ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן (טור קבוע)| למראית ה- Déjà-vu

מרצה לאמנות באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת אחווה. עוסקת במחקריה באמנות הרנסנס, בימי הביניים המאוחרים, בלימודי נשים ובאיורי תפילות. נשואה ואם לשלושה ילדים. מתגוררת ביישוב קציר. בשנים האחרונות מנהלת בין יתר עיסוקיה בלוג בנושא אמנות על היבטיה השונים: http://drmargoart.bloger.co.il

נחמא פורתא

אמש בחדשות רואיין השף יונתן רושפלד בנוגע לתפריט החג בסגנון יווני שהגה והכין שאפשר להזמין מביסטרו גרינברג לארוחת החג. המנה העיקרית היא עוף שלם ממולא בביצים חומות (!), אורז ואריסה מתוקה (128 ₪ לעוף שלם).

אינני יודעת אם זו הזחיחות, הנהנתנות או שתיהן יחד שהעלו בי רגשות קבס במהלך הצפייה. ולא, אינני חושבת שענף המסעדנות סובל פחות מאחרים או שהפסקנו לאכול (והרבה) בחודש האחרון, אלא שהיה משהו בטון, בחיוך המדושן עונג, בתחכום המיותר של המנות (ואני מבית יווני) שהצית בי געגועים לפשטות ולצניעות, או לפחות לחגיגות בזעיר אנפין.

הציור של שרדין, שהוצג לראשונה בסלון של 1747, מתאר אחות במקצועה המכינה ארוחה לאחד ממטופליה. תשומת הלב שהיא מעניקה להכנת הארוחה הכוללת שתייה, לחם וביצים (קשות או רכות), המונחים על מפה הלבנה (אך לא בוהקת), השלווה והריכוז הניבטים מפניה בתוך צבעוניות מלטפת של חומים ואדמדמים אינם מזכירים כלל את בתי החולים ההומים, הצפופים, הרעשניים שאנחנו נחשפים אליהם ערב-ערב בחדשות. יחד עם ההכרה שהיכולות הרפואיות של המאה ה- 21 מרחיקות לכת, קשה לא להתגעגע לנחמה האנושית הפשוטה שמציעה האחות של שרדין.

ולמי שלא יכול להתאפק, ביסטרו גרינברג מבצע משלוחים עד הבית.

חג שמח