שדאג גם לניקיונה ולתחזוקתה של הספינה ולשעשועים שהנעימו את זמננו במהלך המסע. הוא הציע הדמיות משכנעות מאד של חופי ים בהם יכולנו לשחות, שדות קרב בהם יכולנו לשחק ניצחונות עקובים מדם , ומספרי סיפורים שסיפרו ליד אח בוערת או סביב מדורת שבט ,אגדות, מיתולוגיות ורומנים.

אזנאו צעיר ממני בשש שנים, על הארץ כמעט שלא בילינו יחד, אני למדתי על ספינת לימודים של בני השביעון השלישי שנסעה אל המקומות אותם למדנו, בין אם המקום היה שדות הקרב של אבותינו עם האיטלקים שבאו לכבוש את אתיופיה לפני כשלוש מאות שנה, השבר הסורי אפריקני או המושבה האתיופית על הירח, והוא למד עדיין בבית הספר של בני השביעון השני שישב ביערות האקליפטוסים של אדיס אבבה, שם למד מלאכות אתיופיות עתיקות לצד היסטוריה, ספרות ומתמטיקה, ולכן כמעט לא פגשנו זה את זה. המסע הזה קרב ביננו מאד ולמדתי להכיר את העדינות והחכמה שלו, שאפיינו את הקרבות שניהל כמו גם את תחרויות השחייה שלנו. אמא ואבא היו עסוקים בענייניהם והניחו לנו לגלות יחד את נפלאות הספינה, אבא למד לנהוג בספינה, שכן היה צורך באדם שינהג בה בעת הנחיתה ואמא... אמא הלכה לאיבוד.

הכול התחיל מהחיבור המוזר והמעניין שביננו לבין השם שנתנו הקדמונים לקבוצת הכוכבים אליה נסענו, והרי הקבוצה הזו, כפי שלמדו אותי מורי בספינת הלימודים, אינה באמת קבוצה, הכוכבים המרכיבים אותה רחוקים זה מזה מאות שנות אור, אבל מכיוון שמן הארץ הם נראים כקבוצה כינו אותם הקדמונים קבוצה ונתנו לה שם אחד, קבוצתי. אבל אמא החליטה שהחיבור הזה הוא משמעותי הרבה מעבר למה שנראה במבט ראשון והחלה לחקור אותו לעומקו. ערב אחד באה וסיפרה לנו שגילתה שהיוונים הקדמונים מיקמו את אתיופיה בקצה העולם של הארצות שמדרום למצרים ושהמונח אתיופיה ביוונית משמעו פנים שרופים, היא אמרה שמצאה שהמשורר היווני הומרוס אמר שהאתיופים חיים בקצה העולם, ושהסופר הרומי אובידיוס , איתר את אתיופיה ליד הודו , קרוב למקום שבו שמש זורחת בכל יום, ובשל כך, לסברתו, פניהם של האתיופים שרופים. "ולא די בכך שהפכו אותנו, ראשוני האדם, למפלצות שחיו בקצה העולם והשמש שרפה את פניהם" אמרה אמא בכעס "הם גזלו מאיתנו גם את הסיפור הזה, את סיפורה של אנדרומידה. גיליתי שבמהלך הדורות שלאחר מכן הפסיקו אנשי המערב לראות באנדרומדה אישה שחורה וברוב הציורים בהם צויירה היא לבנת עור" ואבא אמר: "היום דברים כאלה לא יכולים לקרות" ואזנאו אמר בגאווה את מה שלימדו אותו בבית הספר: "וזה בזכותנו, האתיופים". אבל אני חשבתי אז שאמא לא שמעה אותם ושהיא החלה להאמין שהמקום אליו אנחנו נוסעים מסמל את הגזילה הזו של עורם השחור של אנרומידה וקפאוס .וקסיופיאה, ושההרפתקה עליה דיברה כשיצאנו לדרך הפכה להיות מלחמה.

