ד"ר מכבית אברמזון| על ונוס החדשה: אישה כיוצרת

חוקרת, תסריטאית, במאית ומפיקה עצמאית, מרצה לקולנוע במכללת ספיר. סרטיה הוצגו בטלויזיה הישראלית ובפסטיבלים בכל העולם ביניהם: נען שלי; אווה; גברים על הקצה יומן דייגים; מטאדור המלחמה. הדוקטורט שלה עסק במופעי מיתוס ״ארוס ופסיכה״ בסרטים קלסיים ועכשוויים ובמודל נשי חדשני שנובע מהם.





על ונוס החדשה: אישה כיוצרת




דווקא 'אישה אחרת', שאינה מתאימה לקודים המקובלים, ששונה מנשים המשתפות פעולה עם ההגמוניה הגברית, מדגימה את ייחודה של הנשיות לעומת החשיבה שעומדת בבסיס הסדר הפטריארכלי הנוכחי.

(ציטוט מתוך מאמר: "נשיות כייחוד, כיעוד וכבחירה גורלית")



'אישה אחרת', שעליה אדבר כאן, היא אישה שונה מהסביבה שלה, חדורת מטרה ונחושה להשיג אותה בכל דרך. אישה אידיאליסטית שהמניע הפנימי שלה הוא ארכיטיפ פראי וקדום של ״חיה גברית״. מקור קדום של דמות נשית זו הוא מיתוס ״ארוס ופסיכה״ שבו פסיכה המיתולוגית היתה נחושה להשיג את אהבת ארוס בצורה שהיא רצתה אותה - כאהבה שוויונית שיש בה הכרה הדדית.

זה היה האידיאל שעבורו היתה מוכנה להרוס את ארמון החושים של ארוס שבו חיה אתו כפילגש נסתרת.


הם קיימו יחסים אסורים שאין בהם הכרה הדדית והכוח היחיד היה של ארוס (אל האהבה והיצירה) בעל הארמון ובעל השליטה על כל אמצעי הידיעה וההשפעה בעולם שלו. לשם השגת אידיאל האהבה האישית וההדדית שהאמינה בו ולא היה מקובל וידוע בעולם הפטריארכלי של ארוס וגם בעולם האנושי של ממלכת אביה של פסיכה, היא הייתה מוכנה לוותר על הכל- על נוחיות, על סיפוק יצרים, על הגנה. עד קצווי תבל, עד ארץ המתים, היא הולכת יחפה ובהריון מארוס, על מנת להחזיר לה את אהבתו.


אמנם ארוס נושא אותה לאישה באולימפוס והיא מקבלת הכרה כאישה שהביאה לעולם את רעיון האהבה האישית לעומת האהבה המינית שוונוס ייצגה. פסיכה, המכונה על ידי העם ונוס החדשה בשל יופיה הרב, שברה את הדיכוי של יחסי הכוח הפטריארכליים

ויצרה את מודל האישה העצמאית שמאמינה ביחסים שוויוניים עם הגבר ומוכנה לעשות הכל בשביל זה, בשביל להשיג לעצמה מקום שווה לו שבו תשמיע את קולה החדש.


אז אישה אחרת- פסיכה הקדומה- ונוס החדשה- היא זו שמביאה מבט חדש על עולם ישן ובמובן זה היא דגם קדום של אישה יוצרת.

היא עוברת מסע מסוכן שבו היא מגלה את היסוד היצרי והאפל בתוכה דרך מפגש עם ״חיה גברית״, שמתגלה כמניע ומנוע להוציא את קולה הייחודי לעולם. במהלך מסעה היא עוזבת את בית אביה, עוברת לממלכת האלים של ארוס ואל השאול, ומשם לאולימפוס, שרק בו יש מקום והכרה למבט החדש שלה. היא משנה לעד את העולם בשל חוסר ההשלמה שלה עם יחסי הכוח בין גברים ונשים וההצעה שלה לאלטרנטיבה של יחסים אלו. אלטרנטיבה, שאת היצירה החדשה והמתחדשת לפרקים שלה, שתובעת מבט מקורי ויצירתי, שאינו מציית לסמכות חיצונית, מובילה אישה.


המסע של פסיכה אל השאול ובחזרה של מוות ולידה מחדש כאישה אחרת שזוכה להכרה על החידוש שלה לאנושות, חוזר בקולנוע בגיבורות שמהדהדות את דמותה הקדומה.

״היפה והחיה״ של ז’אן קוקטו מתבסס על האגדה היפה והחיה שנכתבה בעקבות מיתוס ארוס ופסיכה ומתארת את הטרנספורמציה של בל העדינה. בעקבות מפגש טראומטי עם חיה מכושפת ביער היא הופכת ממשרתת של משפחתה למלכת ארמון החיה ומכירה את הכוח שלה כאישה עצמאית ואסרטיבית בעלת מבט ייחודי שנובע מתוכה ומכיר את לב החיה האנושי מעבר לכיעור החיצוני שלה. גם בסרט ״לב פראי״ של דיויד לינץ׳ לולה היפה העדינה והאוהבת נפגשת עם החיה הגברית במסעה עם סילור אהובה שנמשך לעולם הפשע. היא מכירה דרך הקשר עמו את האפלה בתוכה וגם את הכוח של מבטה הייחודי והאוהב להמציא עולם משותף וחדש שיש בו ממד של פנטזיה.