ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן (טור קבוע) | למראית ה- Déjà-vu
מרצה לאמנות באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת אחווה. עוסקת במחקריה באמנות הרנסנס, בימי הביניים המאוחרים, בלימודי נשים ובאיורי תפילות. נשואה ואם לשלושה ילדים. מתגוררת ביישוב קציר. בשנים האחרונות מנהלת בין יתר עיסוקיה בלוג בנושא אמנות על היבטיה השונים: http://drmargoart.bloger.co.il
הבחירות: בין ייאוש לתקווה
ג'וטו, ייאוש ותקווה, קפלה סקרובני, פדובה, 1305-10
המידות הרעות והמידות הטובות הוגדרו לראשונה על-ידי הפילוסופים היווניים והתיאולוגים הנוצריים עסקו בהם רבות. מבחינים ביניהן בארבע מידות קרדינליות (כמו הצדק) ובשלוש מידות תיאולוגיות (כמו התקווה), אך שמותיהן אינם קבועים ויכולים להשתנות אצל הוגים שונים.
בחלק התחתון של הקירות הצפוניים והדרומיים של קפלה סקרובני (קפלה ארנה), בפדובה, צייר ג'וטו שבע הזוגות של המידות הרעות והמידות הטובות, זוג אחד הוא הייאוש והתקווה. ג'וטו מיקם אותם כך שיעמדו האחת מול השנייה - הייאוש מצוירת על הקיר הצפוני, נושקת לציור הגיהינום המצויר על הקיר המערבי, בעוד התקווה מצוירת מולה על הקיר הדרומי, קרובה לציור גן-העדן, כך שנראה שהמלאך המכתיר את התקווה מגיח ישירות מגן-העדן. אצל ג'וטו הייאוש איבדה את רצונה לחיות כי השטן (הדמות השחורה ההפוכה ליד ראשה) אחז בנשמתה, ומשמעותה של התקווה היא האמונה בחיי נצח בגן-העדן לצדו של ישו המשיח.
נכון לעכשיו (ונדמה שעוד זמן רב) אני עדיין מתנדנדת בין ייאוש לתקווה, כמו רובנו, ללא קשר לעמדותינו הפוליטיות. אולי ההימצאות באחד משני קטבים אלה איננה משולה למוות מצד המיואשים לעומת חיי-נצח מצד אלה שבאו על תקוותם, אבל היא בכל זאת נחווית כגורלית.