בנעוריה הייתה אמא מהלוחמות לאיחוד אפריקה, היא נאמה בהפגנות מקוונות שבהם השתתפו מליונים מכל רחבי היבשת והייתה בין המארגנות של שביתת הרעב הגדולה. בבגרותה היא הייתה מהמפיצות הגדולות של התרבות האפריקנית בעולם ומהנאבקות למען השמעת קולם של המחשבה והמדע האפריקניים מאנטון וילהלם אמו ועד לזרוס בוטא, מטבלו ניוקונג עד פלה קייטה, ועכשיו, בנסיעה הארוכה הזו, אחזה בסיפור קפאוס השחור כמוצאת שלל רב. היא בילתה ערבים שלמים בקריאת הארכיונים שהיו בספינה על ההיסטוריה האפריקנית, על הפאר והיופי ועל העבדות והשעבוד שהיו בה, ואחר כך טענה בלהט שההיסטוריה השחורה צריכה להיות כתובה בשמיים, כמו זו הלבנה, ושיש לשנות את שמה של הקבוצה אליה אנחנו נוסעים מקפאוס לקפאוס השחור, ואנחנו כולנו הסכמנו ואזנאו הציע שנבקש מהספינה ליצור הדמיה שבה נשנה, בטקס רב רושם, את שמה של הקבוצה, אבל אמא תקעה בכולנו עיינים רושפות מזעם ושבה אל הארכיונים.

כשהגענו אל כוכבי אלדרמין, וגילינו את אורח חייהם של תושבי המקומות היפים הללו המלחמה הזו אף הקצינה.

מיישבי המערכת היו בני יוון שברחו ממנה לאחר שנכבשה בידי האימפריה העת'מאנית החדשה, הם בנו ספינות גדולות ונסעו כולם אל מערכת הכוכבים הזו שנראתה במידה רבה כמו ארצם. קראנו על כך שהתכוננו לטיול אבל רק כשנחתנו בנמל תסלוניקי החדשה שבפגסוס הבנו. בנמל החלל רשמו את פרטינו וחקרו אותנו על מטרת בואנו גברים לובשי הימטיון, הגלימה היוונית העתיקה, והעיר היפה קיבלה את פנינו בשלל מבני שיש: מקדשים, סטואות, תאטראות, אגורות וגימנסיונים, באלדרמין שבו היוונים אל יוון העתיקה. נשים לא נראו כלל בציבור, הן לא הורשו לצאת מבתיהן, בעצם נאסר עליהן לצאת מן התחום שהוקצה להן בבית, ואימי אולצה להתכסות בהימטיון מכף רגל ועד ראש, היא התקוממה אבל קיבלה על עצמה את הגזירה כדי שנוכל להישאר באלדרמין ולטייל בכוכביה.

כשיצאנו מן העיר ברחפת ששכרנו יכלה להסיר את ההימטיון ואז הכריזה שאלדרמין גזל לא רק את עורם השחור של אנרומידה וקפאוס .וקסיופיאה אלא גם את חירותה של אנדרומידה, של האישה , שאותה הקריב לטובת הכלל.

אבא ניסה להרגיע, הוא אהב אותה מאד, בכל ליבו ,והם הרבו לספר לנו על החיזור הארוך והעיקש שלו אחריה, הוא היה מבוהל מהתפנית שקיבל הסיפור על קפאוס כבר בדרך ועכשיו כששמע את הכרזתה אמר לה: "אהובתי, אלדרמין לא הדירה לא את עורה השחור של אנדרומידה ולא את מגדרה, אלדרמין היא אסופת כוכבים יפים שהאנשים שבאו אליה עושים, כמו כולנו, את הטוב בעיניהם שבעיני האחרים הוא רע" ואני אמרתי: "זה נכון, גם אנחנו לוקים בזה: כשטסנו בספינת הלימודים ליוהנסבורג אמר לנו איש זולו כועס מאד שאנחנו האתיופים אולי נאבקנו לאיחוד אפריקה ולהרמת קרנם של האפריקנים בעולם אבל יצאנו נשכרים כעם מן האיחוד הזה שבו אנחנו בעצם שולטים" ואבא הוסיף במהירות: "כפי שאני ואת נאבקנו לשוויון של האפריקנים ויצאנו שנינו נשכרים, וזכינו לכבוד ויקר" והיא ענתה לו: "אבל זוהי הסיבה שאני נאבקת כאן, זוהי , כך אני מבינה עכשיו, הסיבה שיצאתי לכאן" ואפילו השקיעה היפה שהחלה באותו רגע לא הרגיעה את הפחד שבעיניו ואת הנחישות שבעיניה.

