ד"ר ניקולא יוזגוף-אורבך| זהירות, פרס למקורבים בלבד

יליד צפת. משורר, מבקר תרבות, חוקר באקדמיה ומרצה לדמוגרפיה ולספרות. מתגורר בתל אביב. פרסם שבעה ספרי שירה ועשרות פרסומים מדעיים בתחומי הגאוגרפיה והדמוגרפיה. יצירותיו ומאמריו נדפסו בכתבי עת וביומונים רבים בארץ ובעולם.



זהירות, פרס למקורבים בלבד


בהגדרתו הבסיסית ביותר פרס הוא אות הערכה מטעם גוף ציבורי, פרטי או ממשלתי על הצטיינות יוצאת דופן של אדם או ארגון בתחום מסוים או/ו ביטוי להערכה ולהכרה בתרומה יוצאת דופן לחברה בה מוענק הפרס. בשונה ממדעים מדויקים כפיזיקה וכימיה, או מתחומי דעת שכנים כביולוגיה ורפואה, שבהם ניתן להצביע במידה רבה של אובייקטיביות על הצטיינות יוצאת דופן ועל תרומה משמעותית לקידום הדיסציפלינה או לפיתוח החברה והאנושות, לא כך הדבר בספרות. אפשר שמעולם לא היה כך הדבר בספרות, וככל הנראה גם לא יהיה, כל עוד תחום הספרות אינו נבחן ונמדד לפי תבחינים כמותיים, אמפיריים ושאינם ניתנים לפרשנות. ברם, אל לה לספרות לחוש חריגה בעניין זה, שכן בדומה לה, גם תחום האמנות, ויתר מדעי הרוח ותחומים נוספים במדעי החברה, יתקשו מאוד להוכיח באופן אמפירי ואובייקטיבי מדוע יצירה מסוימת או תוצר כלשהו טובים באופן מובהק מן האחרים באותו תחום.


אף על פי כן, לאורך השנים ביקורת הספרות פיתחה, בדומה לתחומי דעת נוספים שאינם 'אובייקטיבים ומדידים', מספר תבחינים, שאמנם אינם מדעיים, אך ששואפים לזהות ולעודד מקוריות, ייחודיות אסתטית, חדשנות, נועזות רעיונית וצורנית, תרומה לשיח מסוים או לקידום אג'נדה וכיו"ב. בימים כתיקונם, ועדת הפרס שנבחרת על ידי גוף ציבורי או ממשלתי בהליך שקוף ובאופן ששואף, לכאורה, לשקף את רבגוניותה של החברה ולהתחשב בז'אנרים ובקולות שקיימים בה, נדרשת לזהות עמידה בקריטריונים מקרב היצירות שהוגשו לעיון חבריה, למיינן, לדרגן ולבסוף גם להכריע. בכך למעשה ועדה זו גם פורעת את חובתה כועדת פרס. לו בדרך זו, ורק בדרך זו, למועמד ראוי שהגיש את יצירתו לועדת הפרס יש סיכוי שיצירתו תישקל ותבחן בכובד ראש על ידי חברי הועדה, אך חשוב מכך שתזכה להזדמנות שווה להישפט ככל היצירות, בלא שתושפע משיקולים זרים, אינטרסים, קשרים תעסוקתיים ואישיים, הטיות פוליטיות, מגדריות, אתניות ואחרות.


זו לכל הפחות מחשבת השווא שמלווה את המועמדים הנרגשים והנלהבים בדרכם לדואר ישראל או למשרדי הגוף המארגן את הפרס. זו גם המחשבה שמלווה אותם במהלך חודשי ההמתנה הממושכים להערכת יצירתם, בתקווה ובציפיה, שיצירתם תחשב לטובה ביותר מקרב היצירות שהוגשו לועדת הפרס. אך אויה, מה מרה כלענה וחורכת את הנפש האכזבה, כאשר פעם אחר פעם, בלא הסבר או הנמקה מסתפקים המועמדים הנרגשים בתחרויות לספרות בתשובה הלקונית, הממוחזרת והנוסחתית: 'אנו מודים לך על השתתפותך בפרס XXX, לצערנו יצירתך לא נמצאה מתאימה לקריטריונים שנקבעו ......אנו מציעים לך להגיש מועמדותך בשנה הבאה....' . על פי רוב, המועמדים שנדחו בלא הסבר, עתידים לשוב ולנסות את מזלם בשנית, בעשירית ובפעם האינסוף מול ועדת הפרס בה נדחו ו/או מול ועדות פרסים נוספות, שבויים במחשבה שלו ישכללו את כתב ידם, יתקנוהו ויערכוהו שוב ושוב, לבטח יגבר סיכוים לזכות, והכל לשווא! לריק, לחינם, ללא תכלית ובאופן סיזיפי ונאיבי.


