ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן(טור קבוע) | למראית ה- Déjà-vu
מרצה לאמנות באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת אחווה. עוסקת במחקריה באמנות הרנסנס, בימי הביניים המאוחרים, בלימודי נשים ובאיורי תפילות. נשואה ואם לשלושה ילדים. מתגוררת ביישוב קציר. בשנים האחרונות מנהלת בין יתר עיסוקיה בלוג בנושא אמנות על היבטיה השונים: http://drmargoart.bloger.co.il
יום המשפחה
"כל המשפחות האומללות אומללות כל אחת בדרכה". (ציטוט חופשי ממשפט הפתיחה לרומן של לב טולסטוי אנה קרינינה)
מיכלאנג'לו, המשפחה הקדושה עם הילד יוחנן המטביל, 1507, טמפרה על עץ, קוטר 120 סמ'
היצירה המשפחה הקדושה צוירה כנראה לכבוד נישואי הסוחר הפיורנטיני העשיר, אניולו דוני, למדלנה סטרוצי כתקווה להתגשמות המשפחתיות המושלמת וההמשכיות המשפחתית, למרות שבינינו, המשפחה הקדושה לא הצטיינה לא בזה ולא בזה...
כשנכנס המלאך גבריאל לחדרה של מריה ובישר לה שאלוהים בחר בה להרות וללדת את בנו המשיח, דחתה מרים את ההצעה בתואנה שהיא איננה ראויה לכבוד הזה. היא הסכימה בלית ברירה, למרות שליבה ניבא לה רעות. ואכן המשפחה שהקימה עם יוסף הייתה משפחה מפורקת: מרים ההרה נישאה ליוסף המבוגר (ויש האומרים האלמן ואב לילדים מאשתו הראשונה) ולא מתוך אהבה. יוסף היה רק האב המאמץ לתינוקה של מרים שעתיד היה להיות מוצא להורג בצליבה בשנות השלושים המוקדמות לחייו. עוד קודם לכן, משהיה לגבר, התכחש ישוע למשפחתו הטבעית והתנתק ממנה כדי לחיות בקרב תלמידיו, ומשהוצא להורג, רק אימו עמדה לרגלי הצלב לבכות את מותו.
בציור של מיכלאנג'לו מרים מרימה את ראשה וזרועותיה ימינה במטרה לתפוס את התינוק מידי יוסף – סיטואציה משפחתית לכל דבר. אך תנוחת רגליה וסיבוב גופה של מרים נוגדים את השלווה של המשפחה המלוכדת שמיכלאנג'לו ביקש לתאר, והמסגרת העגולה מעצימה את תחושת אי-הנחת ואת המצב הלא טבעי של המשולש המפותל. באופן דומה, צילומי סלפי משפחתיים, האמורים להנציח רגעים מאושרים, משקפים לעיתים את האומללות הפרטית של כל משפחה ומשפחה.
יום משפחה שמח!