ד"ר מכבית אברמזון| נשיות ונרקיס - לקראת פמיניזם חדש

חוקרת, תסריטאית, במאית ומפיקה עצמאית, מרצה לקולנוע במכללת ספיר. סרטיה הוצגו בטלויזיה הישראלית ובפסטיבלים בכל העולם ביניהם: נען שלי; אווה; גברים על הקצה יומן דייגים; מטאדור המלחמה. הדוקטורט שלה עסק במופעי מיתוס ״ארוס ופסיכה״ בסרטים קלסיים ועכשוויים ובמודל נשי חדשני שנובע מהם.

נשיות ונרקיס - לקראת פמיניזם חדש

רבות נכתב על הצורך בשינויי חקיקה לגבי מעמד של נשים ועל הסכסוך המתמיד בין תביעות הבית והמשפחה לתביעות הקריירה והמימוש העצמי. אך מה לגבי נפש האישה והארכיטיפים התרבותיים שמרכיבים אותה, מה ידוע לנו עליה?

דיוטימה הכוהנת מהדיאלוג המפורסם של אפלטון תיארה את הארוס כהפעלות נעלה של הנפש. האישה היחידה שדבריה נשמעים בין הגברים במשתה מביאה את דבר הנפש ההולדה והיצירה כביטוי העליון של הפעילות האנושית והאהבה. כאישה היא מסמלת את שתי הפעולות - יצירה של רעיון או אמנות ויצירת חיים. אולם שתי פעולות אלו הפוכות במהותן ומבטאות את הפרדוקס של נפש האישה עליו ארצה לדבר כאן. לשם האנלוגיה אשתמש בתיאור הנרקיס, הפרח היפה עם הלב הצהוב ועלי הכותרת הלבנים שידוע כשוכן הביצה. הוא מחבר יופי אסתטיקה וריח טוב שהם אידיאלים נחשקים בחברה המערבית עם נידוי וכיעור ובוץ אפלה ומוות. באותה ישות קיימים בתוליות וטוהר(עלי כותרת לבנים) מחד ומאידך יצרים ורגשות עזים(לב צהוב) ואפלה מאימת(ביצה).

המודל הפמיניסטי שאני מציעה הוא מבט חדש על נשיות. כזו שיש בה את שני הקטבים הללו של טוהר ואפלה באותה הדמות ולכן היא אינה מזהה את עצמה וכך גם סביבתה שלא מזהה אותה והיא מבחינתה חייזר; עב״ם; יצור... בסיפורי התרבות שבהם מופיעה אישה זו היא יוצאת למסע מיתולוגי עד ארץ המתים ובחזרה על מנת לגלות מיהי ומהם הקטבים המנוגדים שמרכיבים אותה. היא עוברת דרך השאול בחיפוש אחר התשוקה שלה ומגלה את עוצמת היצר האפל שבתוכה וכן את הכוח להתמודד עם האפלה ולסרב לשליטה שלה. אישה כזו שיוצאת בחזרה אל ארץ החיים, גילתה את החלקים שמהם היא מורכבת, את מפת העולם הפנימי שלה. היא כבר לא יבשת שחורה כפי שנאמר בעבר על האישה. אלא היא יצור דואלי, כזו שהפרדוקס הפנימי מגלם את סוד קיומה ומסתורין זהותה. ונרקיסיסזם הוא לב קיומה, היא מאוהבת בבבואה של עצמה ולכן מסוגלת להמציא עולם פרטי ייחודי ראשוני כמו אמן כמו נביאה כמו אישה עם יעוד וחזון כמו יוצרת והיא גם באותה העת בקוטב ההפוך לנרקיסיזם, אישה אלטרואיסטית שמוכנה להקריב את עצמה למען האידיאל שהיא מאמינה בו ולמען האהבה שלה לזולת כמו אם, כמו הדבר הראשוני של הבריאה. היא יוצרת אדם ומהווה לו אם, רואה את האחרות שלו ממנה ואוהבת אותו גם אם הוא נורא, אם הוא עצמו יציר מחוץ לחברה. היא אמא לילד ואמא לרעיון וליצירה. האימהות הזו הטוטלית היא חרב פיפיות של נרקיסיזם ואלטרואיזם.

זוהי אישה בעלת אישיות מבלבלת ולא נתפסת והיא מחוץ למושגים המוכרים ולשפה, בלתי ניתנת לזיהוי ולהבנה. מצד אחד היא אוהבת את עצמה כי מרגישה שיש בה משהו מאד מיוחד שאף אחד לא רואה ומצד שני היא שונאת את עצמה בשל העין החברתית המופנמת בה והדרך היחידה עבורה להיחלץ מחוסר המוצא היא לצאת למסע, להתנתק מהחברה ולהכיר את עצמה.

אז מודל חדש של נשיות, שלראשונה מדבר ברור את הבלתי ניתן להאמר בשפה רגילה - איך היא האישה דבר והיפוכו ולא יודעת זאת. לכן המסע לארץ המתים ובחזרה לרכוש ידיעה עצמית. ואז כשהיא משוחררת מהאיסורים הישנים היא יכולה להמציא מבט שלא היה לפניה והוא רק שלה. מבט שמחבר חיבורים לא אפשריים שמאפשר לפרוץ קירות או תקרות. וזה מה שהיא מביאה עמה ממרחקי התרבות והמיתוס אל האישה של היום - מסע טראומטי לרכוש ידיעה עצמית שמוליד מבט שהוא רק שלה, וזוהי הדרך אל זהות נשית יוצרת, אמרתי- נרקיס באישה.

המשך עלילות אישה זו ומסעה אל לב המאפליה מתוארים במאמר: ״נשיות כייחוד כיעוד וכבחירה גורלית״, שפורסם בספר על הבחירה בעריכת יובל אלבשן ואלעד אורג. לינק למאמר:

נשיות כייחוד כייעוד וכבחירה גורלית - מכבית אברמזון

.pdf

Download PDF • 338KB