לו רק ידעו אותם מועמדים תמימים כי הם בסך הכל חלק ממצג שווא שנועד לשדר כלפי חוץ התנהלות תקינה של ועדת הפרס, בעוד שפנימה בדיוני הועדה, סביב לשולחן, בין הבורקסים לקרואסונים, ההחלטות כבר נקבעו, לעיתים אף עוד בטרם הופץ קול קורא בציבור. לו ידעו כי לרוב, חברי הועדה, או לפחות חלק מהם, מסמנים ומזהים את מי שמבחינתם 'ראוי' שיזכה בהתאם לשיקולים פוליטיים, אידאולוגיים, קשרים חברתיים ומקצועיים, ולעיתים גם לפי קשרים אישיים עם חברי ועדת הפרס, לבטח לא היו מגישים מועמדותם. ברבות מהתחרויות המועמדים אינם מגישים את יצירותיהם בעילום שם כחלק מהדרישה של הועדה, ובכך חשופים וכפופים שלא מרצונם ובאופן לא שיוויוני, לשיקולים זרים או להטיות לטובת 'סלבריטאים' ספרותיים או/ו לטובת בעלי השפעה בתחום. בנוסף לכך, חברי ועדה הפרס מורכבים פעמים רבות מאנשי אקדמיה, מבקרי ספרות ויוצרים ידועים, שקשורים באופן כזה או אחר לחלק מהמועמדים והללו באופן טבעי הם גם בעלי דעה מוקדמת על היצירה ועל היוצר. בדרך זו ליוצר אלמוני מוכשר או למחברת רבי מכר אהובה, שאינה חביבת חברי ועדת הפרס אין סיכוי לשיפוט הוגן.


מצב דקדנטי, מייאש והרסני זה משקף את תמונת המצב בחלק לא מבוטל מועדות הפרסים בארץ, שמתנהלות באופן חופשי ולא מבוקר, כבשטח הפקר או כבתחום שאין מתעניינים בו. מלבד עוגמת הנפש שנגרמת למועמדים שבין היתר מביאה לעיוות הליך השיפוט, הועדה מייצרת באופן מניפולטיבי קאנון ספרותי מעוות ומוטה, שנגוע בשיקולים זרים שמעכירים ומגבילים את הרפרטואר הספרותי אליו חשוף הציבור הישראלי. עוד חוטאות ועדות מסוג זה, שהחלטותיהן מוכרעות לפי אינטרסים, בהדרת מועמדים ואוכלוסיות שלמות בשל מוצאן, גילן, נטייתן המינית, מגדרן, העדפותיהן הפוליטיות.


הפתרון הוא אפוא פשוט (ככל שניתן לפשט תחרויות ופרסים). כל ועדת פרס ספרותית תחויב בחקיקה ממשלתית לכלול בין היתר גם נציגי ציבור, שיהיוו לפחות כמחצית מועדת הפרס: מורה, סטודנט, מזכירה, ספרנית, מדען וכיו"ב, שהרי הם בסופו של דבר קהל היעד העיקרי וצרכניה הראשיים של הספרות העברית. מבלי לגרוע חלילה בכבודם או במהימנותם של אנשי האקדמיה ושל המבקרים וכמובן של היוצרים, אין זה ראוי שהללו לבדם יכריעו את גורלה של הספרות העברית בארץ ויקבעו את סגנונה, בלא שיאוזנו על ידי משקל נגד מטעם נציגי קהל הקוראים, שיבחרו באופן אקראי ומתחלף, כדי למנוע שחיקה, נסיון להשפיע על דעתם או מחשש לשיכרון כח, שנפוץ ורווח בקרב חלק מחברי ועדות הפרסים לספרות.


