ד"ר נורית צדרבוים| הייתי רוצה להיות כתם אקוורל

ילידת 1949. תושבת נתניה. יוצרת וחוקרת רב תחומית (אמנות, פסיכולוגיה ופילוסופיה). אמנית פלסטית, משוררת, מוזיאולוגית ואוצרת, מסאית, יועצת אמנות, מאמנת NLP ומנחת קבוצות. מתפקידיה בעבר: "ראש המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות" במכללת הגליל המערבי, יועצת אקדמית וראש תחום אמנות במוסד חינוכי, מנהלת סטודיו/גלריה 'נוריתארט'. פעילה באיגודים ובפרוייקטים בתחום האמנות והשירה. השתתפה בעשרות תערוכות בארץ ובעולם. שיריה הופיעו בכתבי עת וביומונים מודפסים ומקוונים רבים. פרסמה שמונה ספרים, ובהם ספרי שירה וילדים.

הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת כֶּתֶם אַקְוָרֵל

*************************************

כַּמָּה הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת לִפְעָמִים סְתָם צֶבַע מַיִם / לְהִתְפַּתֵּל עַל נְיָר כְּמוֹ כֶּתֶם אַקְוָרֵל / צֶבַע מַיִם מוּטָח – מוּכָח, מֻתָּר לוֹ הַכֹּל / מוּנָח עַל נְיָר לַח מַעֲשֶׂה אַדְנוּת/ וְכָךְ בְּאַחַת נִתֶּנֶת לוֹ הִזְדַּמְּנוּת/ לִהְיוֹת כָּל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה/ הוּא לֹא מְרַצֶּה / מָה שֶׁקּוֹרֶה לוֹ זֶה מָה שֶׁיּוֹצֵא.

חוֹצֶה קַו, מִתְפַּשֵּׁט לְכָל צַד / כְּמוֹ צָף בַּמֶּרְחָב / נֶעֱצַר כְּשֶׁעָיֵף, כְּשֶׁנִּגְמָר לוֹ הַכְּתָב / כְּשֶׁהוּא לַח הוּא גָּח לְפִנּוֹת אֲסוּרוֹת / אֵין לוֹ גְּבוּלוֹת / מְיַצֵּר לְעַצְמוֹ חֹק וְטֶבַע / וּמַכְרִיז, אֵלֶּה חַיֵּי הַצֶּבַע / וְכַאֲשֶׁר כַּלּוּ לוֹ הַמַּיִם /אֵלֶּה שֶׁהֵפִיחוּ בּוֹ רוּחַ חַיִּים / תּוֹקֵעַ יָתֵד לְהִתְיַבֵּשׁ, לֹא מִתְבַּיֵּשׁ/ נִצָּב שָׁקוּף, מְזֻגְזָג בֵּין פִּנּוֹת / מַשְׁקִיף בְּמַבָּט מְנַצֵּחַ וְאוֹמֵר / עַכְשָׁו אֲנִי כֶּתֶם חָדָשׁ שֶׁיָּבַשׁ/ כְּבָר אֵינִי אוֹרֵחַ, וְגוֹמֵר.

צִבְעִי מַיִם מִתְעַרְבְּלִים לְלֹא עַכָּבוֹת/ מוֹתִירִים עֲקֵבוֹת פִּנּוֹת חָדוֹת וּגְבוּלוֹת / זֶה עַל זֶה עוֹלִים /לֹא מְבַטְּלִים וְלֹא מִתְבַּטְּלִים/ וְנוֹתָרִים שְׁקוּפִים, וְיָפִים / עוֹשִׂים מָה שֶׁהֵם רוֹצִים / בְּלִי לָדַעַת בְּלִי לָגַעַת / מַשְׁאִירִים פַּסֵי צֶבַע וְגִידִים/ וְהוֹפְכִים מִנַּיָּדִים לְנַיָּחִים/.

בַּסּוֹף בַּסּוֹף, אַחֲרֵי כָּל הַחֹפֶשׁ וְחֹסֶר הַמִּשְׁמַעַת / הַטְּבוּעָה בָּהֶם מִלְּכַתְּחִלָּה/ אֲנִי מוֹדָה, קָדָה לָהֶם קִדָּה / וּמְבָרֶכֶת עַל יֹפִי שֶׁנּוֹלַד בִּיעָף / בְּאִבְחַת מִכְחוֹל עַל דַּף / בְּצֶבַע צָף שֶׁמּוֹכִיחַ שֶׁהוּא כָּל יָכֹל.

כֶּתֶם צֶבַע מַיִם יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ / לְחַפֵּשׂ עַצְמוֹ עַל דַּף לָבָן מְחֻסְפָּס /הוּא לֹא יֵדַע וְגַם אַתָּה / מָתַי הוּא נֶעֱצַר, וְנִתְפַּס / מָתַי זֶה נִגְמָר/ יוֹצֵא לֶחָפְשִׁי לִהְיוֹת לִטְעוֹת וְלְהִתְהַווֹת / מֻתָּר לוֹ הַכֹּל / לְהִתְעַרְבֵּב לְהִתְפַּשֵּׁט לְהִתְרַחֵב וְלִגְדוֹל/ לְהִגָּמֵר לִדְהוֹת וְלִכְּהוֹת/ לִהְיוֹת שָׁדוּף לִהְיוֹת שָׁקוּף / יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ בְּלִי לָדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת / רַק כַּאֲשֶׁר יִיבַשׁ וְיִתְגַּבֵּשׁ, יֵדַע שֶׁהוּא מוּמַשׁ.

לַמְרוֹת כָּל הַחֹפֶשׁ, וְהַפַּס שֶׁהוּא קִבֵּל / בָּתַרְתִּי מַשְׁמָע, הוּא נוֹלַד חָדָשׁ / יְצִירָה שֶׁקֹּדֶם לָכֵן מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה / מִיצִירָה שֶׁנּוֹלְדָה רְטֻבָּה, וְלַחָה, בֵּרַכְתָּ אוֹתָהּ בְּדֶרֶךְ צָלְחָה / וּכְשֶׁתָּם זְמַנָּהּ שֶׁל הַהִתְהַוּוּת שֶׁנִּקְבְּעָה עַל הַנְּיָר / אַתָּה תֹּאמַר בְּהִשְׁתַּהוּת תּוֹדָה, וְאוּלַי גַּם תָּסִיר הַכּוֹבַע לִכְבוֹדָהּ.

אוֹי כַּמָּה הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת לִפְעָמִים / צִיּוּר פָּשׁוּט בִּצְבָעַי מַיִם, אוֹ פָּשׁוּט לְהִתְהוֹלֵל לְעַצְמִי כְּכֶתֶם אַקְוָרֵל / לְהִתְבּוֹנֵן עָלַי בְּשִׁירַת מְקַבֵּל וְהַלֵּל/ לִהְיוֹת כָּמוֹהוּ חָפְשִׁי מְאֻשָּׁר / לָלֶכֶת אֶל הַמָּחָר וְהַלֹּא נוֹדַע / וּבַסּוֹף, עוֹד יֹאמְרוּ לָךְ תּוֹדָה וְיָקוּדוּ לְךָ קִדָּה.

כַּמָּה לָמַדְתִּי מִכֶּתֶם צֶבַע מַיִם אֶחָד פָּשׁוּט / זֶה שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי אֵיךְ לִשְׂחוֹת, אֵיךְ לְנַהֵל שִׂיחוֹת, מָתַי לִדְהוֹת וְגַם לִהְיוֹת.

© ד"ר נורית צדרבוים – 12.7.20