לאחר אותה הכרזה המשכנו לכאורה לטייל. ביקרנו במדוזה ובדנאה היפים, רחצנו במפרצים עטופי יערות, הרחק מהגברים של אלדרמין האוסרים על נשותיהם לצאת מביתן, טיילנו בשבילים תלולים בהרים שגיאים וצפינו, מרחוק, בערים לבנות שאליהן לא יכולנו לבוא. זעמה של אמא הלך וגבר, אזנאו ואני שבנו והתרחקנו כי הוא תמך באמא ואני באבא, והזעם הזה הרקיע שחקים, כאשר כפרי אחד שרעה את עדר העיזים שלו פגש אותנו באחד משבילי ההרים בהם הלכנו, נבהל, צעק: "התורכים השחורים באים, התורכים השחורים באים" וברח.

כאשר המראנו מדנאה ופנינו אל הכוכב האחרון של המערכת, פרסאוס, שמענו שהמגפה הכתה בו. הכרנו את המגפה הזו היטב, היא פרצה בארץ והופצה משם אל כל הכוכבים בהם התיישב האדם, בכל מקום אליו הגיעה זכתה לשם אחר, כאן, למרבה האירוניה, כינו אותה קטוס, כשם המפלצת מן הסיפור שהשתלט על אמא. המגפה הזו חנקה את הניגפים בה ורבים מתו עד שנמצאה תרופה, ואמא הייתה ממפתחות התרופה הזו, שעדיין לא הגיעה אל כל מושבות האדם.

בערב, כשאכלנו ארוחת ערב, אבא ביקש שנחזור. הוא אמר: "נכון, אנחנו מחוסנים, אבל החיסון אינו מגן מפני כלל הגלגולים של המגפה, בואו נחזור הביתה". המלצרים הרובוטיים החייכנים של הספינה הגישו את הארוחה, שואלים אותנו בעליזות אם אנחנו נהנים מהאוכל והאם אנחנו מעוניינים בתוספת וסביב השולחן השתררה שתיקה עמוקה. כולנו הבטנו באמא בציפייה והיא נשמה עמוקות ואמרה: "אני יודעת שאתם כולכם חושבים שקצת השתגעתי מאז שנסענו לכאן, ואולי זה באמת קרה, הכול התערבב לי, סיפור קפאוס ואנדרומדה ואפריקה ואתיופיה ונשים וגברים ורגש האשמה שלי על כך שהמרד שלנו הפך אותנו לבעלי זכויות יתירות והמסע, לכאן, לאלדרמין" וכולנו נשמנו לרווחה אבל אז היא הוסיפה: "אבל זה שאני יודעת שהכול התערבב לא ימנע ממני לעשות את מה שאני מבינה עכשיו שאני צריכה לעשות" "מה את צריכה לעשות?" שאל אבא וקולו רעד "אני" אמרה אמא "האישה האפריקנית, צריכה להושיע את הכוכב פרסאוס מן המגפה". איך תושיעי אותו מן המגפה?" שאלתי בחשש "הבאתי לכאן את התרופה, זאת אומרת, את הרחפת שמפזרת את הנוגדנים למגפה, כי חשבתי שיהיה מעניין לבחון אותה כאן, וכמו פרסאוס שהושיע את אתיופיה ואת אנדרומידה מן המפלצת קטוס, אני אושיע את הכוכב פרסאוס ממגיפת הקטוס", ואבא זעק: "אבל את תצטרכי, אם כך, לרדת אל הכוכב עצמו, כי את הרחפת ניתן להפעיל רק מן הקרקע, ותסתכני בכך שתדבקי בעצמך במגפה" , "נכון" השיבה אימא בשקט " אבל זהו מעשה שאני רוצה וצריכה לעשות, כאשה, כאפריקנית וכלוחמת במגיפות", ואבא לחש:" את באמת הוכית במגפה, במגפה שהביאה את האסון על אתיופיה הקדומה, במגפה של הגאווה שגרמה לקסיופיאה לומר שהיא יפה מבנותיו של פוסידון" , "יכול להיות" היא אמרה "אבל זו מגפה שאיני יכולה לברוח ממנה." והשקט הנורא שב לשרור סביב לשולחן. ועוד מעט, כשננחת בנמל החלל של פרסאוס, אמא תצא מן הספינה לבדה ואיתה הרחפת, וכמו פרסאוס המרחף על גבי פגסוס ולוחם במפלצת עם ראשה של מדוזה היא תצא ללחום במגפה עם רחפת הנוגדנים ואנחנו, כמו אנדרומדה, ניוותר לבדנו.