ד"ר ניקולא יוזגוף-אורבך| על פואטיקה דידקטית ועל עצות לחיים פשוטים בעולם מורכב

יליד צפת. משורר, מבקר תרבות, חוקר באקדמיה ומרצה לדמוגרפיה ולספרות. מתגורר בתל אביב. פרסם שבעה ספרי שירה ועשרות פרסומים מדעיים בתחומי הגאוגרפיה והדמוגרפיה. יצירותיו ומאמריו נדפסו בכתבי עת וביומונים רבים בארץ ובעולם.

על פואטיקה דידקטית ועל עצות לחיים פשוטים בעולם מורכב


עיון בספר 'לאן אתה רץ?' למשורר שוקי גוטמן

ד"ר ניקולא יוזגוף-אורבך

בספר 'ארס פואטיקה' למשורר ולפילוסוף הרומי בן המאה הראשונה לפנה"ס, הורטיוס, מוצעים לבני התקופה הוראות וחוקים כיצד יש ונכון לכתוב ספרות. הספר מבקש לשרטט את גבולותיה של הספרות, להגדיר את מגבלותיו של המשורר ולהורות באופן מסודר ומערכתי את כלליו של תחום דעת זה למען קוראים שמתעתדים לעסוק בו. הספר נכתב במקור כ'אגרת אל הפיסונים' (וכך גם נקרא במקור) ויועד לבניו של פיסו – אציל רומי שככל הנראה העסיק את הורטיוס כמלמד לילדיו. ברם, ייחודו של הספר 'ארס פואטיקה' איננו בהיותו ספר תאורטי על אודות הספרות שבו מופיעים חוקים לכתיבת ספרות, שכן חיבורים מעין אלו כתב לפניו הפילוסוף אריסטו בספרו 'פואטיקה' וכתבו אחריו פילוסופים ויוצרים כדוגמת: טורקווטו טאסו ('מסה על האמנות') ד.א.פ דה סאד ('מחשבות על הרומן) ועוד רבים נוספים.

ייחודו של החיבור 'ארס פואטיקה' הוא אפוא ז'אנרולוגי ולא תאורטי, וקשור בהיותו משתייך לז'אנר ה'יצירה דידקטית', שכתובה כשירה ובה באותה עת יש לה כוונה מוצהרת ומפורשת להורות תחום דעת מסוים. ליצירה הדידקטית, שהיא ז'אנר קדום, שכמעט ואין כותבים בסגנונו כיום, יש ארבעה מאפיינים מובהקים: כוונה מפורשת ללמד תחום דעת או ערך מסוים, אזכור ביצירה של מורה ותלמידים, המשורר מציג את תכניו כשירה, הדובר מגלם במקביל הן את תפקיד המשורר והן את תפקיד המורה. מאפיינים אלו תוכלו למצוא בנקל גם אצל המשורר ואיש החינוך, שוקי גוטמן, בספרו הרביעי 'לאן אתה רץ?' שראה אור השנה בהוצאת 'אשכולות פואטיקה - שירה עברית לעם'.

כריכת הספר 'לאן אתה רץ? ' בהוצאת 'אשכולות פואטיקה', 2020

מקור: באדיבות המחבר

הספר מורכב משירים שיש בהם התבוננות רפלקטיבית של איש חינוך על מערכת החינוך, על ההוראה במאה ה-21, על הלומדים ועל החברה הישראלית בכלל. לעיסוק הרפלקטיבי ב'אני המחנך' של גוטמן יש תכלית מאוד ברורה, להורות, וללמד על אודות הנעשה במערכת החינוך בת-זמננו וגם, ואולי בעיקר, ללמד את הקוראים כיצד לאהוב ולקבל את עצמם, ככל הנראה בהתבסס על נסיון חייו של המחבר. כך למשל בשיר 'עצה קטנה' (עמ' 65), שחותם את הספר, הוא מייעץ לקורא להימנע ממחשבות מיותרות בנוגע לתכנוני העתיד וההווה: 'עצה קטנה:/ אל תחשוב יותר מדי.// קח/ נשימה בינונית, / למד לבכות ביום, / תן מחמאה, חפש חבר, מצא אהבה/ שלמה,/ היה שקט.// בקש עצה טובה'. השאיפה לחיים פשוטים ונטולי מחשבות וחרדות מיותרות היא תורה שהוא מבקש להנחיל לקוראים ברבים משיריו. בשיר 'תובנות פשוטות' (עמ' 58) הוא מבהיר: 'מה שלא פשוט, /לא יהיה.// מטעויות לא לומדים/ והכל יודעים הכל.// לא לכל הפי אנד יש סרט/ וטוב לא מובטח לצדיקים// תאהב את עצמך/ ואת גרגרי חול הים...אל תשכח להתחסן במרפאת האם/ בזריקת הומור בכל חורף'. יש לציין, שה'תובנות הפשוטות' שמציע גוטמן לקוראים בשיר מובאות כמעין אקסיומות שיש לקבלן, ובכך לסברתו יקטן הסיכוי של האדם לסבול משברון לב, מדאגות מיותרות וממחשבות טורדניות. ממש כמו היו מרשם רופא שיש להקפיד על הוראותיו במלואן, למען יטב למטופל.

