ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך | 'כשבאה אהבה אני משוררת לה' למשוררת ענת אורפז

עודכן ב: 3 פבר 2020

יליד צפת. משורר, מבקר תרבות, חוקר באקדמיה ומרצה לדמוגרפיה ולספרות. מתגורר בתל אביב. פרסם שבעה ספרי שירה ועשרות פרסומים מדעיים בתחומי הגאוגרפיה והדמוגרפיה. יצירותיו ומאמריו נדפסו בכתבי עת וביומונים רבים בארץ ובעולם.



אהבה שביסודה אינה ורבלית


בספר 'עיר האלוהים', שנחשב לאחד מספרי התיאולוגיה המכוננים והחשובים ביותר בעולם הנוצרי למן ימי הביניים המוקדמים ועד לזמננו, טוען מחבר הספר, אורליוס אוגוסטינוס, כי באמצעות מילים ניתן להעביר אהבה שביסודה אינה ורבלית. בכותבו דברים אלה כיוון התיאולוג אוגוסטינוס למילים שמופיעות בכתבי הקודש, ושבאמצעותן האמין כי ניתן להזיז את הנפש לכיוון האלוהות ולבטא רעיונות ורגשות שחורגים מגבולות המילה הכתובה ומהמשמעות המקובלת שלה. כך למשל, אוגוסטינוס קבע שהברית החדשה, ספר היסוד של הדת הנוצרית, היא דוגמא מובהקת למהות מילולית למשהו שאינו ורבלי. בספר ביכוריה של המשוררת ענת אורפז, 'כשבאה האהבה אני משוררת לה', בהוצאת סטימצקי, 2019 ובעריכת המשוררת סיגל אשל, מבטאים השירים בספר אהבה שאינה ורבלית, ולמרות שהם כתובים במערכת הסימנים המוכרת לנו בשפה העברית, יש בהם איזו חיוּת שחורגת מגבולות השפה, מצורתה ומהמשמעות הסטנדרטית שמיוחסת למילים בה.

באופן כמעט דיכוטומי, שירת אורפז נעה בין שני מודוסים ראשיים ומקוטבים. מודוס ראשון, וככל הנראה גם המועדף על המשוררת, זהו מודוס שניתן לכנות בפשטות 'אהבה' (זוגיות ומשפחה). במצב זה היא חשה נינוחה, שלמה, יציבה ומאושרת. מודוס שני, שממנו אורפז דווקא חוששת ומבקשת להימלט, הוא מודוס 'הבדידות'. אמנם בספר מצויים מעט שירים שעוסקים באופן מובהק ומפורש בבדידות, אך כמעט בכל שיר אהבה, המשוררת נמלטת מן הבדידות או שהיא רומזת לקורא שאי שם בעברה התענתה בייסוריה וחשה טעם מרוריה.


המשוררת ענת אורפז, תמונת פרופיל בפייסבוק


התממשות האהבה במרחב הפואטי של אורפז כרוכה, כך נדמה, בלמידה, ברכישת שפה חדשה, בהכרת לשון שלא שמעה בעבר. ביטוי לכך ניתן אפוא למצוא בשיר המופיע בעמוד 15: 'פעם/ אהבה/ היתה לי/ שפה זרה.// חיפשתי מתורגמן// ומצאתי אותך'. אעז ואומר שבחלוף השנים, אורפז התמסרה לאהבה, התמקצעה בנבכיה ובנסתריה, עד אשר הצליחה לפשט ולזקק את מורכבותה למספר מילים בהירות. בשיר הפותח את ספר הביכורים (עמ' 11), ושהבית הראשון בו משמש גם ככותרת הספר, מסבירה המשוררת באופן, שאינו בהכרח מודע לה, מה רב בטחונה בחיק האהבה ועד כמה נעשתה עבורה מרחב בטוח ויציב: 'כשבאה אהבה/ אני משוררת/ לה // קצר/ ופשוט // את כל היתר אני מסבכת'. כחלק מתהליך למידת האהבה, אורפז התנסתה רִגשית ופיזית ברעיונות ובביטויים שמבטאים אהבה. כך לדוגמה, בעמ' 31 היא מודה בגילוי לב כובש: 'אף פעם לא הבנתי/ כוונת המילים// ''ליבי יוצא אליך''// עד שהרגשתי'.


חרף התמקצעותה בתִמלול האהבה, בנפתוליה וברזיה, נראה כי אורפז נותרת מגומגמת, נבוכה ומבוישת נוכח תעצומות האהבה שהיא חשה כלפי בן זוגה ומקבלת ממנו: 'אני יודעת לשורר/ יופיה של זריחה,// לתאר במילים/ משק כנפי פרפר,// לכתוב ללא טיוטה/ את בואי ולכתי.// רק אותך/אני/ מגמגמת/ כילדה סמוקה' (עמ' 33). ברם, אין הגמגום המאוהב והכנוע גורע מוודאותה ביחס למשך הזמן שהיא חפצה לבלות את חייה לצד אהובהּ: 'אמרת שנהיה ביחד// הרבה זמן.// נשקתי לך/ וסרבתי:// נהיה ביחס/ לתמיד'.


מאחר שהמאה ה-21 היא מאה שבה מערכת היחסים שבינו לבינה נתפסת כארכאית, ככובלת, כדכאנית וככזו שביסודה מגבילה את התממשותו וחירותו של הסובייקט, עשויים חלק מהקוראים לנקוט עמדה צינית, אטומה ומסויגת משיריה של אורפז. יש ואפשר כי מוצאן של עמדות מסוג זה, שהאוחזים בהן יקטלגו את שירי אורפז כדביקים, שטחיים, רדוקציוניים ופשוטים, הוא באי ידיעתם והתנסותם את שפת האהבה. לשון אחרת, היאך למשל יוכל אדם שלא טעם טעמה של אהבה, להתגעגע לאירוע שעתיד להתרחש בעתיד, וקל וחומר כיצד יוכל להבינה? אורפז שיודעת ומבינה, מצליחה לזקק ולפשט את המחשבה שמאוהבים רבים שותפים לה ומבינים אותה: 'מתגעגעת/ למה שעוד / לא היה/ בינינו.// שני זקנים / על ספסל/ בשדרה-// עדיין/ נשבעים/ אמונים' (עמ' 27).


האהבה לדידה של אורפז איננה רק תהליך דידקטי שהיא לומדת להצטיין בו, אלא היא גם תהליך כימי שבמסגרתו מתרחשת טרנספורמציה של תחושות, טעמים, קולות ומראות. ההמרה מ-X ל-Y או מקוטב לקוטב היא אפוא הוכחתה של אורפז לאהבה: 'וידעתי/ שאני אוהבת// ברגע בו/ מתקה לי זֵעָתְךָ' (עמ' 41). בשירים אחדים מצליחה אורפז בעזרת רציונליזציה ש