ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן (טור קבוע) | למראית ה- Déjà-vu

מרצה לאמנות באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת אחווה. עוסקת במחקריה באמנות הרנסנס, בימי הביניים המאוחרים, בלימודי נשים ובאיורי תפילות. נשואה ואם לשלושה ילדים. מתגוררת ביישוב קציר. בשנים האחרונות מנהלת בין יתר עיסוקיה בלוג בנושא אמנות על היבטיה השונים: http://drmargoart.bloger.co.il


בסימן חג האילנות


כשמביטים בציורי העצים של ואן גוך אפשר להתפעל מיופיים של העצים ומהודם, ולהרגיש את המטען הרגשי האישי בהם טען אותם. העצים צוירו בסוף 1889 ובתחילת 1890, עת ואן גוך שהה במוסד לחולי נפש בסנט-רמי בפרובנס, שבדרום צרפת, שם אושפז בעקבות אירוע חיתוך אוזנו, כשבעה חודשים לפני שירה בעצמו בשדה חיטה.




שני מיני עצים אלה, האורן והזית, מקומיים ומכסים את נוף אגן הים התיכון. מינים רבים לשניהם. בארץ נפוץ בעיקר האורן הירושלמי, שהבריטים החלו בנטיעתו והוא עדיין חביב על הקק"ל, והאורן הקפריסאי. אמנם, בשנים האחרונות סר חינו של האורן הירושלמי בגלל שהוא נשרף בקלות (מכיל חומרים דליקים כמו הטרפנים ושרף). עץ הזית, שתורבת כבר לפני כ- 6,000 שנה, בעל חשיבות רבה לדיאטה של בני האדם. במיתולוגיה היוונית מסופר שהאלה אתנה כבשה את לבם של אזרחי אתונה כשהעניקה להם במתנה עץ זית, והם גמלו לה בהכתירם אותה לאלה הפטרונית של עירם. בארץ יש כמה עצי זית עתיקים ומרשימים בין עין אל אסד לבית ג'אן.


נדמה שבארץ ניטש מאבק על כיבוש הנוף וניכוסו בין עץ הזית לעץ האורן, בין המקומיים לאלה שמקרוב באו. לעצים כך נראה יש את היכולת לשנות את הנוף הפיזי, אך גם הנוף התודעתי והסמלי. אילו היו אלה ציורים של אומן ישראלי, אפשר היה לנתח את המודע ו/או תת-המודע של האומן ביחס לעצים שצייר. עבור אומן ישראלי-פלסטיני יהווה עץ האורן ביטוי פיזי וסימבולי לשורשיות ולכיבוש.

51 צפיות

הֵרָשְׁמוּ לִרְשִׁימַת הַתְּפוּצָה לְקַבָּלַת עִדְכּוּנִים

ועדת מומחים מקצועית

אודליה יהודין

מדיחה דגש

שושנה ויג

דמטרי גישפלינג צ'רנוב

עדינה בן חנן 

סאוסן מוסא - עורכת ספרות ערבית

חגית בת אליעזר

אמנה עריאן

מועצה אקדמית

ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך 

ד"ר רתם לוז

ד"ר אנטון ברקובסקי

פרופ' אסיקה מרקס

ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן

ד"ר שחר מרנין דיסטלפלד

פרופ' רוג'ר קפלן

ד"ר נורית צדרבוים

וויקסר בניית אתרי וויקס מתקדמים