המנטרה הפואטית-דידקטית-רוחנית של גוטמן איננה נאיבית או קלישאתית. הוא מבקש מקוראיו לכאוב כדי לאהוב ולהיות עצובים כדי לחוש אושר. אין הוא מבקש לכוון את קוראיו אל פשטות נטולת דאגות, אלא לפשטות מודעת, כזו שמכירה בסבל ובצער הקיומי, המקומי והעולמי, ושבכל זאת בוחרת לצמוח מתוכו ומצליחה לאהוב, לשמוח ולחמול במסגרתו. כך לדוגמה בשיר 'אתה מוכרח עצוב' (עמ' 37) מתנה גוטמן המשורר התניה לוגית-פילוסופית מעניינת: 'אתה מוכרח להיות עצוב/ להבין את האש המתחוללת/ ואושר חמקמק מהו.../ אתה מוכרח להיות עצוב/ והשמחה המתפרצת - / כלבה רותחת'.

נראה כי גוטמן, בשמשו כמשורר וכמחנך, מבקש מתלמידיו ומקוראיו להתנסות את המציאות האנושית והישראלית ולחוות אותה דרך פעולות בסיסיות לכאורה, אך שיש בהן יותר מהבנת הנקרא והנשמע הנלמדות בבית הספר או שנרכשות דרך העיתון והטלוויזיה. לדידו, התנסות קבועה ורציפה בביצוע פעולות לכאורה בסיסיות (בהתנסות את המציאות) תביא את הקוראים ל'הבין את ההבנה', כלומר תעניק להם כלים טובים יותר להתמודד ולהבין את המציאות, בהשוואה לאלו שמבקשים להבינה דרך טקסטים ושיחות. ביטוי לרעיון זה ניתן למצוא בשיר 'לפעמים' (עמ' 60): 'על אנשים צעירים/ לא להסתפק/ בהבנת נקרא ונשמע.// לגור שבוע במקלט./ לחיות תחת אש,/ לעלות לאוטובוס,/ לפגוש באי בית אבות, / לקרוא את עמוס עוז.// אנשים צעירים/ צריכים להבין.// לבקר במוזיאון תל אביב, / לצפות בסרט 'גולדה', / לחוש כאב פרידה, / לנשום גרגרי חול ואבק, /לאבד מכשיר נייד. אנשים צעירים, צריכים...להבין את ההבנה'. ברמת הסב-טקסט גוטמן מנסה להתחקות בשיר אחר שורשי התסכול, הייאוש, האכזבה והכעס שחווים רבים מהצעירים שמנסים ללמוד את המציאות דרך הנשמע והנקרא, אך ממאנים לחוות אותה פיזית, כמות-שהיא, על מכלול הפעולות והתופעות שמרכיבות אותה ומתקיימות בה. נסיון שכזה, להבינה על מכלול תופעותיה ופעולותיה עשוי להביא לתפיסתו, ל'הבנת ההבנה', מה שצפוי להפוך את האדם למודע יותר, את חייו לפשוטים משהיו ולהפחית את סבלו ותסכלו ממצבים שלא הכיר ו/או שלא נערך לקראתם.

בכל מרחבי הספר של גוטמן לא תמצאו סממנים להעדפת גזע, דת, אידיאולוגיה, קבוצת מוצא או מגדר מסוימים. נהפוך הוא, גוטמן מציע משנה אוניברסלית לחיים הרמוניים במערכות קולקטיביות, וזאת מבלי לוותר את האינדיבידואלי שבתוכנו, על הסובייקט הפנימי, שלעיתים מדוכא למען התאמתנו לחברה בה אנו חיים ולחוקיה, למנהגיה ולתכתיביה. בשיר 'כמו כולם' (עמ' 23) עומד גוטמן על המתח הזה שבין הצורך להיות חלק ממערכת חברתית, אך בה באותה עת גם לשמור על האוטונומיה הסובייקטיבית שלנו: 'רוצים שנהיה/ כמו כולם/ שנשלב ידיים/ ונאחז את העולם.// שנתחבק, שנצעד, / שנשיר, שנרוץ, / שנלחם, שנשרוד/ כמו כולם.// בתחנת הרכבת בתל אביב/ אמר לי חייל נח"ל חרדי: / אני רוצה גם/ להיות כמו כולם/ וגם/ איך/ שאני.'

לסיכום, בספר 'לאן אתה רץ?' מבקש גוטמן מבני הנוער, ואפשר שגם מהמבוגרים, להאט את קצב, לחיות את החיים, לחוות אותם כפי שהמציאות מגישה לנו אותם על צירי הזמן והמרחב, להכיר בקיומו של המימד הטרגי בחיים, ולא לחשוש מפניו או ליפול בעקבותיו למרה שחורה, אלא לצמוח מתוכו ולשמוח במסגרתו, בבחינת 'ואף על פי כן – נוע תנוע'.

השקת ספריו של המשורר שוקי גוטמן בחסות אגודת הסופרים העבריים ובהנחיית המשוררת מיכל דורון, 22.09.2020


מקור: ערוץ אגודת הסופרים העבריים בישראל ואתר שיתוף הסרטונים YOUTUBE

133 צפיות0 תגובות