אם כך, הוצע אפוא שיש צורך לאזן את הרכב ועדת הפרס, ולהעניק משקל שווה לנציגי קהל הקוראים, שיבחרו מדי שנה וששמותיהם ישמרו אנונימיים עד לפרסום שם הזוכים בפרס. אולם הצעה זו לבדה אין בה די כדי לעקור את הנגף שפשה בועדות הפרסים לספרות בארצנו הקטנה. נדרש שינוי נוסף וחשוב, והוא הנהגת שיפוט אנונימי. רוצה לומר, ועדת הפרס תקבל לידיה את כתב היד או את קובץ של הספר בלבד, בעוד ששם המחבר ופרטיו המזהים ישמרו במזכירות מערכת הגוף המארגן את הפרס. בדרך זו, חברי הועדה יקבלו לידיהם את הטקסט בלבד, בלא שיושפעו מזהותו של המחבר, מעמדו, כוחו הפוליטי, קשריו וכו'. הקפדה על תהליך זה יסייע למועמדים לזכות לשיפוט שיווני והוגן, שאמנם עדיין יהיה סובייקטיבי ותלוי בקריטריונים של הועדה (מקוריות, אסתטיקה וכיו"ב) ובטעמם האישי של חברי הועדה, אך לפחות הוא יהיה נקי משיקולים זרים אחרים. כאשר מדובר בספרים שכבר ראו אור, חשיבותה של ועדה חיצונית שאינה תלויה בענף המו"לות, באקדמיה ובמבקרי התרבות קריטית ביותר, ישווה לחשיבותה של הועדה המקצועית כדי להבטיח איזון, וזאת מבלי לגרוע בצורך לודא ולהבטיח שחברי הועדה המקצועית אינם ולא היו בקשרים עם אחד מהמועמדים.


נהיר וברור כי ועדת פרס מקצועית ואיכותית, לא תסתפק בשתי ההצעות שהובאו בחיבור זה, אלא תשאף לשכלל את תהליך הבחירה מבין המועמדים. כך למשל היא עשויה לדרוש לצורך חיזוק ממצאיה והחלטותיה לשלוח את כתבי היד לשיפוט חיצוני נלווה, שעשוי יהיה לחזק או להחליש את החלטותיה; עוד אפשר שתבקש להעמידו לשיפוט נלווה בפני מומחים בתחום בו עוסק כתב היד (לדוגמא: כתב יד שעניינו היסטוריה של היישוב העברי, יועבר גם לעיון היסטוריון). כך או אחרת, לרשות ועדות הפרסים עומדים אמצעים רבים וטובים לשכלול הליך בחירת הזוכים, וטוב יעשה משרד התרבות ובעקבותיו גם יתר הגופים הציבורים, לו יאמצו את ההצעות שהובאו כחיבור ה כחלק בלתי נפרד מתקנון פרס השנה הקרובה, הבאה עלינו לטובה, ויביאו לתיקונו של עוול היסטורי מתמשך ולשיפור פניה ותדמיתה של הספרות העברית.



* גילוי נאות: המאמר פורסם לראשונה במגזין סלונט בחודש ספטמבר 2019 והוסר ממנו לפי דרישת המחבר לאחר מספר שבועות.

הֵרָשְׁמוּ לִרְשִׁימַת הַתְּפוּצָה לְקַבָּלַת עִדְכּוּנִים

ועדת מומחים מקצועית

אודליה יהודין

מדיחה דגש

שושנה ויג

דמטרי גישפלינג צ'רנוב

עדינה בן חנן 

סאוסן מוסא - עורכת ספרות ערבית

חגית בת אליעזר

אמנה עריאן

מועצה אקדמית

ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך 

ד"ר רתם לוז

ד"ר אנטון ברקובסקי

פרופ' אסיקה מרקס

ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן

ד"ר שחר מרנין דיסטלפלד

פרופ' רוג'ר קפלן

ד"ר נורית צדרבוים

וויקסר בניית אתרי וויקס מתקדמים